צפוי לא צפוי / פיק פורום

"כן, תריבו עלי." אמרתי.
ג'יימס התחיל לדבר.
"סיריוס אתה יכול ללכת שנייה?"
"אני דואג ללילי." אמר ג'יימס.
"איפה היא בכלל?" שאלתי.
"אני לא יודע, לא ראיתי אותה."
"היא לא יצאה למצרים עם המשפחה? היא הייתה אמורה לחזור, אמ, היום. בטח נראה אותה במסיבה" עניתי לו.
"אה, נכון. כן." אמר ונכנס לכיתה.
"נקסט" אמרתי בצחקוק.
סיריוס יצא מכיתה ופנה אלי. מספר תלמידים נכנסו לכיתה.
"כן?" שאלתי.
פתאם, בלי שום אזהרה מוקדמת, נשק לי סיריוס נשיקה כ"כ לוהטת, דנה יצאה מהכיתה.

*******
"ווהו" אמרתי.
"זוג חדש, או שאני לא מעודכנת?" שאלתי, מופתעת.
"דנה, אני צריכה לדבר עם סיריוס, גם אני זקוקה להסבר." אמרה ליאל.
"הוו, טוב, אני בכיתה עם ג'יימס, למרות שהוא כל הזמן מחפש את לילי." אמרתי.
"ביי בנתיים."
נכנסתי לכיתה, ומחשבות עלו בראשי, ליאל עם סיריוס? ג'יימס מחפש את לילי? סוורוס מאוהב בג'יימס? מה קורה פה?
התיישבתי באחד המקומות שסלגהורן סידר ולקחתי לי קצת עוגיות, מעסיקה את עצמי.
הדבר הכי מוזר זה שליאל התנשקה עם סיריוס, לא, בעצם זה שסנייפ מאוהב בג'יימס, אוח, אני מבולבלת.
פתאם ג'יימס התיישב לידי.
"הלוו, מה קרה? את נראית בהלם."
"אני בהחלט בהלם" אמרתי.
"וזה כי?"
"סיריוס וליאל התנשקו"
"מה?!" שאל ג'יימס, קם ומפורר את העוגיה שהייתה בידיו.
"מה קרה?"
"הוא היה יכול לומר לי לפחות!"
"מה?"
"שהם זוג!"
"הם זוג?" שאלתי במבט של הלם.
"רגע, הם לא?" שאל ג'יימס , קצת נרגע.
"לא יודעת." עניתי

*****************
"מה סיריוס?" שאלתי.
"אתה יודע, אני סלית'רנית." המשכתי את דברי.
"ליאל, אני, אני אוהב אותך."
"ואני אוהבת אותך, או שלא." אמרתי.
"ג'יימס, זאת אומרת-סיריוס, אני לא מטומטמת, למרות שזה מוזר שאין עוד ידיעה חדשה בנוגע לבחורה שישנה איתך במיטה, אני יודעת שאתה מסובב בנות כאן על האצבע הקטנה."
"אבל אותך אני אוהב."
פתאם שקד עברה לידינו, הבנתי שהיא הקשיבה.
"רגע, ואותי לא אהבת?" שאלה שקד.
"אבל אמרת לי שאתה אוהב אותי!" אמרה שקד וסטרה לסיריוס.
"אני שונאת אותו" הצלחתי לשמוע אותה.
"באיזה בית היא?" שאלתי את סיריוס.
"רייבנקלו" ענה.
"אוה"
"היא עוד הוחכה שאתה מסובב בנות על יד אחת סיריוס, אני לא מטומטמת, ועכשיו אני הולכת לדנה. היא בטח מחכה לי"


***********

"נו? מה קורה פה? מתי היא מתכוונת לבוא? כבר נמאס לי." מלמלי לעצמי, כטעסת
כבר לא יכולתי. היא כל הזמן עם הקונדסאים. אני כבר לא יכולה. זאת לא בעיה שלי שיש לה רומן עם כל אחד שם. קמתי בכעס, והחלטתי שאני לא נשארת במסיבה הזאת.
"....אני לא מטומטמת, ועעכשיו אני הולכת לדנה, היא בטח מחכה לי."
בדיוק יצאתי ושמעתי אותה אומרת את זה.
"זה בסדר,את יכולה להישאר איתו. בין וכו וכו אין לי מה לעשות פה."
הלכתי בכעס. ליאל לא עקבה אחרי, ומשום מה זה לא הפתיע אותי.הלכתי למרפאה, לא יודעת לאיזה מקום אחר אני יכולה ללכת לבכות בו.
ירין עוד לא הלך לישון, משום מה. הוא קרה ספר במיטה, אך ראו שספר לא עיניין אותו.
"הי," אמרתי, חצי מחייכת, חצי מנסה להסתיר את הדמעות. ירין היה חבר טוב שלי, והוא ידע מתי אני מרגישה רע.
"מה קרה לך?" הוא שאל מיד.
"מה? כלום..." אמרתי, מפנה לו את הגב כי הדמעות כבר זלגו.
"דנה!"הוא אמר. "מה קרה?"
"טוב, נו. זאת ליאל. והקונדסאים. וסוורוס. כולם!" אמרתי, עכשיו כועסת.
,תסביריברור, ומההתחלה." הוא אמר, סבלני.
"טובה, בהתחלה סוורוס מגלה שהוא מאוהב בג'ימס. אחר כך ג'ימס רוצה לדבר עפ ליאל. אחר כך ם ג'ימס וגם סיריוס רוצים לדבר איתה, ואז סיריוס מנשק אותה!" אמרתי. וראיתי אתמבט הגועל על פרצופו של ירין.
"הם בגריפינדור שיעזבו אותנו בשקט אני כל זמ לבד, וליאלכל הזמן עם רומן בוצדמי! ירין, אני כבר לא יכולה." אמרתי, נאנחת.
הוא ליטף את שערי, מנחם במקצת.
"למה ירין?" שאלתי, מיואשת.
"מה למה?" הוא שאל, מבולבל, כנראה שקוע במחשבות.
"למה דווקא לי?" אמרתי.
"לא יודע..." הוא אמר בשקט. ישבתי על המיטה שלו, וראשי היה על כתפו. היה שקט,במהלכו הוא כנראה חשב, ואני הייתי בין הרהור לגעוע. לא ראיתי את רמוס כבר יותר משבוע
הייתי שמחה להיות עם ירין. ידעתי שהוא תמיד יהיה כאן בשבלי, לא משנה מה. הוא תמיד ילטף את שערי כמו לילדה שנפלה לה הסוכרייה, ויגיד לה שלא נורא, שהוא יקנה לה חדשה.
"דנה..."הוא אמר ליבקול חצי שבור. התלכתי עליו בציפיה, רציתי לשמוע מה יש לו לומר, אך להפתעתי ,לפני שהספקתי לומר דבר כלשהו, שפתיו היו על שלי, חזקות מדי,נאושות מדי.
לא ידעתי מה לעשות. לא רציתי לפגוע בו,הוא היה החבר הכי טוב שיכולתי לצפות לו, אבל... רמוס. ידעתי שליאת יכולה להסתדר לבד בלעדיו, אבל לא ידעתי אם אני מספיק אוהבת את ירין בשביל הלסתדר בלי רמוס. ידעתי שאני יפגע באחד מהם, לא משה מה אני יעשה. אבל זה הרגיש לא נכון.
בעודי שוברת את האראש, ירין כבר התנתק ממני. בגלל חוסר השיתוף פעולה, הוא כנראה הבין שאני לא רוצה. הוא נראה פגוע, ואני רציתי לומר משהו, לנחם אותו בתורי.
"ירין אני-"התחלתי אך הוא עצר אותי.
"לא, זה בסדר. אני מבין. את צודקת. יש את רמוס, ו..." קולו נשבר.
אזרתי אומץ ונישקתי אותו בתורי.
לעזאזל עם רמוס. לעזאזל עם כולם.
אני אוהבת את ירין.

הפרק הקודם		הפרק הבא