No matter what they say

בס''ד

Why can't they understand''
?the way we feel
They just don't trust
What they can't explain
I know we're different
,But deep inside us
''...We're not that different at all

נ''מ אוליביה

ברגע שראיתי את שתי הדמויות שעמדו שם, נכנס בי פלאשבק מטורף לפני שנתיים. 

ישבתי באולם הגדול. טקס המיון יתחיל בכל רגע; אחותי הקטנה, סופיה, מתחילה ללמוד השנה בהוגוורטס ואני ופנלופה דנו על הבית בו היא תמויין. האמת שאחותי הקטנה תמיד הייתה שונה... בצורה כל שהיא משאר המשפחה.

הפרופ' מקגונגל ניכנסה עם תלמידי השנה הראשונה. 

כאשר קראו בשמה של אחותי, עצרתי את נשימתי וחיכיתי למיונה. לבסוף, לאחר פחות מ10 שניות, המצנפת צעקה:''סלית'רין!''  

זה היה ממש מוזר. הזוי, אפילו. בכל תולדות ההיסטוריה של המשפחה שלנו, לא מויין בן משפחה אחד אפילו לסלית'רין. 

ואז היה לי פלאשבק נוסף, לאמצע השנה השלישית שלי...

אחותי, סופיה, ביקשה להיפגש איתי במסדרון ואמרה לי:''אוליביה, לא מוצא חן בעיני מי שאת מסתובבת איתו, אוליבר הזה..''

''באמת?'' שאלתי, משועשעת מעט.

''כן! את יודעת שאבא שלו ואבא שלנו במחלוקת רצינית מאוד.  אני חושבת אחרת, שהוא עשה משהו חמור לאבא. אחרת, איך אבא היה מתנהג ככה בכל פעם שמזכירים את שמו? הוא בדרך כלל אדם חביב, את יודעת...''

הרהרתי בדבריה. 

''אולי אבא פשוט לקח משהו רחוק מדי, את יודעת, יש לו דברים כאלה, חוץ מזה, מר ווד דווקא אדם ממש נחמ-''

''ששש!!'' היא לחשה.

אוליבר ווד עבר במסדרון עם חברי קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור.

''מה שאני רוצה להגיד לך, אוליביה, זה שתפסיקי להסתובב עם הווד הזה. אחרת... זה יכול איכשהו להגיע לאבא, את יודעת...''

היא השאירה אותי מוטרדת מעט. האמת היא ששכחתי מזה מאוחר יותר. באותו יום פאדלמיר יונייטד ניצחה במשחק שלה נגד החיצים מאפלביי. וו-הוו!

ואז... חזרתי להווה. הדילמה העגומה שעמדה בפניי הייתה נוראית.. שתי הדמויות שעמדו שם.. היו.. סופיה, חיוורת ובעלת שיער קצוץ באופן חד מאוד, 

ואת אבא שלי, שעומד שם בסבר פנים חמור.

''אוליביה! אני לא מאמין! לא מספיק שאת מחוץ למגדל רייבנקלו בשעה כזאת בלילה, את גם מסתובבת איתו! מזל שסופי עידכנה אותי לגבי מה שהולך כאן. אוליביה, עוד פעם אחת ואגלה שאת מסתובבת איתו-'' הוא עצר וצימצם את עיניו בחשד על אוליבר. 

אוליבר הסתכל עליי במבט של יותר 'אמאלה' מאשר 'אל תקשיבי לו'.

''אבל- אבל... אבא! נמאס לי כבר! אולי תואיל בטובך להסביר לי מדוע אתה אוסר עלי להיפגש עם אוליבר?''

אבי הרים אליי מבט וענה:''אם את מתעקשת... הילד הזה-'' הוא אמר והצביע על אוליבר ''הוא בן של רוצח. כן. אבא שלו הרג את אחותי.''

מבטו היה קר ונוקשה.

אוליבר ניענע בראשו באיטיות ורץ בכיוון דלת היציאה מהטירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא