משחקי הרעב (או יותר נכון המוות)

שסיימנו להתארגן הבטתי במראה, ו..טוב,

נראתי כמו אחד האויבים שלך מהסיוטים.

שיער אסוף וקצת מבולגן, עיפרון שחור בעיניים.

בגדים שחורים בסטייל, ואקדח מפלסטיק.

לפתע, דניאל נכנס כמעט באותו לבוש רק יותר...

של בנים.

"מוכנה?" שאל וסקר אותי מלמעלה עד למטה, וגרם

לי להיות ממש נבוכה.

"כן," עניתי במבט נחוש ומוכן.

כשנכנסנו על הכירכרות בחנתי את כולם והרגשתי

את לבי פועם במהירות, אותם אנשים ראו את אחותי,

בחנו אותה ודירגו אותה.

הרגשתי את הכעס בוער בי ומסתבר שגם כולם שמו

לב לזה ופרשו את זה בצורה שונה.

כאילו אני כועסת על דניאל, וזה, רק בגלל שזזתי קצת לצד!

טיפשים, אמרתי לעצמי. וקיוותי שזה יגמר כבר.

כשזה נגמר (סוף סוף.) 

הסבירו לנו שיהיו לנו 5 ימים של אימונים, ושמחתי שאני יוכל

קצת להיתאמן ולפחות למות כגיבורה.

נכנסנו לאולם גדול מלא בחרבות וטכניקות שיוכלו לעזור לנו,

אבל משהו הזוי קרה אחריי שהמלווה שלנו עזב.

כל המתחרים שלנו התקווצו לשתיי קבוצות,

אחת של דניאל, ואחת שלי?

הקבוצה של דניאל התחילה להקטין את הקבוצה שלי

ואנחנו החזרנו להם פי שתיים.

ואז כולם החליטו שהקבוצה הכי טובה תנצח, נהדר, בול מה 

שאני צריכה עכשיו.

דניאל, כמובן שמח מכול העניין והחליט שנישאר בקבוצות האלה

גם במשחק, אז נתקעתי עם כול האנשים האלה.

בכול האימונים שתיי הקבוצות החליטו לעשות תחרות, והרגשתי

מזה נורא שכולם מעורבים בזה.

"דניאל!" הקבוצה שלו הריעו ומיד התאשתתי, דניאל עמד מחזיק שתיי

חצי וקשת והושיט את עליי.

הרמתי את מבטי וראיתי שכולם מחכים לתגובה שלי.

וכנעמדתי כול הקבוצה שלי צרחה את שמי,

חטפתי את החץ ולקחתי כמה קשתות, התקרבתי לדניאל 

ואמרתי, "ת'אוכל אבק"

הפרק הקודם		הפרק הבא