מוריס פילץ' והשיטה המטופשת

אהלן! אם מישו\י קורא\ת את זה, אשמח לתגובות, רק כדי לדעת שאתם\ן קיימות\ים.
חוץ מזה, הפרקים הם לא באורך אחיד, וגם העלילה לא מתקדמת בקצב אחיד. לצורך העניין, הפרק להלן הוא פרק קצת נטול עלילה, אבל הדרך שלי לכתוב את זה הפאנפיק היא פשוט לכתוב את מה שעולה לי בראש באותו הרגע. וזה מה שעלה בראשי היום, אז שיבוסם לכם ולכולנו בעזר ה' יתברך.

פרק 6 - שלוליות

מה אתם הייתם עושים אם היו נוחתים לכם ינשופים מנצנצים נושאי מכתבים על אדן החלון? התשובה היא מסובכת במקצת: זה תלוי בשלוליות. ילדים קטנים אוהבים שלוליות. הם מנתרים לתוכן, משפריצים בוץ לכל עבר, מלכלכים את המגפיים וחוזרים רטובים הביתה. ילדים פחות קטנים כבר הבינו שאם הם יתלכלכו אבא ואמא לא יתנו להם להיכנס הביתה, והסיכוי לקבל ממתקים קטן כשאתה מחוץ לבית, ולכן הם מפסיקים להתלכלך בשלוליות, על אף נפשם המשוועת לבוץ. ילדים קצת יותר גדולים כבר מתרגלים לאי-קפיצה בשלוליות, בעיקר בגלל שקפיצה בשלוליות בלי להתלכלך פשוט לא מהנה מספיק. הם זוכרים את הדגה וזוכרים את ההנאה, אבל בשלב מסוים הם אומרים לעצמם: "אנחנו כבר גדולים, נשגבים, עטויי חליפות ונושאי שעונים, לא יאה לנו, הוד כבודנו בן השתים עשרה לנתר בשלוליות."
אחרי השלב הזה, הילדים כבר אבודים. הם מתחילים להיגעל משלוליות. כשהם רואים שלולית הם ישר חושבים לעצמם "הואו נואו! איי אם אה בריטיש פרסון וויד' אינגליש אנד איי הייט לכלוך!". ואז הילדים הופכים למבוגרים משמימים ומשעממים נטולי שמחת חיים ושלוליות.
אבל, יש ילדים מזן מסוים שמצליח לתמרן את המערכת. ילדים שתמיד שומרים בצידי מוחם פרוסת עוגה של הנאה שזוכרת את זה שלהתלכלך בשלוליות זה כיף לא נורמלי. הם מעמידים פנים שהם מבוגרים רציניים ובעלי שפמים, אבל בסתרי ליבם יש איזה זיק של שמחת חיים שעדיין מקפצץ למראה שלוליות. ילדים כאלה יודעים היטב שבחברה מנומסת אסור ללטף חתולים נטושים באמצע הרחוב וכמובן שאסור לעשות גלגלונים במסדרונות של בתי מלון מפוארים, אבל הם אף פעם לא ישכחו את התחושה המענגת של בוץ שעוטף את כל הידיים ועושה קולות של "שפלאכץ!".
ומה הקשר לינשופים?
מבוגרים רציניים ומשעממים עשויים לחשוב שינשופים-דוורים זה טריק של ארגון טרור מקומי או קבוצת נערים פוחזת. הם מעלים במוחם הדק את המשוואה: ינשופים=חיה=שמחת־חיים=שלוליות, ואם אסור להתקרב לשלוליות, ודאי וודאי שאסור להתקרב לינשופים! מבוגרים כאלה יצעקו ססמאות כמו "קישטה!" ו"אההעהעהעאה!", ואז יברחו מהחדר כדי לקרוא למבוגרים משעממים אחרים.
מבוגרים-ילדים לעומת זאת, יפתחו את המכתבים.
כמובן, אף מבוגר-ילד לא ישתווה לילד אמיתי עם סדר עדיפויות תקין. ילדים נורמלים לא יתרגשו בגלל דפים ומילים. הם יחשבו בעיקר "הו! ינשוף!!!"

הפרק הקודם		הפרק הבא