|
דין תומאס עמד למשפט מול קסמהדרין מלא. הוא ישב בקצה החדר על כיסא גבוה עם עיטורי מתכת.
החדר היה בנוי כמסדרון רחב וארוך, שהוא ישב בקצהו. על צלע אחת של ה”מסדרון” יש כל הקסמהדרין, ובצלע השנייה ישבו העדים. מול הדלת שהייתה בקצהו האחר של האולם, עמדו שני שומרים עם שרביטים מוכנים בידיהם.
”מר דין תומאס,” אמר השר, ”הועלתה כלפייך ההאשמה כי הרגת את הארי ג’יימס פוטר, קוסם חזק ובעל השפעה. מה יש לך לומר על כך?”
”אני מכחיש בכל תוקף את ההאשמה.” אמר דין, קולו רועד מעט. ”מעולם לא היה עולה על דעתי לפגוע בחברי- גם ללימודים וגם כידיד- הארי פוטר. ההאשמות כלפיי עולות בגלל שבהתקף כעס רגעי אמרתי כי אני מסוגל להרוג את מר פוטר. אך זה היה דבר שאמרתי רק מדחף רגעי- בגלל ריב קטן שהיה בינינו בו הוא לעג לי על כמות האוכל שאכלתי. למעשה, אני בטוח כי ברגע זה בדיוק היו עוד לפחות חמישה אנשים בעולם שאמרו דבר כזה- ואין ספק שאף אחד מהם לא התכוון לכך ברצינות.
”עוד סיבה שבגללה ההאשמה הועלתה כלפיי,” המשיך דין, ”הייתה הפתק שנמצא ליד מיטתו של הנרצח, הארי פוטר. בפתק היה כתוב ’זה היה דין’. אינני יודע מדוע כתב מר פוטר פתק זה- וייתכן כי הוא זויף.”
”הפתק נבדק בעזרת קסמים, ואין ספק כי הוא איננו זויף.” אמר השר. ”כעט נעבור לעדותם של העדים.”
העד הראשון היה נוויל. ”אני באמת לא יודע איך זה קרה.” התחיל נוויל. ”מאיום רצח קל ועד רצח אמיתי יש דרך רחוקה. אני מודה שהמידה בה דין נעלב מהצחוק הקל של הארי הפתיעה אותי, אך לא האמנתי שזה יגיע עד לרצח. אלא שהפתק לא השאיר בלבי צל של ספק: אני מאמין בכל ליבי כי דין אכן רצח את הארי. לא ייתכן אחרת, והארי לא היה כותב את הפתק בלי סיבה.”
העד הבא היה רון. ”אין לי ספק שהוא רצח את הארי.” התחיל אמר רון. ”אני מכיר את דין כבר שנים רבות. תמיד כל דבר הכעיס אותו, ואני סמוך ובטוח שכל דבר קטן יכל לגרום לו להביא למותו של הארי. בכל זאת, המוות של הארי זעזע אותי והפתיע אותי. מיררתי על מותו בבכי רב. לא האמנתי שהוא עשה את זה. ניסיתי אפילו להבין אותו, ולחשוב- אולי זה לא הוא? אך הבנתי. הכול מסתדר. מהריב בארוחה, ועד הפתק. הארי שוכב בלילה במיטה, אולי ישן, אולי מנוטרל- דין קם ומתקרב למיטתו של הארי. הארי מתעורר או כבר ער וברגע האחרון כותב את הפתק. הכול מסתדר.”
רון סיים לדבר, ועכשיו הגיע תורו של שיימוס. שיימוס קם מהכיסא בנינוחות. ”יצא לי לחשוב על המאורע הרבה,” הוא אמר באיטיות, ”ותמיד הגעתי לאותה מסקנה- דין רצח את הארי. אלא שמשהו כאן היה חסר- אולי זה שהיו מעט מדיי ראיות? אולי זה שלא הייתה סיבה מוצדקת? הריי לא הגיוני שבגלל ויכוח כה קטן הוא ירצח אדם. ואז חשבתי על פתרון נוסף. פתרון שסידר את הכול בצורה הטובה ביותר.
”כשדין איים בחוסר מחשבה רגעי, רון מיד קפץ והניף שרביט כלפי דין. זה הפתיע אותי, כי רון לא עשה את זה אף פעם בעבר... האם רון חזה איכשהו את המוות? או שמא דין... הפך איכשהו לאדם המושלם להאשים אותו במוות, ורון מיד ניצל את ההזדמנות. דין נפגע והלך, ומקגונקל באה ואמרה שדין לא עומד לרצוח אף אחד באותו לילה. ההנחה הראשונית היא כמובן שהיא טעתה, אך אני מאמין שהיא צדקה.
”בואו נחשוב על הסיטואציה- בלילה הארי מנוטרל, מרותק למיטה. חושך מוחלט, והוא לא רואה דבר. הוא רואה צללית קמה מהמיטה של דין- ומיד מניח שזה הוא. אלא שבאותו לילה דין לא ישן במיטה הזו. דין ישן במיטה בסמוך להארי, בגלל חילופי המקומות. הארי הניח שמי שקם מהמיטה זה דין, ומיד כתב פתק בו הוא כתב שזה היה דין שרצח אותו. מי שישן באותו לילה במיטה שהייתה בדרך כלל של דין, היה רון. רון, שדאג לכל: גם ליצור את הרושם שדין יכול להרוג את הארי בלילה, בעקבות הוויכוח בארוחה, וגם דאג שמי שיהיה זה שעליו ייפול החשד יהיה זה שבדרך כלל ישן במיטה שהוא ישן בה באותו לילה. לכן מי שרצח את הארי, היה לא אחר מאשר רון.
”השאלה היחידה היא- למה?”
|
0 חרמשים
(5) 7 דירגו
כותב: 
ID : 13832
יואו אני יודעת שזה קצת מחר אבל עוד פרק פליזזזזזזזזז
נרשמתי המלצתי דירגתי
זה מושלם למה אתה לא ממשיך
המשך או מוות להחליט
