פרסי ג'קסון הנכד של וולדמורט

אני לא  חשדנית מטבעי, אפילו לא לגבי הנכד של הלורד וולדמורט,

אבל זה כבר מוגזם, דבר ראשון הילד השדוני הזה פשוט נכנס לתוך האש! אף אחד שמעולם לא השתמש בקסם לא היה עושה את זה, אפילו אני נבהלתי בפעם הראשונה, ואני קראתי על זה!

בנוסף הילד והילדה פשוט יצאו מסימטת ניקטורן! קראתי על המקום הזה, היו אמורים לחטוף אותם לפצוע אותם אולי אפילו לתת להם טייק אווי ציפורניים רקובות,

רק קוסמים מבוגרים יכולים להיות שם, הארי יצא משם רק בעזרת האגריד, וזה שהוא מצא אותו היה נס, קראתי על דברים מזעזעים שנעשו שם לילדים, אתם  לא רוצים לדעת

אבל הם פשוט יצאו משם כאילו נפלו על סמטה רגילה ועשו אחורה פנה

אחר כך מה שקרה בגרינגוטס, המתכות היקרות שנמשכו להייזל? אין שום קסם כזה

אחרת הקוסמים כבר היו עשירים מזמן, כפרסי חזרתי שהאגודל שלו נחתך

אבל אין שום דבר חד בכל גרינגואטס כדי שאף אחד לא חשוב לפרוץ את המנעולים הפשוטים.

כשהלכנו לאוליבנדר ושמעתי את הליבות הייתי בהלם , בחיים לא שמעתי על מישהו שיש לו את הליבות האלה

הן ממש נדירות, אבל הכי מפליא? לפרסי היה ליבה כפולה! הקוסם האחרון עם ליבה כפולה היה מרלין בעצמו!

ואחת מהליבות האלה הייתה שערה מזנבו של החיה המיתולוגית שלא נראתה 2000 שנה!

ובחנות החיות.. טוב בחנות החיות באמת לא היה דבר מחשיד, אולי חוץ מלקרוא לסלמנדרת אש 'אלזה'.

בכל מקרה , הגיע היום ללכת להוגוורטס (שהוא במקרה היום האהוב עלי בשנה)

הגענו לתחנת הרכבת עם המכונית המעופפת של אדון וויזלי (פרסי נהייה חיוור כשאמרו לו שהיא טסה)

כשהיינו אמורים דרך קיר הילד השדוני שנזכרתי שאמר שקוראים לו ליאו אמר "אין שום סיכוי לעבור את הקיר הזה אפילו אם יביאו לי חמישים חטיפי פונזיס" מעניין איזה חטיף זה,

רון גילגל עיניים , בזמן האחרון הוא נהייה ממש עוקצני כלפיהם.

הייתי צריכה לדעת שהוא לא יצליח להתאפק ולחכות לפני שהוא שופט, הוא תמיד ממהר, זה מה שמכשיל אותו.

הוא התקרב לקיר ואמר "תצפו ותלמדו" ונכנס לקיר, כל החבורה נראתה מופתעת חוץ מאנבת

וידעתי שהיא קראה על זה, הייתה לנו שיחה מרתקת אתמול בחנות הספרים, ממש התחברתי אלייה.

כשכולם נכנסו לתוך הקיר ויצאו ברציף נכנסנו לרכבת ואחרי שהיינו קצת בתאי מדריכים הלכנו לתא של הארי והשאר, הוצאתי ספר והתכוונתי להתחיל לקרוא כשאנבת רכנה לעברי "מה את קוראת?" שאלה אותי "הוגוורסט תולדות" השבתי.

רון והארי נשפו, מה זה עניינם בכלל? "אפשר?" שאלה אנבת "או שאת באמצע?" הייתי בהלם,  אף אחד אף פעם לא רוצה לקרוא את 'הוגוורסט תולדות' הם טענו שמה קרה פעם זה משעמם , "אתה באמת רוצה?" שאלתי "בטח! הדברים שקרו פעם יכולים להיות מאוד שימושיים לפעמים" הושטתי לה את הספר שהוא התחיל לקרוא, אחרי קצת זמן עברה במסדרון עגלת הממתקים, בזמנו חשבתי שכמות הממתקים שהארי קונה מוגזמת, אבל אז לא הכרתי את פרסי, הוא יצא למסדרון עם התרמיל של הכסף וחזר עם כל העגלה.

אנבת נאנחה "מוח אצה קח חצי מזה" אמרה

פרסי עשה לה פרצוף

"פרסי, חצי"

אמרה שוב _

פרסי הסתכל עלייה בתחנונים

היא נשמה עמוקה "מוח אצה, אני אגיד לאמא שלך להפסיק את אספקת העוגיות הכחולות!" איימה

פרסי מיהר להחזיר את העגלה לאישה, לקחת חצי מהכסף שנתן לה ולקחת חצי עגלה.

בפרצוף רגוז הוא אמר "מרוצה?" "מאוד" ענתה לו אנבת בחיוך מתגרה

וחזרה לקרוא ספר,

אחרי כמה דקות ראינו פרצוף שממש קיווינו לא לראות היום, "נו נו פארי הוטר גרמוני היג'ר וון ריזלי" אמר דראקו בלגלוג "לקח לך יום שלם לחשוב על ההתחכמות הזאת?" אמר הארי ורון גיחך

"שקט פוטר או שאני אוריד לך נקודות, אתה מבין, כי אני , לא כמוך נבחרתי למדריך" אמר מאלפוי "אבל אתה, לא כמוני פוץ. אז תעוף מפה" אמר הארי ואני ורון צחקנו

הלחיים של מאלפוי הוורידו "חכו חכו" כשנגיע להוגוורטס-" התחיל אבל נקטע "שקט אוקטיבניוס 2 אני מנסה לישון" אמר פרסי בנמנום, תהיתי מי זה אוקטיבניוס

מאלפוי רכן קדימה בעניין "תגיד" אמר "האוקטיביאנוס הזה היה טהור דם?" שאל, ברור שזה מה שמעניין אותו! חתיכת צבוע מלוכלך ,

פרסי גיחך "לא הוא היה חצוי דם," דראקו נעלב "אתה מעז לקרוא לי חצוי דם? תשתוק בוצדם!" אמר , נראה שפרסי מתאפק לא להחטיף לו , אנבת לחשה לו משהו והוא נרגע

, דראקו גיחך "אתה צריך את הבלונדיני הסתומה שלך להרגע? " אמר, פרסי נראה עכשיו מאוד מעוצבן , אבל אנבת נקטה גישה אחרת, היא אמרה "הבלונדיני היחיד הסתום שאני רואה פה הוא אתה" כבשתי את הדחף לצחוק בקול,

עכשיו מאלפוי כבר האדים ממש "תסתמי דבילית!" עכשיו פרסי קם "בבקשההה" הוא אמר לאנבת

אנבת גיחכה "בסדר אתה מוזמן" פרסי התקרב ותפס את דראקו ו- ופשוט- הטיח אותו על הרצפה! גויל וקראב התקרבו לפרסי באיום כשלפתע גם אנבת עמדת מלפניו , הם כייוונו לעברה אגרופים היא פשוט - פשוט- תפסה באגרופים! היא סובבה את מפרקי ידיהם ונשמע קראק מבשר רעות, פרסי בעט את דראקו אל מיחוץ לתא.

את גויל וקראב לא היה צריך להוציא בכוח,הם ברחו בבכי, זה היה כזה אדיר! פרסי ואנבת התיישבו כאילו לא קרה דבר וכולנו נעצנו בהם מבטים משתאים ,

טוב מלבד חברי קבוצתם, אולי הם רגילים לזה

שאר הנסיעה המשיכה בשקט

הפרק הקודם		הפרק הבא