הנכד- *גמור*

סליחה שהפרק קצר.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

נ"מ כללי:

"הארי, קום כבר." רון העיר את הארי.

"רון? איפה אנחנו?" הארי שאל.

"אתה לא זוכר?" הרמיוני הופיעה מאחורי רון. "וולדמורט השתלט על בית הספר, וכלא אותנו במרתפים."

"הביאו אוכל." ג'יני אמרה. היא עזרה לו לקום, והביאה לו כריך ובקבוק מים.

"אתה נראה גרוע." סיריוס אמר להארי.

"אתה לא נראה יותר טוב." הארי עקץ בחזרה את סנדקו.

"מה אתם חושבים שהוא יעשה איתנו?" רון שאל את רמוס וסיריוס.

"אנחנו לא יודעים." רמוס ענה.

"כואב לי הראש." הארי רטן.

"תשתה מים." פרסי עמד מאחורי סיריוס ורמוס. "אני יכול לדבר איתך שנייה?"

"בוא." הארי אמר. שניהם הלכו לפינה שקטה בתא. "קרה משהו?"

"תלך לישון."

"אבל רק הרגע התעוררתי."

"תלך לישון, ואתה תבין מי אני. רק תלך לישון." פרסי לחש.

"היי, אתם. על מה אתם מדברים?" אוכל מוות שאל את השניים.

"על בנות." הארי ענה.

"מה?"

"תגיד, איך קוראים לך?" פרסי שאל את אוכל-המוות.

"אנטונין דולוחוב." הוא ענה.

"יופי, עכשיו אני אדע להלשין עלייך לוולדמורט. אתה יודע, בגלל שאתה מאזין לנכד שלו."

"אתה הנכד שלו? אז מה אתה עושה פה? ולמה אתה מדבר עם פוטר?"

"ככה. אתה יכול לקרוא לו לפה?" פרסי שאל.

"כן." אוכל המוות אמר, והלך. אחרי כמה דקות, הוא חזר עם האיש השנוא על הארי בעולם.

"שלום נכדי היקר. מה שלומך, ולמה קראת לי?" וולדמורט שאל את פרסי.

"רק רציתי לבקש ממך לשחרר את אמא שלי, את בעלה ואת אחותי." פרסי ענה.

"ולמה שאעשה את זה?"

"כי אני אגיד לך מי זה אבא שלי."

"פרסי, לא!" סאלי אמרה.

"אמא, הוא לא ימצא אותו. אפילו אני לא יודע איפה הוא. ובזמן האחרון אני לא מצליח לדבר איתו כמו שצריך."

"מי זה?" וולדמורט שאל.

"תשחרר את המשפחה שלי." פרסי אמר.

"מי זה אבא שלך?"

"תשחרר אותם קודם, ואני אגיד לך."

"אבדה קדברה." וולדמורט כיוון את שרביטו על רמוס.

"לא!!" הארי צעק בעוד רמוס נפל על רצפת התא, חסר חיים. "הוא הרג את רמוס!"

"הארי," סיריוס עצר את הארי מלרוץ אל רמוס.

"אם אתה רוצה שזה יקרה לאימך, אתה תגיד לי מי זה אבא שלך." וולדמורט איים.

"היא הבת שלך." פרסי אמר.

"היא סתם סקיבית חסרת קסמים."

"איך אתה לא מתבייש?"

"קרושיו." הפעם הקללה של וולדמורט פגעה באנבת'. הנערה צרחה.

"תעזוב אותה!" פרסי אמר. הולך לכיוונה של בת זוגתו. "אנבת'!"

"תעזוב אותה!" ג'ייסון צעק. רעם נשמע מרחוק.

"מי זה אבא שלך?" וולדמורט הפסיק, וברגע אחד, אנבת' הפסיקה לצרוח.

"את בסדר?" פייפר שאלה את חברתה הטובה.

"כן." אנבת' ענתה לפייפר.

"תביאו את פוטר אל המועדון של גריפינדור." וולדמורט אמר לשני אוכלי מוות. הוא התחיל ללכת, ואז הסתובב, אמר "בעצם, תביאו גם את ג'קסון." והלך.

שני אוכלי המוות הוציאו את הארי ואת פרסי אל מחוץ לתא. הם הובילו את שני הנערים אל מועדון גריפינדור.

"סיסמא?" האישה השמנה שאלה. שני אוכלי המוות הסתכלו על הארי.

"מה?" הוא שאל אותם.

"הסיסמא?" אוכל המוות שהחזיק את פרסי אמר.

"מאיפה אני אמור לדעת מה הסיסמא? לא הייתי פה כבר יומיים, כי להזכירכם, הייתי כלוא במרתפים."

"מה הסיסמא, פוטר?"

"אין לי מושג. מה אתם רוצים ממני?" הארי שאל.

"ג'קסון, אולי אתה יודע?" אוכל המוות השני שאל.

"אין לי מושג." פרסי ענה.

"האישה השמנה, אולי תתני לנו להיכנס?" הארי שאל את האישה השמנה.

"על תמונתי ההרוסה." האישה השמנה אמרה.

"אבל את מכירה אותי כבר חמש שנים. ואני לא ממש רוצה למות היום."

"גם אני לא." פרסי הסכים איתו.

"אם אני מכירה אותך מספיק, אז תגיד לי. איך קוראים לי?" הארי שאל. "ואל תגיד האישה השמנה. שאלתי זאת את חברך נוויל לונגבוטום. זה מה שהוא ענה לי. אז קדימה פוטר. איך קוראים לי? ותנסה גם אתה, ג'קסון."

"אנחנו יכולים לקרוא לאנבת' ולהרמיוני?"

"לא."

"ויקטוריה אליזבט סוניה איזבלה מילר." הארי ענה באיטיות.

"יפה מאוד, מר פוטר." האישה השמנה אמרה. "ככה קוראים לי. ויקטוריה אליזבט סוניה איזבלה מילר. רק שכחת משהו. איך קראו לאמי?"

"הקטה." פרסי ענה ללא מחשבה.

"נכון מאוד, מר ג'קסון. אני הייתי חצויה. אבי היה מוגל, ואמי הייתה מכשפה בשם הקטה." היא קרצה לפרסי, ורק הוא ראה את הקריצה. התמונה זזה. "מר ג'קסון, הם אמרו שהם יגיעו בסוף."

"תודה האישה השמנה." פרסי אמר, ונכנס לחדר המועדון של גריפינדור, בעוד אוכל המוות אחריו.

הארי התיישב על הכורסא שמול האח. רק עכשיו הוא הבין. רמוס לופין מת. פרסי התיישב לידו.

"תקשיב, אחי, אני ממש מצטער על רמוס." הוא אמר אחרי כמה שניות של שקט. "הוא היה קרוב אלייך?"

"הוא היה אחד החברים הכי טובים של אבא שלי. הוא, סיריוס והבוגד." הארי ענה. "אני פשוט שונא את זה שאנשים שאני מכיר מתים בגללי. אבא שלי, אמא שלי, סדריק, רמוס, שבעה תלמידים בבית הספר כמעט מתו. הכל בגלל הנבואה המעצבנת עליי."

"אני מבין אותך. גם עליי היו כמה נבואות. הנה אחת מהן,
'שבעה חצויים יענו לאתגר,
עולם ומלואו יבער או יסער,
נדרים לקיים עד כלות הנשמה,
בשערי המוות תגעש מלחמה.' זאת נבואה עליי ועל ששת החברים שלי."

"שלי ארוכה מדי. מה שהנבואה אומרת, זה שאו שאני אשמיד את וולדמורט, או שהוא ישמיד אותי. זה בגדול."

"אז מה הסיפור שלך, הארי?" פרסי שאל.

"האיש היחיד שידע איפה ההורים שלי ואני מתחבאים סיפר את זה לוולדמורט. הוא בא לבית שלי בליל כל הקדושים, והרג את שני ההורים שלי. הוא ניסה להרוג אותי, אבל לא עבד לו. אחר כך הלכתי לבית של הדודים שלי. הם התעללו בי בכלל שהם שונאי קסם. זהו בגדול. מה איתך, ג'קסון?"

"תישן. אתה נראה עייף."

"בואו, אנחנו חוזרים לתא." אוכל מוות אמר לשני הנערים. הם חזרו לתא, והארי הלך לישון.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

אני לא מאמינה שהרגתי את לופין 😭😭😭. ממש סליחה. מקווה שאהבתם.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא