החיים על־פי קרניים

ג'יימס התעורר בבת אחת.

קרן השמש הבודדה שנכנסה אל תוך חדר המרפאה אפשרה לו לראות 3 דמויות, בוגרות לפי הגובה (אם כי לא היה בטוח כי לא לא הרכיב משקפיים) עומדות שם ורבות בצעקות חלשות כדי לא להעיר את ג'יימס וסיריוס, שישין במיטה לידו.

"אני לא מבין איך רק עכשיו הודיעו לנו!" צעקה הדמות הגבוהה מן השלוש.

ברגע שצעקה ג'יימס זיהה מייד מי זו, גם בלי המשפט הבא שמדאם פומפרי אמרה.

"סליחה אדון פוטר, אך הוא ישן כרגע ולא תוכלו לראות אותו עד הצהריים כדי שאני יוכל לבדוק אותו!"

"מה זאת אומרת עד הצהריים?! אנחנו ההורים שלו!" צעקה הדמות הנמוכה מהשלושה, אימו של ג'יימס.

"אלו ההנהלות. מצטערת. עכשיו אם אתם יכולים רק לעזוב לפני שהילדים פה יתעוררו."

"ילדים? מי עוד פה?" שאלו בפה אחד הוריו של ג'יימס.

"אדון בלק פה כבר כמה ימים."

"סיריוס?" שאלה אמא של הארי

"כן." ענתה מדאם פומפרי בקצרה.

"איפה הוא? אני רוצה לראות אותו גם." אמר אבא של ג'יימס.

"ישן במיטה ליד ג'יימס. רק תעשו את זה בשקט בבקשה." אמרה מדאם פומפרי והלכה למשרדה.

ג'יימס ראה את צלליות הוריו מתקרבים וישר עשה כאילו הוא ישן.

לא בגלל שלא רצה לראות ולדבר איתם, אלא חשב מה יקרה שמדאם פומפרי תחזו ותראה אותו ער.

כששכב, ראה עיניים בצבע תכולות-ירקרקות קורצות אליו ונעצמות. עיניו של סיריוס.

ג'יימס שמע את הוריו נושקים לו ולסיריוס על המצח ונכנסים לאחת מיטות המרפאה.

אחרי כמו חצי שעה, כשהוריו של ג'יימס ישנו,ג'יימס וסיריוס קמו, לקחו את גלימת ההיעלמות ויצאו מחדר המרפאה.

הם הלכו והלכו עד שהגיעו לכיתה ריקה, שם הורידו את הגלימה.

"הבטחת" אמר ג'יימס

"מה הבטחתי"

"למה היית במרפאה?"

"אהה"

"נו"

"טוב הנה"

"אני מחכה"

"וואי סתום ותקשיב רגע!!"

"טוב נו"

סיריוס גלגל לג'יימס עיניים והתחיל לדבר.

"אז לפני כמה ימים היתה לנו יציאה להוגסמיד,"

"מההההה למה לא הודיעו לי?"

"טוב, די היית מחוסר הכרה.."

"אה, נכון"

"טוב אז יצאנו להוגסמיד, ואני ורמוס הלכנו לחנות התעלולים של זונקו,"

"מה עם פיטר?"

"הוא היה בעונש אצל פרופסור מקנוגל, לא הכין שיעורים."

"טוב אז בקיצור ולפני עוד הפרעות, הלכנו לחנות התעלולים של זונקו וראינו שם את מאלפוי וסנייפ, די מוזר האמת בהתחשב בהפרשי גיל שלהם,"

"מאלפוי וסנייפ? מה הם עשו שם?"

"טוב תקשיב אבל"

"טוב הנה"

"אז הם היו שם והסתכלו על איזה משהו ושאני ולופין עברנו לידם הם ישר הסתירו את זה וחייכו."

"ואז חזרנו לטירה ולמחרת היה לנו שיעור אסטרונומיה עם הסלית'רנים, והטלסקופ שלי נעלם משום מה, אז הייתי חייב לקחת אחד של הבית ספר, ושהסתכלתי בו הוא החטיף לי בוקס לעין. למדאם פומפרי היה מאוד קשה להוריד את הסימן הכחול אבל זה היה שווה את זה שפרופסור סלגהורן הגיע והתחיל לצרוח על סניםם ומאלפוי ולחלק להם עונשים."

"מה הם קיבלו?"

"ריתוק כל שבת עד סוף השליש."

"מגיע להם."

"כן נכוןןןן"

"אתה שומע את זה?"

"את מה?"

"מישהו מגיע."

"הגלימה! מהר!" צעק ג'יימס בשקט ושתיהם התכסו בה בו זמנית כשפרופסור דמבלדור נכנס לחדר.

"הממ, הייתי בטוח ששמעי פה מישהו."

"עיניו הכחולות סרקו את החדר כמה פעמים ונחתו על מקומם של ג'יימס וסיריוס יותר מפעם אחת."

הפרק הקודם		הפרק הבא