ממשיכים הלאה...

הארי, רון והרמיוני היו בדרכם אל הבית העגול. זאת תהיה הפעם השנייה שהם הולכים להתארח אצל משפחת לאבגוד, והפעם הראשונה לא הסתיימה בטוב, יותר נכון היא הסתיימה בפיצוץ הבית כולו. "מעניין איך אדון לאבגוד יגיב כשננקוש על דלתו?!" חשב לעצמו הארי. הוא ידע שאדון לאבגוד בנה את ביתו מחדש אבל להארי לא היה נעים במיוחד בגלל התקרית...

הם הגיעו אל הבניין, חצו את החצר ונקשו על הדלת. אף אחד לא ענה. הארי דפק שנית ולאחר שתי דקות הם החליטו לוותר. הם התחילו ללכת בחזרה על השביל המוביל אל הגדר כשלפתע,

"הארי!רון!הרמיוני! איזו הפתעה נעימה. מה אתם עושים בחוץ? בואו, כנסו פנימה."

אדון לאבגוד חייך אליהם, בידו האחת חתיכת לימון ובשנייה מיץ תפוזים. הוא עצמו היה לבוש גופייה ותחתוני בוקסר. הרמיוני גיחכה למראהו. רון תקע מרפק בצלעותיה והיא הבינה את הרמז והתאפקה.

"שלום לך אדון לאבגוד. אנחנו רוצים לשאול אותך מספר שאלות. אתה עסוק כרגע?" שאל הארי מביט על שתי ידיו של אדון לאבגוד.

"או לא, זה בסדר, בדיוק סיימתי לשפוך לימון ומיץ תפוזים בגינה. זה מבריח יופי את לפלפים."

"את המה?" שאלה הרמיוני.

"שכחת שזה משפחת לאבגוד?" לחש לה רון.

הם נכנסו לבית. שום דבר לא השתנה בו. הסלון היה מלא בציורים של פרחים, ציפורים, חרקים ונוספו גם תמונות מאז הפעם האחרונה, של כל החתונות שהתקיימו בבית משפחת וויזלי וגם עוד תמונה אחת של לונה עם עוד מישהו. הוא היה יפה תואר. הייתה לו בלורית בלונדיני, עור כמו של מלאך ועיניים שחורות חודרות. הם נראו מאושרים יחד. זה מוזר, ממתי יש ללונה חבר?!? הוא התקרב אל התמונה ועצר כאשר אדון לאבגוד שאל בנימוס:" תרצו לאכול משהו? אולי את מרק השילבורים המפורסם של משפחת לאבגוד?"

"לא תודה, אנחנו ממהרים, באנו לשאול אותך מספר שאלות."

אדון לאבגוד נראה מאוכזב ובכל זאת התיישב על הספה והורה להם לשבת גם. הארי ניגש ישר לעניין.

"אדון לאבגוד, האם ראית היום איזה קטטה או מריבה שאירעה לא רחוק מכאן, במגרש הקווידיץ'?"

"לא, אני בדיוק הכנתי את המרק שלנו..." ענה בשעמום קסנופליוס ולא חסם פיהוק גדול.

"אמממ אוקי" ענה רון. "אז, איפה לונה?"

"היא יצאה לחקור על שנורקק פחוס הקרן, יחד עם חבר שלה." אמר קסנופליוס בגאווה.

"חבר?!" שאלה הרמיוני."כן, אחד בשם ניל. הנה התמונה שלו עם לונה." הוא קם ודחף להם את התמונה לידיים. הארי היה המום. לונה וניל?!?! איך זה יכול להיות? והנה שוב אותן עיניים שחורות...

"אדון לאבגוד, מתי הם יצאו?" שאלה הרמיוני.

"בתשע וחצי ככה. אני בדיוק התחלתי לרסס עם הלימון ומיץ התפוזים נגד..."

"ראית אולי משהו מוזר שהיה לו, או שהיה איתו?" קטע אותו רון.

"לפני שהם הלכו, ניל אמר שהוא הולך להביא משהו ששכח. כשחזר היה לו שק, אבל זה לא מוזר. זה בסך הכל שק.

"אתה קורא את הנביא היומי?" שאל רון למרות שכבר ניחש את התשובה.

"בוודאי שלא! אין שם שום כתבה מעניינת."

"ניל, החבר של לונה, הוא מבוקש! הוא רוצח, הוא גנב והוא שקרן!" אמר הארי

"מה?!? מה פתאום. הוא בחור נחמד מאוד."

"קח, תקרא" הארי הוציא את הדו"ח שקיבל מאוון והושיט אותו לקונסופליוס והוא לקח אותו באצבעות רועדות. ככל שהמשיך לקרוא, ככה הוא החוויר יותר ויותר. הוא החזיר את הדו"ח להארי ובהה בחלל.

"לאן הם הלכו?" שאלה הרמיוני. לקח לאדון לאבגוד לקלוט את דבריה.

"לונה שלי..."

"לאן הם הלכו?" חזר אחריה רון.

"ל...ל..." אדון לאבגוד בלע את רוקו ואז ענה: "ליער האסור"

"תודה אדון לאבגוד" אמר הארי קצרות והם יצאו מביתו. לאחר שתי שניות הם היו בהוגסמיד. כבר התחיל ממש להחשיך.

"אמממ הארי, אולי כדאי שמחר נמשיך..." אמר רון בהיסוס.

"ממש לא, אנחנו לא עוצרים עד ש..."

"אני מסכימה עם רון. במילא בחושך לא נמצא אף אחד. ועוד ביער האסור, בחושך?!? אני נשארת בהוגסמיד." ענתה הרמיוני בהחלטיות. הארי התייאש והלך אחריהם. ברגעים אלה ממש, יכול להיות שטדי מתייסר בידי ניל. או שהוא כבר..." הארי לא רצה לחשוב על זה. זה היה יותר מדי.

שלושתם נכנסו לפונדק שלושת המטאטאים. רוזמרטה ניגשה אליהם בחיוך. (רון הסתכל עליה במבט חולמני אבל הרמיוני תקעה בו מבט כזה מפחיד שהוא מיד סגר את פיו הפעור וחייך אל עבר הרמיוני.)

"או שלום הארי, מזמן לא ראיתי אותך פה,והרמיוני, רון מה שלומכם?"

"אנחנו פשוט.." התחיל רון

"צמאים נורא..." השלים הארי ודרך על רגלו של רון כדי שישתוק. הוא לא רצה שכל העולם ואישתו ידעו מה קרה, ובמיוחד לא עכשיו.

"שתי וויסקי אש ובירצפת אחת רוזמרטה, תודה רבה"

"מיד מגיע."

בדיוק אז צילצל פעמון הכניסה ומישהי עם שיער שחור, ארוך וחלק נכנסה לפונדק עם בחור נאה מאוד. הם החזיקו חזק אחד בשני.

"הי הארי, מה אתה עושה פה?!?" שאלה צ'ו צ'אנג. בהפתעה.

"או, הי צ'ו. מה נשמע?" שאל הארי. "מה את עושה פה?"

"באתי עם חבר" חייכה צ'ו, והסתכלה על האיש לצידה.

"שלום, קוראים לי רוג'ר. נחמד לראות אותך, הארי" והוא הסתכל על הצלקת של הארי. הארי היה רגיל לזה אבל עדיין זה לא היה בדיוק נעים לו.

"או, עלמת החן. איך קוראים לך יקירה?" שאל רוג'ר את הרמיוני ונישק את כף ידה. הרמיוני הסמיקה קלות ורון הסתכל על רוג'ר בעיניים צרות ובחשד. הארי דרך שנית על רגלו של רון אבל רון כאילו לא הרגיש. "הרמיוני. הרמיוני וויזלי." רון נפל מהכיסא והארי נחנק מהוויסקי אש. הרמיוני הבינה את גודל הטעות שלה ותיקנה מהר: כלומר, הרמיוני גריינג'ר." ענתה בשקט והשפילה את ראשה.

"ולך אדוני קוראים...?"

"רון וויזלי" ענה רון בהלם.

"נעים לי לפגוש את כולכם."

"נכון שהוא מקסים" התרגשה צ'ו.

"את סיפרת להם?" לחש לה רוג'ר.

"אני ורוג'ר עומדים להתחתן." אמרה בשמחה. "והיום  זאת מסיבת האירוסין שלנו.הגעתם בדיוק בזמן. רציתי להגיד לכם אבל כל היום לא הצלחתי להשיג אתכם. לא נורא העיקר שאתם כאן. החתונה עצמה היא בעוד חודש באולם של  'קסם האהבה'. אתם תגיעו נכון?"

"וואו אני שמחה בשבילכם. בוודאי שנבוא." ענתה הרמיוני כולה מאושרת.

"שיהיה במזל טוב" אמר הארי

"כן, במזל" ענה קצרות רון.

אותו ערב, הייתה מסיבה אצל מדאם רוזמרטה. אבל הארי לא השתתף בחגיגה. הוא עדיין חשב שהם מבזבזים זמן יקר. לאחר שתי כוסות נוספות של וויסקי אש, הארי היה מותש. רון היה טרוד ממשהו והרמיוני הסתכלה בקנאה על כל שאר הזוגות הרוקדים. לפתע רון קם,

"הרמיוני, רוצה לרקוד איתי?" הרמיוני קמה מיד "בוודאי". והם התערבבו בין כל האורחים. לאט, לאט, המוזיקה הקופצנית הפכה למוזיקה שקטה. הארי ראה בין הרוקדים את הרמיוני ורון רוקדים ולס צמוד (' צוד מדי' חשב לעצמו), מסתכלים אחד בעיניו של השני. הוא קינא בהם. הוא התגעגע לג'יני, כל כך. אבל ידע שהיא בטוחה ומוגנת במחילה. הוא ביקש עוד כוסית של וויסקי אש. וטמן את ראשו בידיו. כאב לו הראש נורא ודמותה הכועסת של ג'יני עלתה בדמיונו שוב ושוב.

"הארי, מה קרה?"

הארי הרים את ראשו בסחרור וראה את הרמיוני המודאגת במטושטש.

"לא, אני בסדר..." והוא הקיא על רון.

"אחי! זאת גלימה חדשה." זעק רון.

"בואו, חייבים להוציא אותך מפה." אמרה הרמיוני. רון הנהן. היה ברור שהוא רצה להמשיך לרקוד עם הרמיוני.

הם יצאו משם. הייתה רוח קלה שפיזרה את שערו השחור של הארי. הוא נשם נשימה עמוקה. כאב הראש שלו קצת פחת אבל עדיין הייתה לו סחרחורת נוראית. הם הובילו אותו אל פונדק 'ראש החזיר'

"שלום אפרובת', מה העניינים?"  שאל רון

"מה אתם רוצים?"

"אנחנו רוצים שני חדרים." ענתה הרמיוני.

אפרובת' הסתכל על הארי השפוך שבקושי עמד.

"חדר 32, ו-33. הנה המפתחות, תהנו." אפרובת' סיים והלך לחדר האחורי.

אריאנה ישבה בתמונה בשלווה ורק אמרה: "הוא תמיד ככה." היא חייכה אליהם בהתנצלות.

הם עלו במדרגות והגיעו לחדרים. הרמיוני נכנסה לחדר אחד והארי ורון נכנסו לחדר הסמוך. בלי להחליף בגדים, הארי נשכב על המיטה ונירדם.

סורי שזה לקח כל כך הרבה זמן אבל חיכיתי למשהו שלא התממש... נו טוב--- אוקי, אז הפרקים הבאים ילכו קצת יותר מהר וסורי על העיכוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא