תבוסת הדרקון

הארי פקח את עיניו. הוא חלם חלום מוזר מאד. ג'יני הופיעה בחלומו, גם דראקו. הארי לא זכר הרבה מהחלום אך מה שהוא כן זכר גרם לו לבלבול ולמחשבות שונות ומשונות להציף אותו.

הוא קם באיטיות והביט סביבו. הרמיוני ישבה במיטתה עסוקה בלמיין ספרים לשני ערמות שונות. דראקו שכב על מיטתו בבגדיו ובהה בתקרה בחוסר מעש.

"בוקר טוב לשניכם,” אמר הארי. הוא נענה בשני המהומים לא ברורים.

"הארי אל תתייחס לרון,” אמרה הרמיוני לפתע. “הוא לא באמת התכוון למה שהוא אמר אתמול.”

הארי הנהן בראשו בפנים עגומות. אתמול, במהלך השיחה שלו עם ג'יני רון התפרץ באמצע. ג'יני בדיוק התקרבה אל הארי ככל הנראה על מנת לנשק אותו. הארי היה דווקא דיי מלא בהקלה על ההפרעה כי הוא לא בדיוק ידע איך הוא היה אמור להתמודד עם זה, אם הם באמת היו מתנשקים. אלא שרון היה בטוח שהם כבר התנשקו והחל להתעצבן על הארי ולומר לו שלא ישחק עם רגשותיה של אחותו – וכל זאת לעיניה של ג'יני. הארי היה ממש עצבני לאחר מכן, לא רק שרון בייש אותו אלא שהוא לקח את כל הסיטואציה לא נכון. אם כבר אז זאת ג'יני שניסתה לשחק ברגשותיו של הארי ולא להפך.

"טוב, אני חייב להסביר לרון את מה שבאמת קרה,” אמר הארי. “בפעם האלף, לא התנשקנו...”

הרמיוני גלגלה את עיניה ומלמלה משהו כמו "אני יודעת...”

"ומה איתך? אתה לא יורד למטה?” פנה הארי לדראקו.

"לא, פוטר,” ענה דראקו בנימה של כעס. “אני לא רעב, וחוץ מי זה אני לא מעוניין למצוא את עצמי בשעות הבאות מפנה נומים, מקפל כביסה או, או...”

"עוטף מתנות,” נידבה הרמיוני.

"טוב, מה שתגיד,” אמר הארי בטון קריר. הוא הופתע לשמוע שדראקו חזר לקרוא לו בשם משפחתו. “אם ציפית שיחכו לך כאן חיים קלים אז צר לי לבשר לך שלא, וסתם דרך אגב היום תיערך המסיבת יומולדת שלי וגברת וויזלי הולכת להכריח אותך לעזור בהכנות בין אם תרצה ובין אם לא, מאלפוי.”

ובלי לחכות לתשובתו של מאלפוי ירד הארי למטה. זעם לא ברור ומוזר מילא אותו. מי הוא חושב שהוא? מאלפוי הזה? פה הוא לא המלך. והוא גם הפסיק פתאום לקרוא להארי בשמו הפרטי וחזר לכינוי הרגיל 'פוטרי'. הארי לא הבין מדוע העובדה הזאת מציקה לו כל כך.

'אם הוא רוצה לשחק במשחק הזה, אני אראה לו שאני יכול לשחק במשחק הזה,' חשב הארי בכעס. 'מי הוא חושב שהוא?'

"מישהו פה עצבני הבוקר,” קידם רון את פניו והתיישב ליד הארי, מחזיק בידיו צלחת מהבילה של מרק בצל. “קח, זה בשבילך.”

"תודה,” מלמל הארי.

"שמע,” אמר רון בקול שקט ולחוץ. “מ..מצטער על אתמול, חבר. אחרי שהלכת הרמיוני וג'יני, טוב... שניהם לא בדיוק היו מאושרות והן.. אממ... טוב, אתה מכיר אותן. הן היו דיי עצבניות והן הסבירו לי מה קרה... א..אני הייתי קצת חסר טקט אתמול.”

"קצת?” שאל הארי בהרמת גבה.

"טוב, הרבה,” חייך רון במבוכה. “אבל, אבל, אתה חייב להבין, זאת אחותי הקטנה ו...”

"כן, הכל טוב, רון,” אמר הארי שראשו היה כרגע מלא לחלוטין במחשבות אחרות לגמרי. מאלפוי הסכים סוף כל סוף לרדת וכרגע הוא ישב בקצה השני של השולחן ואכל בדממה את צלחת המרק שלו.

"מה הסיפור שלו?” מלמל רון. “כל הבוקר הוא שכב במיטה שלו, נבח על כל מי שהעז ליצור איתו קשר עין. זה כאילו חזרנו פתאום חצי שנה אחורנית, מה אני אגיד לך...”

בשעות הערב המוקדמות החלה חגיגת היומולדת של הארי, אך היא הופרעה על ידי שר הקסמים ופרסי. ברגע שנודע להם ששר הקסמים מגיע, מאלפוי מיהר לעלות בחזרה לחדרו. הם לא רצו שמשרד הקסמים יידע שדראקו מאלפוי נמצא במחילה.

לאחר ביקורו, הארי רון והרמיוני עלו לחדרם. שם הם תהו יחד מה גרם לדמבלדור להוריש להם דווקא את החפצים המסויימים האלו.

"אתה מוכן בבקשה להפסיק עם זה, וויזלי?” קרא מאלפוי ממיטתו לאחר שרון כיבה את האור והדליק אותו בפעם העשירית. “זה דיי משגע לי את השכל.”

"טוב, אתה מוזמן לצאת החוצה, מאלפוי,” אמר רון בכעס. “זה החדר שלי פה, אחרי הכל.”

"מה הסיפור שלך, דראקו?” קרא הארי. הוא קם על רגליו ונעמד, מביט על מאלפוי מלמעלה בזעם. “ת'שמע, אתה יכול פשוט לקחת את רגליך ולעזוב, רק שאני יכול להבטיח לך שאיך שתצא מהשטח של המחילה עשרה אוכלי מוות יעוטו עליך ועוד לפני שתספיק לומר 'פוטר' תהיה כבר ז"ל.”

"דבר ראשון, אף אחד פה בחיים לא יתן לי פשוט לקחת את רגלי וללכת מפה,” אמר מאלפוי והביט בהארי בעיניו האפורות, היה נדמה שברקים חוצים בהן. “דבר שני, פוטר, למה נראה לך שהדבר הראשון שאני ארצה לומר כשהאוכלי מוות יתפסו אותי יהיה השם שלך?”

"כי - “ אך הארי לא מצא תשובה ראויה.

מאלפוי רק הסתפק בנחירת בוז והוא הפנה את גבו.

"טוב, אני רק אגיד לך את זה כבר עכשיו מאלפוי,” אמר רון. “אחרי החתונה, אני הארי והרמיוני הולכים להסתלק מפה ואני חושב שכשאנחנו נעלם לאף אחד כבר לא יהיה סבלנות אליך יותר מידיי. אולי לא נשחרר אותך מייד, אתה יודע, קסם זיכרון יעשה את העבודה הייטב.”

מאלפוי התיישב על מיטתו בתנועה חדה. “נו, אז קדימה וויזלי, בוא תמחק לי את הזיכרון. אם אתה כל כך רוצה, אולי אתה פוטר?” הוא פנה להארי. “זה נראה כאילו אתה משתוקק לזה.”

"אני לא - “ מחה הארי. “תקשיבו, אף אחד לא הולך למחוק לאף אחד את הזיכרון, ברור? וחוץ מזה, אני בכלל חשבתי ש - “ הארי לקח נשימה עמוקה. “אני חשבתי בכלל שהכי טוב שדראקו יצטרף אלינו.”

"אתה צוחק עלי,” אמר רון. הרמיוני הפילה את הספר שהיא החזיקה כעת ובהתה בהארי בהבעת זעזוע.

"תחשבו על זה,” אמר הארי שוב. “הרי, הוא היה בעצמו אוכל מוות, הוא יודע עליהם דברים שאנחנו לא יודעים, הוא יוכל לעזור.”

"הארי, אני לא יודעת,” אמרה הרמיוני בספק. רון עדיין בהה בהארי המום.

הארי פנה לדראקו. “נו, מה אתה אומר על זה?”

מאלפוי שעד עכשיו בהה בהארי והבעה מוזרה הייתה נסוכה על פניו התנער. “א..אני חושב שהארי צודק,” הוא אמר לבסוף. “אני חושב שאני יוכל להועיל לכם, הנה כבר הבאתי להארי את המצפן ההוא.”

"איזה מצפן?” שאל רון. והארי קלט שהוא עדיין לא הספיק לספר להם על זה.

"וואו, זה נשמע ממש מסקרן,” אמרה הרמיוני לאחר שהוא הסביר להם. “אפשר להחזיק אותו?”

הארי ניגש לארון ולקח משם את המצפן הקטן הרמיוני הרימה אותו בחיוך והביטה בו. לאחר כמה רגעים היא העיפה ברון מבט חטוף ודחפה את המצפן בחזרה לידיו של הארי בפנים אדומים. “טוב, אנחנו לא באמת יודעים אם זה עובד או לא...”

"הנקודה היא שהוא יוכל לעזור לנו,” אמר הארי. “אתם יודעים בדיוק כמוני עד כמה באמת אין לנו מושג מאיפה להתחיל, כל עזרה לא תזיק לנו.”

"אפילו כזאת עזרה, הארי?” אמר רון והצביע על מאלפוי. “באמת, יש גבול.”

"תודה, וויזלי,” אמר דראקו בקול קר. “אבל אני חושב שהארי צודק, אני חושב שבאמת תצטרכו אותי שם...”

"ברור שזה מה שאתה חושב, מאלפוי,” אמר רון ועיקם את אפו. “נראה לך שיהיה לי עצבים למצבי רוח המשתנים שלך?”

מאלפוי פתח את פיו על מנת לומר משהו ואז נמלך בדעתו וסגר אותו. עברו כמה רגעים של שקט והוא אמר לבסוף; “תראו, מצטער שהייתי גועלי היום, אני פשוט – אני אשתדל שלא להפריע לכם יותר מידיי.”

"וואו דראקו,” אמר הארי ונשף בהתפעלות. “אני מוכן לקחת אותך רק בשביל לשמוע אותך מתנצל שוב.”

אולי הארי דמיין זאת אבל כשהוא הביט בפניו החיוורות של דראקו הוא היה כמעט בטוח שהוא ראה קצה של חיוך מבצבץ על שפתיו הקפוצות.

רון והרמיוני ירדו למטה לארוחת ערב. הארי ודראקו נשארו לבדם בחדר.

"אתה מגיע?” אמר הארי לדראקו, שעמד בגבו אל הארי.

דראקו הסתובב והפעם החיוך כבר כבש את פניו לחלוטין. הארי נסוג אחורנית בהפתעה. הוא לא זיהה את דראקו לרגע, הוא נראה כאילו הוא בן אדם אחר.

"כן, אני מגיע הארי,” השיב דראקו ויצא מהחדר.

שאגת ניצחון קטנה הדהדה בראשו של הארי.

הפרק הקודם		הפרק הבא