אוונג'לין

יד חמה טיילה על גבי החשוף,נעימה יותר מסטן,מרדימה אותי...
"התעוררת?"הוא שאל.
"אממ."עניתי בקול מפונק.
"הבנתי אותך,"הוא אמר,ונשכב לידי.הריח הנעים שלו מילא את אפי,את ראיותיי,את נשמתי...
היד החמה שוב טיילה על גבי.זה הזכיר לי מה עשינו בלילה...יחד...כמו גוף אחד...ו-
"אוי!"קפצתי,והתיישבתי.כרחתי במהירות את השמיכה סביב גופי,ווויל קפץ יחד איתי.
"מה קרה?"
"אלוהים ישמור...איפה הבגדים שלי?"ירדתי מהמיטה,וגיששתי בחדר מבלי להוריד יד אחת מהשמיכה שכרוחה סביב גופי כמו שמלה.
"מה,את עוזבת?"הוא שאל,מאוכזב קלות.
"תאמין לי,וויל,"התנשמתי בזמן שחפרתי בסל הכביסה הגדוש שלו,"אני לא עוזבת,אבל אני חייבת להגיע לאוונג'י!"
"למה?"
"אממ,בוא נחשוב..."עשיתי עצמי כמו חושבת,ואז,"תחשוב מה עשינו הלילה..."
"שכבנו,"הוא חייך.לא יכולתי שלא לחייך גם לרגע.זה היה נפלא...
"כן...ומה יכול לקרות לנקבה עם היא לא לקוחת גלולה?...."
לרגע הוא לא הבין,ואז פניו הוכו בהבנה טהורה.
"אוי."הוא אמר בשקט.
"בדיוק,אוי."סוף כל סוף מצאתי ת'בגדים שלי."אני הולכת להתלבש בשירותים!"קראתי כשיצאתי למסדרון.

"נו?מה עשיתם?מה עשיתם?"אוונג'י נראתה פשוט מאושרת,כשהגעתי לביתה(הדודות המתוקות שלנו יצאו לטיול עם הכלבות המכוערות החדשות שלהן)הריק מלבדה."ששש!אוונג'י!בסך הכל שבע בבוקר יום שבת!אנשים ישנים!"
"כן,אבל...מה עשיתם?!?השארת אותי במתח,הרגשתי שאני הולכת למות עם אני לא יעלה לבית שלו!!!"היא זימרה,ואז היא בחנה את הפרצוף שלי.חיוכה נמוג מייד.
"אוי,העיניים שלך נראות נורא,לתת לך משח-?"
"אוונג'י,תביאי גלולה כבר!"גערתי בה,אבל עם חיוך.פנייה רעדו."אוי.כן.מיד.חכי,"היא אמרה,ורצה לחדר השירותים.כעבור חמש דקות היא חזרה,מתנשפת,עם גלולה וכוס מים.בלעתי את הגלולה מיד.נשמנו לרווחה.
"טוב,הבאתי לך משחה לעיניים.יש לך שקים והלובן אדום,"היא הנידה בראשה."יש לך כאב ראש?"היא שאלה אותי והתישבה לידי.
"כי קראתי באיזה ספר שאחרי ששוכבים יש כאבי ראש חזקים נורא-"
"אוונג'י,"אמרתי בקול חלוש.כאב ראש חצב את ראשי,כמו שהיא אמרה."אני רוצה לישון."היא קמה מיד,והסתכלה עליי בשביעות רצון."כן.טוב,אני יגיד לרונסה שהיום לא נשמור על ריגי וטיאגו.אני לא רוצה שתישארי לבד,"היא אמרה לי כשהנדתי בראשי.
"טוב,תעשי מה ש'תרצי,"אמרתי,ומיד נרדמתי על הספה...

טררר!טררר!טררר!
"הלו-וויל!כן,זאת אוונג'לין,חברתה של אליס.כן,היא בסדר.היא ישנה.היא סחוטה.כן,היא לקחה גלולה.היא תהיה בסדר.היא-"קולה של אוונג'י כאילו הגיע ממרחקים,כאילו היא בצד השני של כדור הארץ,וכשהיא הפסיקה לדבר,הרגשתי איך אני שוקעת שוב בשינה.
"מה-"היא התחילה שוב,והעריה אותי קלות שוב.
"כן,זה מה שאני מנסה להגיד לך!היו לה כאבי ראש חזקים-"היא שוב קוטעה,ובשלב הזה כבר התעוררתי לגמרי.התישבתי בחדות,וזה גרם לראשי להסתחרר שוב.אוונג'י סימנה לי לשכב.
"היא התעוררה,והיא-אתה מוכן להפסיק לקטוע אותי?"היא צעקה לשפורפרת."יופי.היא התעוררה,והיא מסוחררת,ואתה,אדון פוטר,לא תגרום לה להקיא או משהו כזה.עם היא תרצה להישאר בבית,היא תישאר.ל-אתה רוצה אותה?"
הצד השני דיבר,ואני לגמתי מהכוס מים שהייתי מונחת על השולחן."שנייה,אני אשאל אותה,"היא אמרה,והרחיקה את הטלפון."את רוצה לדבר איתו?"היא לחשה לי.
"כן,"אמרתי בקול חלוש,והושטתי יד לשפורפרת.
"הלו?"
"אליס!שיואו,את בסדר?לא הייתי צריך להעלות את הרעיון-אני מרגיש כל כך רע-"
"זה בסדר!וויל,זה יעבור לי!כנראה שיש לי איזה רגישות ליחסי מין,או משהו,"אמרתי לטלפון.
"טוב,תקשיבי,בלונדה לא-"
"אל תקרא לה בלונדה!"
"אוקיי,אוקיי!אוונג'לין הזאת,היא לא מסכימה שתצאי מהבית.היא לא רוצה שתצאי איתי-כנראה היא מקנאה,"שמעתי טיפת התנסאות בקולו.שיילך לעזעזל.
"וויל,אולי אני באמת לא יצא,"אמרתי.עם אני אצא איתו,זאת תהיה התגרות בגורל.אני יכולה ליפול איפשהו מעיפות או לצרוח מכאב ראש."אבל תזכור,יש לנו את כל אוגוסט עד הוגוורטס,נוכל לצאת גם שם,להוגסמיד-"
"אבל אני-טוב,נו,גם לי היה כאב ראש קל היום,"הוא נכנע."ו...גם אני עייף מאוד.אז...ניפגש."
"אני בטוחה."
"טוב...ביי.כשתרגישי טוב,תבואי אליי.בסדר?השתגעתי כשלא היית פה."
"בסדר,"היה לי קצת מוזר ש'הוא השתגע מזה שלא הייתי אצלו.'
"ביי.להת',"
"להת',"וניתקתי.

בהמשך החופש הייתי הרבה אצל וויל,והוא,בכל הדרכים,ניסה לרמוז שהוא מצטער על מה שנגרם לי.גם אוונג'י מצאה לה מישהו.אומנם לא בעלה לעתיד,אבל מישהו חתיך אמיתי.היא די התאכזבה,למרות שידעה שכך יהיה,שהוא לא קוסם.
 יום אחד,כשהייתי אצל וויל(כבר הכרתי את הוריו-פרדיטה ואנטוניו-הם מקסימים,למרות שהם מאוד לא אוהבים את הבית שלהם בידיעה שמוגלגים בנו אותו)והקשבתי מה השיר הטוב ביותר שהוא יכול לנגן בגיטרה-הוא התחיל ללמוד לנגן-ואז הוא דיבר.
"את יודעת...אני עדיין מצטע-"
"אויש,תסתום כבר!"כל כך נמאס לי לשמוע את הסליחות שלו,שזה פשוט חירפן אותי על ימין ועל שמאל."אני יודעת כמה אתה מצטער,אבל-כמה אפשר להגיד סליחה?"התחלתי לצחוק מהטמטום שלו.
"זה פשוט פגע גם בי,את יוד-"
"אויש,תמשיך לנגן,הדיבורים על זה עושים לי רע,"אמרתי,והוא המשיך לנגן את 'קדרה ריקה אהבה לוהטת'- שיר של קוסמים לשם שינוי.
"כבר קנית את הדברים להוגוורטס?"הוא שאל,בעודו עושה את הפריטה האחרונה על המיתרים.
"אוי!"איך יכולתי לשכוח?-אבל נזכרתי שעוד לא קיבלתי ת'מכתב.
"עוד לא קיבלתי את המכתב."
"באיזה מקצועות את?"הוא שאל כשהוא מסלסל את שערותיי.
"אהה,אני בלחשים עתיקים,חקר מוגלגים,התגוננות מפני כוחות האופל,תורת הצמחים,טיפול בחיות פלא,לחשים,שיקויים-"המשכתי,אבל הוא קטע את שטף הדיבורים שלי.
"וואו,כל כך הרבה?"הוא שאל בעודו משלים צמה מהשער שלי.וויל הוא הבן היחיד שאני מכירה שיודע לעשות צמה."כן,מ'שתה שמוע,"נאנחתי,והתחפרתי בחזהו.
 "למה כל כך הרבה?"הוא המשיך את הצמה."כי קיבלתי בהרבה מקצועות קס"מ.בכל אלה,למעשה,"נאנחתי בשנית."עזוב לי את השיער,"פקדתי בשקט.
"קרה משהו?"
"לא קרה כלום."
"בטוחה?"
"ווילין פוטר,שתפסיק לחטט."הוא שנא כשאמרו את שמו המלא.חייכתי בסיפוק.
"מה?"הוא נעלב."אני רוצה לדעת מה קורה לחברה שלי,זה אפשרי?"הוא שאל,ואני עניתי,"אפשרי לגמרי.צ'מע,"אמרתי לו,בעודי פורעת את שערו השחור הפרוע ממילא,"אין מישהו או משהו בעולם הזה שאני אוהבת יותר ממך-טוב,אולי את אוונג'י-"
הוא כיווץ את פניו.הוא ואוונג'י לא היו החברים הכי טובים.לא-זאת מילה עדינה.הם אויבים בנפש,בנשמה,בדם.יהיה קשה להיות קרובת משפחה שלהם,באחד הימים.
"בקיצור,"המשכתי,"אני רוצה שתדע,רק שתדע,ככה,שיהיה לך בלקסיקון-שאני אוהבת אותך.ואתה?"
"גם אני,"הוא אמר,וחיזק את האחיזה שלו בחיבוק המוזר שלנו.

תגובות,ב ב ק ש ה!

ודירוגים!

ו,עם תתאמצו,גם מכתבים שיעזרו לי על דברים שיהיו בפרקים הבאים!

תגובות ודירוגים!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא