החיים שאחרי הוגוורטס: הארי וג'יני

"ג'יימסי חמוד" הגיע לאוזני ג'יימס קולה של אימו. "מה אמא?" שאל. "יום הולדת שנתיים שמח!" ענתה לו ג'יני, שחזרה מהמטבח עם עוגה גדולה, ותוך כדי הארי זרק משרביטו קונפטים על ראשו של ג'יימס.
"איזה יום שמח לי היום..." שר ג'יימס. "עוד מעט דוד רון ודודה הרמיוני יגיעו, חמוד" אמרה ג'יני. "ו... וגם רוזי תגיע?" שאל ג'יימס. "כן, גם רוזי" ענה לו הארי. "יש!, אני אוכל לשחק עם רוזי!" שמח ג'יימס.
דינג דונג... נשמע פעמון הדלת. "רגע!" צעקה ג'יני, והלכה לפתוח.
בפתח עמדו: רון, הרמיוני וביתם, רוז.
"מזל טוב, ג'יימס!" אמרה הרמיוני, בזמן שנכנסו. "דודה הרמיוני!" אמר גיימס, וזינק לידיה. "ג'יימס!" אמרה רוז. "רוזי!" אמר ג'יימס. "אתם רוצים ללכת להעיר את אלבוס?" שאל הארי. "כן, אבא, אני הולך להעיר את אלבוס!" אמר ג'יימס, רץ לחדר אחיו,  וניער אותו קליל.  "מה, מה?" שאל אלבוס בן השנה. "בוא אל, קום, גם רוזי פה!" אמר ג'יימס.
"רוזי?" שאל אלבוס. "כן, רוזי" אמר ג'יימס. "רוזי,  בואי!" קרא. רוז הגיעה בריצה.
"מה?" שאלה. "אלבוס רוצה לראות אותך" אמר ג'יימס. "אלבוס!" אמרה רוז.
"רוזי!" צעק אלבוס, וקם ממיטתו. הם התחבקו, ושלושתם הלכו לסלון. "אמא, הערנו את אל" אמר ג'יימס לג'יני. "יופי, חמוד" אמרה ג'יני. "אבא, הערנו את אל" אמרה רוז לרון.
"יופי, חמודה" אמר רון לביתו. "אה הרמיוני, אני רואה את שוב בהריון!" אמרה ג'יני להרמיוני. "כן, זה התחיל לפני יומיים, לא היה לי זמן להגיד לכם" אמרה הרמיוני לג'יני.
"אה, מזל טוב!" אמר הארי. "גם לכם מגיע, יום הולדת לג'יימסי!" ענתה הרמיוני.
"דודה הרמיוני, אני אוהב אותך" אמר ג'יימס. "תודה, מתוק!". "א... אני אוהב גם את רוזי,
ואת דוד רון, ואת אמא ואבא ואל". "חמוד כזה!" אמרה ג'יני.  "צודקת!" אמרו הארי ורון יחדיו.
"אה, ג'יני, שכחתי לספר לך: אמר תגיע, ג'ורג' יגיע, פרסי יגיע, וגם ביל וצ'ארלי יגיעו, ביל יגיע כמובן, עם פלר" אמר רון. "הו, נהדר!" אמרה ג'יני. "סבתא מגיעה?" שאלו ג'יימס, רוז ואלבוס ביחד. "כן, סבתא מולי תגיע" אמרה הרמיוני.
"יש!" אמרו השלושה.
נשמע צלצול הפעמון. ג'יני הלכה לפתוח. בפתח עמדו ביל ופלר. "היי, ביל!" אמרה ג'יני.
"היי" השיב לה ביל. "הו, רון!, מה איתך?" שאל ביל, משראה את רון. "הכל טוב, אח 'שלי" ענה רון.
"מתי יגיע צ'ארלי?" שאל הארי. "אה, צ'ארלי יגיע בעוד כ- 20 דקות" ענה ביל.
"היי, פלר!" אמרה הרמיוני. "איי ארמיוני, איי ארי, איי ג'יני, איי רון" ענתה פלר, במבטאה הצרפתי.
עוד הפעם נשמע צלצול הפעמון, הפעם הארי הלך לפתוח. ג'ורג' עמד בפתח. "היי, ג'ורג'!" אמר הארי. "היי, הארי, ג'יני, רון, ביל, פלר." אמר פרד. "שלום רוזי, אל, ג'יימס" הוסיף.
"דרך אגב, צ'ארלי יגיע בכל רגע" אמר ג'ורג'.
נשמע צלצול פעמון הדלת. ג'יני הלכה לפתוח. ופתח עמד כצפוי, אחיה, צ'ארלי. "ג'יני!" אמר צ'ארלי, וחיבק את אחותו הקטנה. ג'יני החזירה לו חיבוק. "רק אמא עוד ופרסי עוד צריכים להגיע" אמר צ'ארלי לג'יני.
"כן, נכון" אמרה ג'יני.
"אה, הינה הם!" אמרה ג'יני. הם יצאו ממכוניתו של פרסי, ונכנסו. "היי, פרס!" אמר רון.
"היי לכולם!" אמרה מולי וויזלי. "היי, מולי, היי פרס!" החזירו כולם.
"עכשיו אפשר להתחיל!" אמרה ג'יני, והביה את העוגה.
"היום יום הולדת, היום יום הולדת לג'יימסי, חג לו שמח וזר לו פורח, היום יום הולדת לג'יימסי, חג לו שמח וזר לו פורח, היום יום הולדת לג'יימסי"  שרו כולם.
"ג'יימסי, אתה רוצה לכבות עכשיו את הנרות?" שאל הארי. "כן!" אמר ג'יימס.
ג'יני הניחה לפניו את העוגה, ואמרה: "בקש משאלה, חמוד שלי". ג'יימס עצם את עיניו, ביקש משאלה, ונשף על שלושת הנרות שהיו על העוגה. "שתזכה לשנה הבאה, עד מאה ועשרים שנה!" אמרו כולם.
"אבא, אפשר שתרימו אותי על הכיסא?!" שאל ג'יימס. "בטח חמוד!" ענה הארי לבנו.
ג'יימס התיישב על הכיסא, שקושט בפרחים, בעזרת קסמייה המעולים של הרמיוני, וכולם הרימו אותו.
"מזל טוב לי!" אמר ג'יימס.
ג'יני חתכה את העוגה, והביאה לכל ילד פרוסה ממנה. "יאמי!" אמה רוז. "טעים!" אמר אלבוס. "ממש!" הוסיף ג'יימס.
הילדים התפזרו לשחק, והמבוגרים נשארו לדבר בסלון.
יום ההולדת הסתיים.

הפרק הקודם		הפרק הבא