אלפים וקוסמים

הפרק מוקדש ללאנוש שמשאירה תגובה בכל פרק, ביאנה248 התגובות שלך מאוד מעודדות אותי! ול-Hedwig888 אני עדיין לוחמת היסודות! ואני אולי אביא את החרב! אבל סוף סוף קראת את הפאנפיק שלי! מתחילים!

נ"מ קיף

"תאמן אותו!" אמרה פוסטר בחגיגיות והרגשתי שההרגשות שלה הם אהבה לכיוון דראנו או איך שלא קוראים לו. פוסטר היא שלי לא שלו! טוב, עכשיו לאמן את החדש. "אז... איך אני רואה את מה שאמפתים רואים?" שאל הארי.

"בדרך כלל בהתחלה אתה צריך להתמקד במישהו וזה יראה לך צבע שכותב שם של רגש. הנה תנסה את דראטו שם" אמרתי והצבעתי לכיוון דראנקו. הוא צמצם עיניים והתרכז. "נסה לא לפרש מחוות והבעות פנים. נסה באמת להרגיש" אמרתי.

"התרגשות, גאווה וקצת אהבה?" אמר הארי בטון לא בטוח. בדקתי בעצמי והוא כמעט צדק. "כמעט צדקת, ההתרגשות והגאווה נכונים ונכון שיש קמצוץ אהבה, אני לא יודע איך שמת לב לזה. יחסית לפעם ראשונה הצלחת, אבל שכחת שהוא מרגיש פחד. עכשיו תנסה למצוא את הפחד וכבונוס תנסה להבין למה הוא מפחד" אמרתי ובדקתי בעצמי. הוא שם את ידיו על רקותיו ובאותו הזמן צמצם את עיניו. זו סיבה מעניינת לפחד. לא הגיונית. אבל מעניינת. עיניו נפקחו בהפתעה. "אתה הבנת את זה גם נכון?" שאל עם רעד קל בקולו. "כן" עניתי. "קיף, בוא רגע!" אמרה פוסטר ופרפור קל חשתי. לא! אני קיף! אלוף הבנות והשוויצר מטבעו! בנות אוהבות אותי. אני לא אוהב אותן, או שכן? זה לא משנה אם פוסטר תבחר בטראקו ולא בי. 

"אני בא!" קראתי לעברה. "יופי קיף הנה אתה, איך הולכים האימונים? אני בינתיים מאמנת את דראקו והוא מפלס מעולה!" אמרה פוסטר ורגש אהבה נראה ממנה בזמן שהרגשתי את הפרפור הזה עוד פעם. התאפסתי. "הארי מתקדם נה-" הראש שלי כאב. לא! לא זה עוד פעם! זה לא יכול לקרות! "קיף אתה בסדר?" שאלה סו-פוסטר, פוסטר, "אני בס-" התחלתי להגיד. גנחתי והרגשתי מסוחרר. "קיף! אתה לא מרגיש טוב!" אמרה פוסטר והניחה את ידה עליי. עשן ירוק יצא מפי והתחלתי לדקלם:

סודות ייתגלו,  יכולות ייעלמו

אהבה תפסיק כשהם ייתנשקו

המרגיש והפורצת יישלבו ידיים

והכישוף יפסיק בין השניים

"קיף מה קורה כאן? תישאר איתי!" אמרה פוסטר והניחה את ידיה על רקותיי. זה קורה עוד פעם. "לאאאא!" צעקתי והתעלפתי יחד עם פוסטר.

(ה.מ - במהלך העילפון נקודות המבט יעברו בין קיף לסופי. תהנו!)

נ"מ סופי

"קיף, איפה אנחנו? מה קרה?" שאלתי ומיקדתי את מבטי. ראיתי את קיף גונח ושנייה לאחר מכן קם. "קיף אתה בסדר?" שאלתי אותו והנחתי את ידיי על שלו, כשהנחתי הן הבהבו ונעלמו.

"את עכשיו בראש של קיף. עברי בין החדרים ומצאי אותו! רק אז תתעוררו!" אמר קול שנשמע כמו קיף. "קיף! איפה אתה?! זה לא מצחיק!" צעקתי וקולי נשבר באמצע. מה אני אעשה בלי קיף המעצבן? עברנו כל-כך הרבה יחד... התחלתי לבכות בכי חרישי. אני חייבת להתאפס על עצמי! קמתי ברעד והתקדמתי אל החדר הראשון.

הדלת הייתה עשויה עץ דובדבן בצבע שחור-אדום, על הדלת היה פרצוף שלי רק שהשיער היה אדום ולא בלונדיני ובעיניים שלי היו ניצנוצים אדומים, לא זהובים. נכנסתי. בחדר היה שולחן וכיסא כמו בערים האבודות. מול השולחן היו מיליוני מסכים.

התיישבתי על הכיסא ועל השולחן נוצרו משקפיים כמו בסרטים בערים האבודות. הרכבתי את המשקפיים ופתאום ראיתי זיכרון של קיף מהיום, כשהוא אימן את הארי. הרגשתי את הרגשות שלו, שמעתי את המחשבות שלו, ראיתי מה שהוא ראה, הייתי קיף. הזיכרון נגמר ועל המסך התנוסס צ'אט ונוצרה מקלדת.

פרצוף של קיף נוצר ולידו נוצרה בועת דיבור.

(ה.מ - במהלך הצ'אט זה ייתנהל שונה. הכל יהיה בצורה כזאת ולא כרגיל. תהנו!)

קיף - מה את רוצה לדעת? יש לך שלוש שאלות. בועת הדיבור אמרה. חשבתי והקלדתי על המקלדת.

סופי - קיף אוהב אותי? כתבתי בידיעה שלא אקבל תשובה.

קיף - כן. נשארו לך שתי שאלות. מה עוד את רוצה לדעת? כתבה בועת הדיבור. לא חשבתי שאקבל תשובה, ואם אקבל אז לקבל לא. אבל לקבל כן?! אני אוהבת את קיף? או את פיץ? או את דראקו? כתבתי את השאלה השנייה.

סופי - קיף יריב עם דראקו עליי? שאלתי בחשש.

קיף - זה תלוי בעתיד. אבל אם העתיד יסכים. כן. הבועה כתבה. כן? הוא אוהב אותי? אני אוהבת אותו? או לא?

קיף - יש לך שאלה אחת. מה את רוצה לשאול? הוסיפה הבועה.

סופי - קיף רוצה ל-לנשק אותי? כתבתי בפחד וסקרנות.

קיף - כן. כתבה הבועה. כן? הוא רוצה לנשק אותי??! אני רוצה לנשק אותו?

קיף - עכשיו אני אשאל שלוש שאלות ואת חייבת לענות עליהן בכנות. שאלה ראשונה: את תעשי הכל בשביל קיף? שאלה הבועה.

סופי - כן. כתבתי. למה כתבתי את זה??? למה? למה? למה?

קיף - מה את חושבת על קיף? כתבה הבועה.

סופי - אני חושבת שהוא מתוק, מצחיק כריזמטי ומוכשר ואני אוהבת כשהוא צוחק. כתבתי. למה כתבתי את זה? מה קורה לי???

קיף - את אוהבת את קיף? כתבה הבועה. למה דווקא את השאלה הזאת??????????????????????????

סופי - אני לא יודעת. כתבתי והתחלתי לבכות.

(צ'אט נגמר!)

"סופי? זו את?" שאלתי. "כן, זאת אני" השיבה פוסטר בעצב. "את יודעת?" שאלתי. "כ-כן, אני לא יודעת אם אני מרגישה אותו דבר כמוך" אמרה בעצב. "אז בואי נבדוק את זה" אמרתי בשובביות וקירבתי אותה אליי. שפתיה נגעו בשפתיי והיו חמימיות ומתוקות. שפתיה עלו על שלי והיא פתחה קצת את הפה, אני פתחתי גם וככה התנשקנו במשך 30 שניות בערך ואלו היו 30 השניות הטובות ביותר בחיי. "נו, אז את אוהבת אותי?" שאלתי וחייכתי את חיוכי המפורסם.

"כן" אמרה וזו הייתה המילה הכי טובה ששמעתי בכל חיי.

נו? נהנתם? עוד 3 תגובות וממשיכה. עכשיו כשיש בית ספר תבחרו: שהפרקים יהיו קצת קצרים יותר אבל ייעלו באותו קצב או שזה יישאר באותו אורך אבל ייקח קצת יותר זמן?  תכתבו בתגובות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא