שלישית רידל

אמילי התעוררה בבוקר מדלי של מים קרים (כן, רעיון של אלכס). היא התפלאה לשמוע שאלכס קם מוקדם בבוקר, ואפילו יותר התפלאה מכך שבין ידיו היה ספר, והיתה אפילו יותר המומה כשאמר שהספר הזה הוא הספר הכי טוב שראה בחייו.

אבל זה בכל זאת היה אלכס שהעיר אותם בדרך מעניינת כזאת, כשבן ידיו אחוז ספר והוא אומר שהספר עניין אותו.

"זה הספר הכי טוב בעולם!" קרא אלכס.

אמילי הביטה בו ואז שאלה: "מישהו עשה לך שטיפת מוח?"

"לא!" קרא אלכס.

"זה רק מוכיח שכן." ענתה לו אמילי.

"טוב, נראה אותך לא נדלקת על הספר הזה!" קרא אלכס.

"ההבדל," אמר ליאו. "הוא שאמילי נדלקת על כל ספר. זו הפעם הראשונה שאמרת לנו שקראת ספר מעניין."

"נכון, אבל זה ספר מגניב!" ענה אלכס.

"מה יכול להיות מגניב בספר?" שאל ליאו. "אתה בטוח שאמילי לא נתנה לך חלק מהמוח שלה?"

"תראה!" אמר אלכס ופתח את הספר בעמוד תוכן העניינים. "קוסמים מפורסמים של המאה ה21." אמר.

על הספר החלו להופיע כתוביות.

"לא שוב הכרמים!" קרא אלכס, מתוסכל. נראה שהוא רק עודד את הספר.

"תן לי." אמרה אמילי. "היו לי אימוני מקהלה."

"מה הקשר?" שאל ליאו.

"שלמדתי לדבר בצורה זכה וצלולה." ענתה לו אמילי.

"טוב." נכנע אלכס. "תנסי בעצמך."

אמילי ניגשה אל הספר ואמרה בצורה צלולה ביותר: "קוסמים מפורסמים של המאה העשרים ואחת."

הספר נדלק והופיעו עליו שורות על הקוסמים הגדולים.

אלכס לחץ על השורה שמדברת על הארי פוטר. "אתם רואים?" שאל. "אני ביררתי."

אחרי שגמרה לקרוא את הכתבה, אמילי שתפה את ליאו ואלכס במה שהספיקה היא לברר. "קשה לי להאמין שהוא הצליח לזמן פטרונוס בגיל צעיר כל כך." אמרה. "בשנתו הרביעית של הארי, היה אסור לילדים מתחת לגיל שבע עשרה להשתתף בטורניר."

"תגידי, את חושבת שאת לא היית מצליחה לזמן פטרונונוס?" שאל אלכס.

"אומרים פטרונוס." חשקה אמילי את שיניה לעברו.

"בכל אופן, אולי תנסי בעצמך?" שאל אלכס.

"אם אתה מתעקש... " נאנחה אמילי. היא הרימה את שרביטה וקראה: "אקספקטו פטרונום!"

מתוך שרביטה של אמילי יצאה ציפור גדולה ויפיפה.

"וואו." אמר ליאו. "מרשים, פטרונוס אצילי."

"כן. מה לעשות? זו אמילי. אל תגיד לי שלא ציפית שיהיה לה פטרונונוס יפה." ענה לו אלכס.

אמילי חייכה. זה היה קל משציפתה.

"⁸." אמר אלכס. "אנחנו הולכים להתפעל מאמילי כל היום?". הוא פיהק ואמילי רטנה. כל כך מתאים לאלכס להרוס לה. "בוא נראה אותך עושה את זה." אמרה לו.

אלכס לקח את שרביטו אל ידו, נפנף בו ואמר: "אקספקטו פטרונונום!"

אמילי גיחכה. הוא היה גרוע אפילו יותר משחשבה.

אלכס ניער את שרביטו וקרא שוב: "אקספקטו פטרונונום!"

אמילי גיחכה שוב. "דביל," פתחה. "הלחש הוא אקספקטו פטרונום."

"אהה." אמר אלכס ושפשף את ראשו, שנחבט מהשרביט. הוא הניף את שרביטו מעל לראשו וקרא: "אקספקטו פטרונום!"

אד קלוש יצא משרביטו של אלכס.

"וואו!" קראה אמילי. "מרשים מאוד!"

"את חושבת?" שאל אלכס במבוכה. "שלך היה הרבה יותר יפה."

"אתה לא הצלחת לזמן פטרונוס מוגשם, אבל גם זה ממש מרשים! יש מעט מאוד אנשים, אפילו מבוגרים, המסוגלים להפיק פטרונוסים."

"באמת?" שאל אלכס.

"כן." ענתה לו אמילי.

"מגניב." אמר ליאו. "אני גם רוצה לנסות".

"בבקשה." ענתה לו אמילי.

ליאו הרים את שרביטו:"אקספטו פטרונום!"

אד כסוף עם צורה מטושטשת יצא משרביטו של ליאו. זה לא היה פטרונוס מגושם אבל זה היה קרוב מאוד להיות כזה.

"כל הכבוד!" אמרה אמילי. "עוד קצת אימון ותפיק פטרונוס מגושם, ליאו".

אלכס היה קצת מבואס שהוא היה הכי גרוע. אמילי הניחה שזה שאמרה לו שהוא תמיד הכי גרוע מבניהם, לא עזר במיוחד.

אבל ליאו כן הצליח להשכיח מאלכס את הכישלון הקטן שלו שאמר:"טוב, בואו נחזור להארי פוטר. הוא הרג את וולדמורט הזה לא?"

"כן, הוא הרג אותו." השיב אלכס. "אז מה?"

"אז תחשוב." אמרה אמילי. "אמא אמרה שוולדמורט זה אבא שלנו, אז עם הארי פוטר הרג אותו זה אומר שהוא הרג את…"

"אבא שלנו." השלים ליאו. "כן".

אלכס נראה המום ומטופש בו זמנית (טוב, לדעת אמילי ככה הוא נראה תמיד).

"טוב." הוא אמר. "אז אבא שלנו היה קוסם מרושע, שהושמד על ידי איזה הארי פוטר מפורסם".

אמילי חשבה שהוא ניסח את זה פשוט גרוע. כנראה ראו את זה במבט שלה כי אלכס אמר:"כן גברת חכמולוגית נראה אותך מנסחת את זה טוב יותר."

"אין בעיה." אמרה אמילי. "אבא שלנו הוא הקוסם המרושע ביותר בכל הזמנים. הארי פוטר ניצח אותו סופית לפני כמה שנים, (לא יודעת בדיוק כמה) מאז הוא מפורסם. ואנחנו נהיה דחויים מאוד אם יוודע שאנחנו הילדים שלו, אז נצטרך לא להגיד. " אמילי סיימה.

"אבל אפשר לסכם," אמר ליאו. "שאבא לא היה אבדה גדולה במיוחד."

"הוא כן היה אבדה גדולה." תקנה אותו אמילי. "אבל לא הייתי רוצה לחיות כשהוא חי."

"בהחלט לא." אמר אלכס.

אמילי חייכה. "עכשיו בואו נתאמן על הפטרונוסים שלנו." אמרה.

"את הולכת לאמן אותנו עד שנצליח להפיק פטרונוסים מוגשמים, נכון?" שאל אלכס באנחה.

"כן." אמרה אמילי.

ליאו ואלכס נאנחו.

"קדימה, רק אימון קטן!" צעקה אליהם אמילי.

ליאו ואלכס הגבירו את אנחותיהם.

ויולט נכנסה לחדר. "אתם באים לאכול או שאתם רוצים להמשיך לפטפט שם כל היום?" שאלה.

"להמשיך לפטפט נשמע רע." אמר אלכס. "כי אמילי תכריח אותנו להתאמן על הפטרונוסים שלנו. לבוא לאכול נשמע טוב, כי זה אוכל."

תחושתה של אמילי שכושר השיפוט של אלכס נוראי רק גברה.

ויולט צחקה וירדה. אלכס הזדרז לרדת אחריה.

"אתה יודע, אני חושבת שהוא נהיה טיפש יותר בכל פעם שקוראים לו לאכול." אמרה אמילי לליאו.

"צודקת." ענה ליאו. אמילי הניחה שהוא לא היה מעז להגיד זאת אם אלכס היה בחדר.

ארוחת הבוקר היתה יותר כמו נשנוש כדי שישאר מקום בבטן לגלידות הענקיות של החנות שמול הצד הקסום של הפונדק.

אחרי שגמרו לאכול, יצאו בני משפחת צ'ייס לסימטה. ויולט הציעה שילכו לקנות חיות מחמד.

בכלבו דורסי הלילה בחנו הילדים מבחר גדול של חיות מעניינות ביותר. אלכס התלהב מאוד למראה הלטאות הדו ראשיות, ליאו אהב מאוד איזשהו ארנבון שהחליף צבעים בלי הפסק, ואמילי נרכנה מעל כל הכלובים בעניין וסיפרה ליתר המשפחה דברים מעניינים מאוד (לדעתה) על החיות שהיו בתוכם.

לפתע השמיע ליאו קראית התפעלות. שאר המשפחה מיהרה לצידו.

בכלוב שבו הביט ליאו היתה ציפור יפהפייה וססגונית. רוח עברה בין הנוצות האדומות והזהובות של הציפור. עיניה הקרינו חכמה וידע רבים.

"אמילי," אמר אלכס. "הציפור הזו היא הפטרונוס שלך."

"אתה צודק." אמר ליאו.

אמילי בחנה את הציפור. היא בהחלט דמתה לדמות הכסופה שיצאה משרביטה מוקדם יותר באותו היום.

"יש לכם טעם טוב." אמר קול שהקפיץ את כולם. המוכר פילס את דרכו אליהם בין האנשים. "עופות חול הם באמת חיות יפיפיות."

"אז זה עוף חול?" שאלה אמילי.

"כן." אמר המוכר. "שמעתי שהפטרונוס שלך הוא עוף חול. את כנראה בעלת נשמה חכמה וטהורה מאוד."

אמילי השפילה את ראשה במבוכה, ואילו אלכס התווכח: "טהורה? לא נראה לי. רק הבוקר היא ניסתה להכריח אותי להתאמן בכישוף שלפי מה שהיא אמרה אנחנו לא אמורים ללמוד עד השנה השביעית שלנו לפחות."

"זה תלוי אם המורה שלנו להתגוננות מפני כוחות האופל יהיה מטומטם כמוך או לא." ענתה לו אמילי בעוקצנות.

"רואה?!" קרא אלכס על המוכר.

"אני חושב שהנערה הוכיחה את עצמה כראויה לעוף חול, ולכן אני אתן לכם הנחה על הציפור הנדירה הזו." אמר המוכר. "רק עשרים ושמונה אוניות ושבעה חרמשים על עוף החול."

אלכס נראה נדהם. אמילי נראתה מוחמאת.

ויולט הודתה למוכר ואמרה שכנראה יקנו את עוף החול. היא ביקשה שלא ימכור אותו עד שתחליט. המוכר הסכים, והמשפחה המשיכה לבחון את החיות.

ויולט הציעה שיקנו ינשוף דואר כדי שיוכלו להתכתב בזמן שהילדים בבית הספר. ליאו ביקש שתקנה לו עכברוש ואלכס ירד מהרעיון של לקנות אריה והסכים להתפשר על חתול.

בסופו של הביקור היה בידייה של אמילי כלוב גדול שבתוכו נח עוף חול, לליאו היה עכברוש צעיר וקטן ששכב בידיו מתחת לכמה שמיכות דקות וקטנות, לאלכס שכב על החזה חתול כשרגליו בחיקו, וויולט החזיקה כלוב ובו תנשמת לבנה ישנה.

כשהגיעו לחדרם, התחיל אלכס לקטר. "למה תמיד אמילי מקבלת את הדברים השווים?" שאל.

"כבר אמרתי לך, היא זכתה בו ביושר. חוץ מזה, תשמח שאתה יכול לראות עוף חול. הם מאוד נדירים." ענתה לו ויולט.

"המוכר בטח עשה לנו חתיכת הנחה עליו." אמר ליאו. "תחשבו על זה, אם הם כל כך נדירים, הם בטח עולים הרבה יותר בדרך כלל."

"אתה צודק." אמרה אמילי. "קראתי על מישהו ששילם מאתיים אוניות ושבעה חרמשים על עוף חול, אבל הוא אמר שהיה שווה להוציא כל גוז."

"וואו." אמר ליאו. "ועוד מותר למכור אותם?"

"הם נולדים מחדש, ככה שגם אם אחד מהם מת, האוכלוסיה שלהם לא קטנה, אז זה לא שהם ממש יכולים להיכחד." אמרה אמילי. "אבל כן, אם הם היו ציפורים רגילות, הם בהחלט היו בסכנת הכחדה ובטח כל הפריטים שלהם היו בגני חיות."

"יש לקוסמים גני חיות?" התעניין אלכס.

"לא. לפחות לא נראה לי." ענתה לו אמילי.

"חבל." אמר אלכס. "אם היו הם היו אטרקציות מטורפות".

"אולי זה סוג של גן חיות של קוסמים." הציע ליאו.

אלכס התלהב:"כן, גן חיות יותר מגניב שאפשר לקנות ממנו חיות".

אמילי גיחכה, אלכס כל-כך טיפש לפעמים (תמיד).

"הגיע הזמן לעבוד על הפטרונוסים שלנו!" קראה אמילי.

"רק לא שוב!" קרא אלכס.

"קדימה, קדימה…" דחקה בהם אמילי.

אלכס נאנח ולקח את שרביטו לידו.

"אקספקטו פטרונום!" קרא ליאו והרים את שרביטו.

חד קרן כסוף ויפיפה זינק מתוך שרביטו. הוא חג כמה פעמים סביבם והתפוגג.

"בראבו!" קראה אמילי.

"את מחמיאה לנו יותר מדי." אמר ליאו. "אמרת אפילו שלאלכס יצא טוב."

אלכס נאנח שוב והרים את שרביטו: "אקספקטו פטרונום!"

דמות מטושטשת יצאה מתוך שרביטו.

"עוד אימון אחד?" התחננה אמילי.

"קודם תנסי בעצמך." אמר אלכס.

אמילי הרימה את שרביטה: "אקספקטו פטרונום!"

עוף החול זינק שוב מתוך שרביטה. הפעם הוא נראה אפילו יותר מלכותי, והוא חג סביבם בניצוצות כסופים ויפיפיים. פתאום, בלי אזהרה, הוא נעלם בפרץ של להבות כסופות.

"הפטרונוס שלך מתפוגג יפה." אמר ליאו.

"הוא לא התפוגג." ענתה לו אמילי. "עופות חול יכולים להיעלם בפרץ להבות ולהופיע במקום אחר כמעט באותו הזמן."

ואכן, עוף החול הופיע במקום אחר כמעט מייד, וחג סביב ראשה של אמילי.

אמילי חייכה והפטרונוס נעלם.

"וואו." אמר ליאו.

"זה אפילו יותר יפה אצל עוף חול אמיתי." הבטיחה אמילי.

"באמת?" שאל אלכס. "תראי לנו."

אמילי ניגשה אל הכלוב של עוף החול ופתחה אותו. עוף החול יצא מהכלוב בסיבוב יפיפה ונעלם בפרץ להבות.

שניה אחר כך הופיע עוף החול מעל ראשו של אלכס והתעופף בחזרה לכלוב.

"וואו." אמר ליאו שוב.

אמילי ניגשה אל הכלוב וליטפה את נוצותיו הרכות של עוף החול.

"עכשיו תנסה, אלכס." אמרה אמילי.

אלכס נאנח והרים את שרביטו: "אקספקטו פטרונום!" .

דרקון כסוף יצא מתוך שרביטו של אלכס.

"כל הכבוד!" אמרה אמילי. אלכס נראה מופתע.

ויולט נכנסה לחדר.

"אני רואה שאתם התאמנתם קצת." אמרה. "אתם יכולים להראות לי?"

אלכס חייך. הוא הרים שוב את שרביטו וקרא: "אקספקטו פטרונום!"

שוב יצא הדרקון משרביטו. פרץ של להבות כסופות נורה מפיו. הוא שאג בדממה ונופף בכנפי העטלף הענקיות שלו ועף סביב הילדים לפני שהתפוגג שוב.

"וואו." אמרה ויולט.

ליאו הרים גם הוא את שרביטו וקרא: "אקספקטו פטרונום!"

חד הקרן יצא שוב משרביטו. מתוך קרנו יצאו ניצוצות מדהימים וזוהרים בבוהק ערפילי. הוא דהר סביבם במלכותיות, מנער את ראשו הכסוף ופורע את רעמתו. לאחר שלושה סיבובים סביב החדר, התפוגג לאד כסוף.

"מדהים." אמרה ויולט.

אמילי הרימה את שרביטה: "אקספקטו פטרונום!"

בפעם השלישים יצא עוף החול הכסוף מתוך שרביטה. הוא פתח את מקורו בשירה אילמת לפני שנעלם בפרץ להבות כסופות והופיע שוב מעל ראשה של ויולט. הוא חג סביבה מספר פעמים לפני שהתפוגג.

"וואו, זה ממש מרשים, תוכלו להתאמן גם על עוד קסמים." הציעה ויולט.