זכרונותיו של סוורוס סנייפ

אוקי, אז מכיוון שיש ממשלה חדשה וזה מקסים, נהדר, מושלם וזה בשביל כולנו החלטתי להקליד עוד פרק.

בבקשה בבקשה תגיבו, זה ממש חשוב ונותן מלאא מוטיבציה- אז לא לשכוח!!!

עכשיו עוד דבר- אני בפנימיה ולכן אני לא יכולה לעדכן לעיתים קרובות כי אין טלפונים (- בעיקרון...) אז או שאעלה מהפנימיה או שאעלה בסופ''ש או משהו.

אבל כל זה לא מאוד משנה עכשיו כי שנת הלימודים נגמרת בשבוע הבא אז...

בחופש אשתדל לעדכן יותר.

עוד דבר- יש לי פיקצר חדש קוראים לו: ריטה סקיטר האנימאגית. אשמח אם תקראו, תגיבו וכו..

אז אחרי החפירות- תתחילו לקרוא את הפרק.

תזכורת: להגיב!!!

תהנו

ויתור זכויות לגי קי רולינג

דירוג הפאנפיק: PG 

פאנדום: הארי פוטר 

זאנר: עצוב

שיפ: ג'ן

תקציר: סוורוס סנייפ מת בקרב על הוגוורטס. הארי פוטר יורש אותו ומוצא זכרונות ילדות מעניינים.

למחרת כשהתעוררתי לא הבנתי איפה אני נמצא ואז הכל חזר אלי בשניה.

קפצתי מהמיטה והלכתי להתארגן.

אמא הכינה לארוחת בוקר דיסה, לא מאוד טעים אבל הכל היה שווה.

היום אנחנו הולכים לסימטאת דיאגון- זה אומר שהיום אני קונה את כל הדברים ללימודים, להוגוורטס!!!

אחרי שאכלנו התארגנו לצאת, אמא אמרה שנלך עם אבקת פלו.

לא ידעתי מה זה והיא הסבירה.

היא אמרה שחשוב שאומר את המקום בקול ברור ולא אתבלבל כדי שלא אנחת במקום אחר בטעות.

אמרתי סימטאת דיאגון ואז הכל הסתובב.

נפלתי מהאח וראיתי שהגעתי לחנות חשוכה.

קמתי על רגלי וניערתי את בגדי.

ראיתי שיש בתצוגה הרבה דברים מוזרים ומפחידים.

לא ידעתי מה זה.

לפתע שמעתי קול עמוק בוקע מהדלפק- ילד, מה אתה עושה כאן? לך לאמא, לך לך כבר.

נבהלתי מאוד.

יצאתי מהדלת ושמעתי את המוכר מתלונן על הילד הקטן והמכוער שמהווה מטרד- איזה ילד חצוף, מה נראה לו?

הגעתי לסימטה חשוכה ומוזרה, ראיתי שלט שכתוב עליו סימטאת נוקטרון.

לא ידעתי מה זה אומר.

מסביבי היו אנשים מוזרים, כמעט והתחלתי לבכות.

לפתע הגיעה אלי אישה לבושה בבגדים ורודים מצועצעים שהיו מנוגדים כמעט לגמרי למקום.

היא דיברה אלי כאילו אני ילד בן 3, בקול מתקתק, שלום ילד חביב, מה אתה עושה כאן? איפה אמאלה?

לא ידעתי מה לענות לה, למרות שפחדתי כשהייתי בחנות, פחדתי עכשיו עוד יותר כי האישה הזאת הייתה כ''כ לא קשורה למקום שזה היה נראה מוזר למדי.

החלטתי שאני מספר לה רק קצת.

סיפרתי לה שקוראים לי סוורוס סנייפ ושאני מחפש את אמא שלי.

אווו חמוד שכמותך- היא צבטה לי בלחי,- אמא שלך לא פה.

בוא איתי הביתה ואז נמצא אותה.

אם עד עכשיו פחדתי, עכשיו פחדתי שבעתיים- היא מנסה לחטוף אותי הבנתי.

אני חייב לעשות משהו ומהר, אחרת אתקע עם הזקנה הזאת עד לסוף ימי ולא אגיע להוגוורטס.

ספרתי עד 3 ואז פרצתי בריצה לכיוון היציאה מהסימטה.

הגעתי למתחת לשלט וראיתי את אמא רצה לכיווני.

היא חיבקה אותי ושאלתי אותה איך היא ידעה שהגעתי לאח הספציפי הזה, היא הסבירה שזו טעות של טירונים.

הרבה ילדים בפעם הראשונה מגיעים לאח הזאת בפעם הראשונה בטעות.

תזכורת: להגיב!!! 

הפרק הקודם		הפרק הבא