בית לא ממש מדויק

אליס רצה במסדרונות עד שהגיעה למשרד המנהל. 

"מה קרה?" היא שאלה קצרת נשימה. 

"אליס? הכל בסדר." פרופסור מקגונגל אמרה. "רק רצינו לקרוא לך. תלמיד אנונימי סיפר שפרופסור סנייפ השפיל אותך מול הכיתה. רצינו לוודא שהוא אכן דובר אמת.

אליס היססה, אבל בסופו של דבר אמרה ש-

"כן. זה נכון." 

פרופסור מקגונגל הקשיבה לכל הסיפור, על האיחור והגלימה ולייס ואיימי שלא אשמות בכלום, הודתה לאליס ושיחררה אותה לדרכה. 

"אליס! אליס! לא תאמיני מה קרה!" לייס זינקה על אליס בשנייה שזו נכנסה בדלת החדר.

"מצאנו ינשוף!" 

ובאמת, על מיטתה של איימי יישב ינשוף חום יפה, שנראה מותש.

"היינו כאן בחדר והתכוננו לארוחת הערב, כשפתאום הוא דפק על החלון! פתחנו לו והוא התיישב על המיטה! מה את אומרת? איך נקרא לו? צריך להסתיר אותו? הוא שייך למישהו לדעתך?" לייסי הפילה על אליס מיליון שאלות.

"מדהים. לא יודעת. לא. אולי." ענתה אליס בקצרה, וישבה על המיטה.

היא תמיד רצתה ינשוף משלה, אבל ההורים טענו שזו יותר מדי אחריות.

"מה דעתכן על.... רקסי?" שאלה איימי בהתלהבות. היא ליטפה את הינשוף המרץ והגישה לינשוף שאריות לחם מארוחת הצהריים. 

"זה לא שם של כלב?" שאלה אליס, אבל האמת, שהיא די חיבבה את השם. 

"כן! בואו נקרא לו רקסי!" איימי ממש התלהבה.

"אז סוכם. שלום לך- רקסי הינשוף!" אמרה לייסי בחגיגיות מוגזמת.

הפרק הקודם		הפרק הבא