אלבוס דמבלדור

פרק 6

"אני כל כך רוצה להתקבל!" אמר דודג' בעוד שהחבורה חצתה את המדשאות הקרירות.
"גם אני רוצה! אבל אני לא בטוח שיש לי מבנה מתאים להיות מחפש." אמר קורק.
"אתה אולי שרירי, אבל זרד יותר שמן ממך!" אמר אלבוס וצחק.
"אתה תתקבל, אל תדאג. שמעתי שהמעומדים הם האחים בנט. הם ממש מגושמים! עדיף שהם יהיו שומרי ראש או משהו!" אמרה ליז.
"שומרי מה?" שאל קורק, שהיה טהור דם, בניגוד לליז.
"לא משנה. הנה המגרש!" אמרה ליז.

במגרש כבר חיכו כמה עשרות ילדים. כשהקפטן ראה את אלבוס וליז קרא אליהם.
"היי! אל! ליז! בואו לפה! אני קצת אבוד!"
"אני יכול לסדר את זה!" אמר אלבוס. "סונורוס"
"תשתקו ותקשיבו לקפטן וויגס!" קולו של אלבוס נשמע ברחבי המגרש בצלילות ובבהירות.
כולם השתתקו.
"אמ.. ובכן... תודה לאלבוס על העזרה. אוקיי. נתחיל עם המבחנים לחובטים!" אמר וויגס.
כל הילדים שרצו להיבחן לחובטים נעמדו בטור. הראשון היה ילד שנה שלישית שקראו לו נוח הנדלר. וויגס שיחרר את המרביצנים. וויגס כל כך פחד שהוא זרק את המחבט וברח. כל האחרים התפוצצו מצחוק. מילולית, התפוצצו, כשוויגס ברח הוא שמט כמה פצצות ניפוח, עד שכמה מהילדים התנפחו כל כך עד שחלק התפוצצו וסבלו מדימומים בבטן.
"כל הפצועים.. אמ... תלכו לאחות! מי שיודע לבצע לחש נגד ניפוח שישאר ויעזור. מי שנשאר, נמשיך במבחנים." צעק וויגס בייאוש קל.
למזלם, קורק התנפח רק במקצת, ואפילו דודג' יכל לבצע את לחש הנגד.
"הבא ברשימה... הוא אלפיאס דודג'! אמ... קח מחבט ותעמוד ותעלה לאוויר!" צעק וויגס.
אלפיאס עלה עם המטאטא במגושמות.
וויגס שיחרר את המרביצנים, ואחד עף ישר לעברו של דודג'. הוא שיחרר ציוץ בהלה קטן, וחבט לכל עבר בעיניים עצומות.
"הוא הצליח לחבוט בו! וגם בשני!" לחשה ליז בהתרגשות.
"אני לא מאמין!" אמר קורק.
"המרביצנים חוזרים לסיבוב שני! הוא חובט בשניהם עוד פעם!" המשיכה ליז לקריין בהתרגשות.
"אני עדיין לא מאמין!" אמר קורק.
"הוא חבט את כל ששת הכדורים! הוא הצליח! הוא התקבל!" ליז כבר צרחה.
"אני מציע שתמצא דרך לאכול את עצמך." אמר אלבוס בשלווה לקורק.
"מאוחר יותר! עכשיו המבחנים למחפש!" אמר קורק. "אני רץ!"
באותו רגע חזר אלפיאס מהמגרש. פניו היו חיוורים אך לחיו סמוקות. מה ששיווה לו מראה של גיישה מוזרה.
"איך הייתי?" שאל דודג'?
"לא ראית בעצמך?" שאלה ליז בהפתעה.
"הייתי עם עיניים עצומות." אמר אלפיאס.
"היית מעולה! אתה כישרון!" אמר אלבוס בהתלהבות. "צריך רק ללמד אותך לא להיתקפל כשהמרביצנים באים. זה התפקיד של מי שאתה חובט אליו את הכדור."
"הנה קורק עולה למגרש!" אמרה ליז. "הנה הסניץ'! וויגס משחרר אותו!"
"איזה מהר הוא עף!" אמר דודג' בהתפעלות.
"לאן הוא נעלם?" שאל אלבוס.
"הוא בטח בעננים!" אמר דודג'.
"הנה הוא יורד!" אמרה ליז.
כחץ כסוף נורה קורק ברחבי המגרש. אלבוס הופתע שקורק לא השיג את הסניץ'. פתאום קורק התרומם למעלה ונעמד על המטאטא שלו. ו...
"הוא קפץ???" שאלה ליז בחרדה.
"כנראה! זה מוזר, המטאטא תלוי באוויר! הייתי מצפה שהוא ייפול!" אמר אלבוס
פתאום המטאטא נורה ממקומו כאחוז דיבוק. קורק היה קרוב מאוד לקרקע. חמש מטרים... ארבע מטרים... אלבוס הוציא בשלב הזה את השרביט. שלוש מטרים.... שני מטרים.... מטר.... חצי מטר.... פתאום קורק נעצר באוויר. לקח לאלבוס כמה שניות להבין שקורק יש על המטאטא שלו בביטחון. כשחיוך מרוח על פניו.
"הוא שולט מרחוק במטאטא שלו! אבל... זה בלתי אפשרי!" צעק וויגס.
כל הילדים נראו נדהמים. חוץ מסטייסי הינדלי, שבכתה.
ובאותו רגע, כאילו להוסיף, הרים קורק את ידו באוויר וחשף את הסניץ' המוזהב, מנפנף בכנפיו כתקווה אחרונה.

הפרק הקודם		הפרק הבא