בודדה

היי, מתנצלת מראש שהפרק הזה קצר, פשוט הוא היה אמור להיות חלק מהקודם והפסקתי  אותו באמצע, אז אני ממשיכה בפרק אחר.

נ.ב- רק שתדעו שאתם יכולים להיות רגועים לגמרי- הפסקתי עם הבדיחת קרש של החביתה ועברתי לשקשוקה (דבר שאף פעם לא ניסיתי להכין אבל מתישהו תהיה פעם ראשונה).

סתם, אתם באמת יכולים להיות רגועים כי אני עם הדימויים האלה- גמרתי.

כל הפרק מנקודת מבטה של הראל. תהנווווו!

אור הלכה, ואחר כך גם גילי, אבא שלה אסף אותה.

רציתי לשאול את טלאור מתי אבא שלנו חוזר מהעבודה, אבל אז נזכרתי שהוא כבר לא יחזור. חודש שהוא כבר ז"ל..

נכנסתי לחדר והתחלתי לבכות. יותר ממה שבכיתי כשהודיעו לי שהוא נפטר, בעצם- אז בכלל לא בכיתי. התעלפתי, וכשהתעוררתי לא הצלחתי לבכות.

פעם אחרונה שבכיתי ככה הייתה בכיתה ב', כשהפנמתי שאין לי חברים, וטעיתי.

עכשיו בכיתי כי היא הפנמתי שאין לי אבא, וצדקתי.

וגם שאני צריכה לעשות עוד 2 בדיקות עם מטוש מעצבן שמגלה לך שהאף לא באמת קטן כמו שהוא נראה..

בדיוק בשביל זה יש מחשב, והארי פוטר. ובדיוק בשביל זה יש אינטרנט, ופוטרמור. ובדיוק בשביל זה יש פאנפיקים, ומוח.
מה עשיתי עם כל הדברים האלה? הכנסתי את כל המצברוח (או האי מצברוח) שלי לדמות הראשית בפאנפיק שלי, ואז גרמתי לה להרגע. תאמינו או לא- זה עבד.

את הקצת שנשאר החלטתי לספר ליומן, ואת מה שנשאר מזה להוציא על חידות קשות שעשו לי טוב. כל זה לקח 15 דקות בערך.

זהו, עכשיו רק לצ'פר את עצמי.
איך?
סרט. תיקון- סרטים. הארי פוטר ואוצרות המוות שני החלקים.
אה, גם סלט ירקות קצוץ דקדק.

"הראל? את רצינית? את מתכוונת לראות עכשיו הארי פוטר 7? ואווו! כל הכבוד!! סופסוף קצת שפיות בלי זמן מסך מטופש.."
לא עניתי. יופי, אז טלאור ראתה שאני מורידה את הסרטים. רק חייכתי לעצמי והמשכתי לחתוך את המלפפון.

תתכוננו להמשך מצחיק ומפתיע.

לא מצחיק מבדיחות קרש- מצחיק.

נו,  איך היה?

הפרק הקודם		הפרק הבא