אמת או חובה- גרסת החצויים *גמור*

~נ.מ ג'ייסון~

אני לא מאמין שאני הולך לעשות את זה. 

היא במילא במצב פגיע כרגע, גם עם אבא שלה והכל…

אני לא יודע מה יקרה אם היא תכעס עלי. 

בעזרת הייזל הלבשתי על הבגדים ונעלתי את הנעליים על הבובה. 

"אני כאילו אמור לנשק את זה?" 

ניקו ציחקק. מה שהיה מאוד נדיר. זה לא היה סימן טוב, הוא הוציא את הטלפון שלו והתכונן לתעד את המקרה. 

הצמדתי את הבובה לקיר וכל השאר הצטופפו מאחורי קיר השירותים. 

התחלנו 'להתנשק'. ואז, פייפר יצאה משירותים. העמדתי פנים שאני לא רואה אותה, אבל היא עמדה לידי, עם פה פעור, היא קלטה מה קרה, טמנה את פינה בכפות ידיה והתחילה לרוץ לכיוון החוף. 

כולם יצאו מהמחבוא שלהם, "מרוצה?" זרקתי לעבר פרסי.  "אני חשבתי שהיא תעיף לך סטירה או משהו! לא חשבתי שזה יקרה!" אמר בחוסר אונים. 

אנבת' תקעה לו מרפק בצלעות. 

התחלתי ללכת לכיוון שאליו ברחה, אבל אז הייזל עצרה אותי ואמרה, "אני אלך." 

והלכה. 

~נ.מ. הייזל~

היא ישבה על הגבעה שצפתה על החוף. 

נגעתי בעדינות על כתפה. היא לא הרימה אפילו את המבט. 

התיישבתי לידה, וישבנו בשתיקה כמה דקות. 

"זו הייתה חובה את יודעת. הוא ממש לא רצה לעשות את זה". 

היא הרימה את ראשה, העיניים שלה היו אדומות,  וקצת שיער נדבק לקצה של פיה, 

אבל היא בכל מקרה הייתה יפייפה. 

"אני יודעת." היא משכה באפה, "אבל אני כל כך מפחדת שזה יקרה באמת. הוא בן זאוס, יש לו לפחות אלף מעריצות, והוא בחר דווקא אותי."

"אני מבינה. גם אני חושבת על זה לפעמים. אבל אחרי הכל, פרנק איתי, למרות שאני קטנה ממנו בהרבה, ויש הרבה מכשולים בקשר הזה. הוא לא מוותר, וגם אני לא. כי אנחנו אוהבים אחד את השנייה. וככה זה גם את וג'ייסון, אפשר ממש לראות את אהבה." 

היא חייכה אלי, ואז משכה אותי לחיבוק אוהב וחם. 

"אממ אני לא רוצה להפריע לשיחת בנות, אבל גם אני פה." ג'ייסון צץ משום מקום. 

פייפר קמה, הוא חייך אליה חיוך מטופש. 

היא עמדה מולו בשתיקה. ואז, כמובן, איך שלא? היא העיפה לו סטירה. 

הוא היה בשוק, "סליחה, הייתי חייבת." היא אמרה בנימה מתנצלת, הוא התעשת ומשך אותה לנשיקה ארוכה, 

"אוקיי- 

אני אתן לכם כמה דקות לבד." ירדתי חזרה לכיוון הדשא. 

בינתיים וויל הספיק לחזור, והוא וניקו ישבו מחובקים. חייכתי. זה היה כל כך חמודד

"נו?" פרסי שאל במתח. הוא הרגיש אשם. 

"הם מתנשקים." הוא נשם לרווחה. "פיווו" 

אחרי בערך חמש דקות, הם חזרו יד ביד.  "קדימה רומיאו ויוליה, בואו נמשיך לשחק" אמר ליאו. 

המשכנו לשחק.

אני וניקו. 

"אמת או חובה?" הוא הסתכל אלי וחייכתי. "אמת". 

אף אחד לא התלונן שהוא בחר אמת. כולם יותר מדי פוחדים ממנו. 

  חשבתי רגע. "אם היית חייב, את מי היית רוצח?" 

הוא הביט באוויר מבמט אדיש.  "קל. פרסי." פרסי פער פה, "סליחה?!

ניקו משך בכתפיו.

פרסי הסתכל עליו בבוז ונשען על אנבת' .היא ליטפה לו את השיער, (הייתי חייבת סליחהה)

הם כל כך מתאימים..  הסתכלתי על פרנק, שישב לידי. בלי לשים לב הוא לקח את היד שלי ושם על שלו, חייכתי.

הוא חמוד. 

הפרק הקודם		הפרק הבא