חוזרים להוגוורטס

בס"ד

"אדוני, אני חייב לדבר איתך!"

"כנס, הארי, כנס." אמר דמבלור.

הארי נכנס לחדר, שבעתיד יהיה של מקגונגל.

"הארי, אני שמח שאתה בסדר, הדאגת אותנו מאוד!"

"אדוני, אתה מאמין ב... מסע בזמן ללא ידיעת הנוסע?" 

"יש אפשרות כזאת.  אך... מדוע שתשאל זאת?"

"אדוני... אני... זה ישמע מוזר."

"נערי, אני המוזר פה. שתף אותי, נהיה מוזרים יחדיו."

הארי צחק. "אדוני, אני לא יודע איך, אבל חזרתי בזמן. עד אז, חייתי בשקט עם אשתי וילדי. אבל... אז הגעתי לפה. איכשהו."

"הארי," אמר דמבלדור. "אני... מאמין לך. אך... ליתר ביטחון, תוכל לספר לי דבר מה שכנראה תגלה בעתיד?"

הארי הביט בדמבלדור, ודיבר.

"הממ. פרופסור סנייפ היה מאוהב באמא שלי. ביקשת ממנו שיהרוג אותך, והפטרונוס שלו היה זהה לשל אמי. איילה."

"הארי," דמבלדור פתח. "איך אתה יודע את זה?" הוא היה בהלם.

"אמרתי לך, אדוני. הגעתי מהעתיד."

"טוב... נראה שקוללת בלחש ה-'קונפקטיוס אחורוס זמננוס'!" *צליל דרמטי* 

"יש דרך לטפל בזה, אדוני?" שאל הארי.

הוא כל כך רצה לחזור לג'יני!

"כן, ישנה דרך, אך...-"הארי קטע אותו. "איך? בבקשה, פרופסור!"

"תן לי לסיים, הארי. ישנה דרך, אבל צריך לדעת מי נתן לך את הקללה!"

"מה? אין לי שמץ איך הגעתי הנה בכלל, איך אדע מי?!"

"הארי. תרגע!" אמר דמבלדור. "חשוב, מי בכלל רצה להציק לך? חשוב על כך... במה אתה עובד בעתיד?"

"במשרד הקסמים."

"משרד הקסמים?"

"זה בסדר, אדוני. לאחר שהבסתי את ווולדמורט, נמצא שר קסמים חדש. טוב יותר. ואחר כך, שרת קסמים. הרמיוני גריינג'ר." 

"אהממ." נשמע קול.

הארי הביט לאחור. וראה את אמברידג'.

הפרק הקודם		הפרק הבא