מה אם היה ארפר?

היי , אז שוב שלום, הרבה זמן לא העלתי אז זה יצא ארוך, למרות שאני עדיין לא בטוח שזה מספיק טוב כי לא עשיתי את כל סצנת היומהולדת אבל מקסימום אני יוסיף אותה בעתיד.

אה, החלטתי להתחיל קונספט חדש שבו עד שאין 5 תגובות אני לא מעלה את הפרק הבא.

אה ואני ישמח שמישהו יכתוב לי את כל השמות של הילדים בשכבה של הארי ומאיזה בתים הם, אני ישמח גם לשמות של הראשי בית, פשוט אני עצלן ואין לי כוח לחפש בגוגל.

טוב מקווה שתאהבו את הפרק.

אה, ודרך אגב היום זה ה'יומהולדת' העברי שלי ובגלל זה החלטתי להעלות את זה דווקה עכשיו תכתבו לי 'מזל טוב'. סוף סוף גיל 16.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ארפר קם בשעה 5:52 על השעון, נו מה מי שלא לוקח שעון דיגיטלי זה עצוב. כשהוא ישן היה לו פרצוף מוזר, כנראה חולם דברים או משהו, למרות שחלומות הם בסופו של דבר מבוססי עיבוד מוחי כך שהוא לא באמת יכול לחלום על דברים שלא ראה או שלא נצרבו אלא אם כן השתילו לו אותם או משהו בסגנון עם קסם. ולכן דאגתי, כי יש פה קסם, אז הערתי אותו בלי להעיר אותו כלומר זזתי בחדר כדי שהאיזור במוח שמרגיש עצמים שזזים סביבך. הוא קם, אני עוד קראתי בספר בעודי מתיישב על הכיסא של שולחן העבודה שלו, שהוא קם הוא שאל "מה אתה קורא?" בצורה מוזרה וגיהק לאחר מכן, הבנתי שקמת על רגל שמאל נו באמת.

"אני קורא חורי זמן ופתרונות 2."

"מי כתב?" הוא שאל בקול פחות מגוהק.

"מה זה משנה?" עניתי לו, לא שמעת את השם?

"אתה יודע תפגוש אותו ,לדעת איזה עוד ספרים שייכים לו, וזה."

"לא שמעת מה השם של הספר?" נו באמת, אני מתחיל לחשוב שיש לך אמנזיה, או בעיית שמיעה, או עוד כל מיני דברים דומים שאני מפסיק לחשוב עליהם עכשיו לפני שאני יתחיל לעשות לו בדיקות והוא יסתכל עלי בפרצוף 'מה אתה רוצה? ממתי אתה דוק'?'

"שמעתי, אבל אני אומר שכדאי גם לזכור את השם של הכותב." כנראה לא הבנת, הוא מתחזה! נו באמת אפילו ביש-גדא היה מבין את זה, והוא דמות מצויירת בכלל.

"אז לא הבנת, לספר קוראים חורי זמן ופתרונות ובחורי זמן יש לו סיכוי של מעל 1% לכל היותר לצאת ולכן זה סתם נודניק שכותב על מקרים שהוא קרא מאחרים כי בכל ספר יש 1000 מקרים וזה אומר שהסבירות מונעת את ההיגיון אלא אם כן הוא ממש מזליסט ולכן זה סתם גנב סיפורים, אם זה כל כך חשוב לך השם של הכותב הוא …"הסתכלתי על הכריכה ואמרתי "גלידרוי לוקהרט" נמאס לי לחיות אם חסרי הבנה!

"הוא די מפורסם בכתיבת ספרים אתה יודע?" ומה זה אכפת לי?

"זה רק מחזק יותר את הטענה שלי." אמרתי, הסתכלתי בשעון וראיתי שיש עוד 4 דקות אז אמרתי לו "אתה שוטף פנים בדרך כלל?" כדי שיעשה את זה, וכמובן שזה עבד.

"אה, כן זה בדרך למטבח." הוא ענה והלכתי איתו לכיוון המטבח ואז הוא עבר במכונה מוזרה שעשתה לו את כל זה, למה לסבך את העניין? אבל עדיין מגניב שזה קיים, פשוט נראה לי שכיור ועדיין פשוט יותר.

"יואו מגניב לא ידעתי שזה קיים חשבתי יש לכם ברז ואתם עושים את זה בעצמכם" אמרתי לו והתחלתי בניתוח המכונה ובלחשוב איך לבנות אותה במידה ויעלה הצורך.

"מה זה ברז?" הוא שאל

"עזוב, שכחתי שאין לכם מושג בנוגע לחסרי קסם." (עולם קטן יש להם הקוסמים האלה).

"מוגלים?" למה לקרוא להם ככה, זה כמו שאני יקרא לך דרא'זל, למרות שאתה לא מכיר את הקללה הנימה שבה היא תאמר תפגע בך, ואגב זה שרץ רימה ותולעת, לכל מי שלא קרא אראגון.

"ככה אתם קוראים להם." השבתי.

"טוב" הוא זרם ולי נמאס לדבר.

כשהגענו לסלון לילי וג'יימס היו שם, ומה שהרגנו עוד קודם גם כן.היה שמה את מתנות ועוגה עם נר דולק עליה. 

"יומהולדת שמח יומהולדת שמח, יומהולדת להארי, יומהולדת שמח" שרו לילי וג'יימס, ואני הצטרפתי אליהם כי שיהיה זה לא מפריע לי אז למה לא?

"קדימה תיגש אל העוגה ותבקש משאלה." לילי, אמא שלו, אמרה לו.

הוא ניגש לעוגה וחיבה את הנרות.

"יפה!" ג'יימס אמר.

"מה קיבלתי" הוא שאל.

"זה לא בורח לשום מקום, עדיף לאכול קודם את העוגה, נראלי, למרות שיש בה מלא שעווה אבל גם בסוכרייה יש הרבה סוכר ועדיין מחלקים אותה לתינוקות אז שיהיה." אמרתי לו, למה באמת אנשים כל פעם עוזבים את העוגה וקופצים למתנות, סדרי הפיינאל טיימ לא מתאימים את המעשים שלהם.

"נו תגיד את האמת, אתה רעב לארוחת בוקר" הוא אמר, וכשהוא צודק הוא צודק.

"כן!" אמרתי וניגשתי לקחת צלחת, לילי חתכה את העוגה וחילקה לארבעתנו, אכלנו אותה ואז גמרנו והארי נעמד והלך לסלון ביתו.

הגענו לסלון, באיזור של התמונה של של סיריוס, והוא כמו כל שאר הדברים, היה קסום והוזיז את הגוף והיד בניפוף לשלום. ליד התמונה שלו היה הרבה מתנות ענקיות, מספיק מתנות כדי שרק לפתוח אותם יקח שעתיים. וזה ללא הגזמת חסרי המוח.(כן, לא רק אתם יכולים להמציא שמות).

"טוב" אמרתי "אז אני ילך להמשיך לקרוא בספרייה קצת תהנה אם המתנות, מצטער שלא הבאתי כלום, אני עוד אפצה אותך, ביי בנתיים!"

"ביי" הוא ענה והלכתי אל הספרייה.

לאחר מכן בערך בשעה 1 בצהריים ג'יימס אמר שהוא צריך ללכת לסמטת דיאגון לקנות איזה משהו שקשור לעבודה שלו, אז הלכתי איתו. אני לא יודע למה עשיתי את זה, זה פשוט שרציתי לחקור יותר את השטח, אתם יודעים, לגשש. הוא גם הזכיר משהו בנוגע לביקור בבנק ואני הייתי מאוד שמח לראות איך זה עובד אצלם, לא שזה מעשי כל כך להתעסק בזה בגיל שלי, עכשיו עדיף ללמוד.

בסופו של דבר, הצלחתי לשכנע אותו לקחת אותי אם תירוץ של 'אני צריך לדעת יותר על קסמים'. וכן, אני יודע שאני קורא הרבה ספרים לאחרונה בתדירות גבוהה זה פשוט שיש כל כך הרבה נושאים שאפילו ידע בסיסי אין לי בהם, ואני חייב לחפות על זה, לא יהיו לי הקלות כי אני 'מוגל', אני מניח.

טוב, אז הלכנו אם אבקת פלו שוב פעם לסמטת דיאגון, ואז ג'יימס שאל אותי אם אני רוצה לקנות משהו על הדרך, בעודנו ניגשים לחנות תיקים הנראת ישנה. שאלתי אותו מה הוא בא לקנות והוא ענה הלי שהוא קונה תיבת אחסון קסומה בשביל ספרים, ופה המוח שלי קרס. הוא הסביר לי שיש בתוך התיבה מעין חדר קסום, כנראה שהם שינו את המרחקים בין החלקיקים או שגרמו למה שנכנס לשם להגיע למקום אחר, אני לא בטוח איך, הוא אמר לי שיש דבר דומה גם בנרטיק אבל שמה יש פחות מקום. אז שאלתי אותו: "אני יכול גם נרטיק ותיבת מקום, אם זה לא חצוף מצידי?" 

והוא ענה "זה כן קצת חצוף, כי הם עולים מלא, אבל זה הכסף של המטורלל אז לא אכפת לי כל כך." 

"המטורלל??" שאלתי.

"דמבלדור!" הוא ענה.

"למה אתם קוראים לו ככה?" שאלתי.

"כי ככה, עכשיו בוא, צריך להוציא כסף מגרינגוטס".

"גרינגוטס?" שאלתי שוב.

"הבנק הטוב ביותר שקיים, וגם היחיד".

"זה לא אומר שהוא גרוע?"

"לא זה לא, חוץ מהוגוורטס אינני יודע אם יש מקום מאובטח כמוהו."

"הוגוורטס?"

"בית הספר שאתה תלך אליו כאילו דה, מספיק עם השאלות, בוא כבר!"

"למה אתה חושב שהוא הכי מאובטח?"

"טוב, כי ככה הוא. עכשיו מספיק אם החפירות, בוא כבר!" כן בטח! עכשיו אני בטוח שהוגוורטס זה לא מקום בטוח ושהבנק זה לא המקום האידיאלי לשמירת חפצים חשובים, כסף עוד סביר כי הסטטיסטיקה שאנשים יגנבו ספציפית ממך כסף היא נמוכה. אבל לא הייתי שומר שם יהלום אגדי או משהו כזה.

טוב, אז הלכנו לגריגוטס, הבנק היחיד בעולם הקסמים, מה שאומר שהגובלינים האחראים עליו די שולטים על הפרנסה בעולם ושאם ימצאו דרך לשלוט על המין גובלינים או שיקום מנהיג גובלני וירצה להביס את העולם זה יהיה לו די קל אבל שיהיה.

אז הגענו לגרינגוטס ובדיוק יצא מישהו, קראו לו האגריד והוא דיבר עם ג'יימס.

"היי"

"שלום, אני בדיוק מעביר את הזה לדמבלדור, בהוגוורטס שמה." הוא אמר וסימן על חזהו, זה עניין אותי אז שאלתי: "מה יש לך שם?"

והוא ענה "זה סודי ביותר ילד, אני לא יכול לספר לך על זה"

ופה הבנתי שזה משהו חשוב, ושאם ישמרו אותו בהוגוורטס זה יהיה פשוט מטומטם אז החלטתי לשמור את זה עלי, במקום שלא יצפו. אז כן יכול להיות כשנכנסו איתו לבית קפה במקום להמשיך לבנק כי ג'יימס חולה קפאין, ויכול להיות שסתם ניסיתי למצוא דרך נוחה לקחת לו את זה. ויכול להיות שזה כי רציתי שוקו.

"אני יביא לכם כי ג'יימס הסכים לי שוקו" אמרתי.

"טוב, תביא לי קפה." ג'יימס אמר.

"בשבילי בירצפת." אמר האגריד.

"טוב!" עניתי והלכתי להביא להם. כשהבאתי אני יכול להגיד ש'בטעות' משפח לי קצת מהקפה על האגריד.

"אופס, אופס, סליחה, תן לי לנקות את זה" אמרתי לו

"לא, הכל בסדר" הוא ענה, אך למרות זאת ניקיתי ובעודי מנקה הצצתי בשק, הייתה שם אבן אדומה, אבל יכול להיות שזאת ביצת דרקון כמו בארגון ומכיוון שכנראה זה חשוב עדיף שזה ישאר אצלי, כי אז יהיה לי שליטה על הדבר במובן מסוים.

"טוב אני ילך רגע לזה, לזה, נו, להתפנות, ת' אחר כך"  אמרתי והלכתי לכיוון השירותים (שהיו ליד הכניסה).

"טוב" הם אמרו אם גיחוך.

כשיצאתי מהשירותים שטפתי ידיים ונקחתי אבן שהייתה דומה יחסית לאבן שבשק, היו שם אבנים צבעוניות.

כשחזרתי החלקתי ב'טעות' על האגריד.

"אופס, סליחה, אני קצת שלומיאלי היום" אמרתי וניסתי לעמוד, הצלחתי להפיל לו את השק כשנפלתי עליו.

"אני יביא לך את זה." אמרתי לו.

"לא, אל תיגע!" הוא אמר בפנים כועסות במקצת.

"סליחה! אני לא התכוונתי!" עניתי

"לא, זה בסדר ילד, אני סתם, לחוץ" הוא ענה, הסתכל בשק, ונרגע. מה שהוא לא ידע זה שהספקתי להחליף את האבן שבשק באבן שנקחתי ושעכשיו מה שהיה בשק נמצא אצלי בכיס.

"ביי!"

"ביי!" ענה לו ג'יימס כשהם סיימו לדבר על כל מיני דברים מוזרים. לאחר מכן, אני וג'יימס פנינו לגרינגוטס, אם אפשר לקרוא למקום 'בנק', וניגשנו לגובלין שעמד מולנו באחד ממקומות הקבלה.

"בוקר טוב, מה מעשיך כאן?" שאל הגובלין בצורה קריפית.

"באנו להוציא כסף מהכספת שלנו, הנה המפתח".

וכן טוב אני לא זוכר על מה שקרה כי זה הפסיק לעניין אותי אחרי שהתחלתי לחשב את המהירות של הקרונות ואת הבטיחות שלהם, איך לא מתתי, אני שוב עוד לא יודע.

בסופו של דבר אחרי שיצאנו משם, והייתה חוויה חוויתית במיוחד. טוב, אני לא אכחיש, רציתי להקיא.למעשה, הקאתי בתוך הגרון שלי וזה היה מגעיל, כאילו ממש מגעיל.

— אם אתם אוכלים, אז סליחה. —

טוב, לאחר מכן הלכנו לאוליבנדר, והוא אמר שהוא עדיין עובד על השרביט, גם נכנסו לעוד כמה חנויות וג'יימס קנה את הדברים שלו. בשלב מסוים, גמרתי את הספר שהצלחתי להגניב איתי ל'מסע', והתחלתי להשתמש בטריקים פסיכולוגים מרמזים כדי לחזור. שזה אומר להגיד "לא מאוחר כבר?" "נראה לי הארי יעלב אם נעלם יותר מדי" וכאלה. אז בסופו של דבר חזרנו, וזה היה מתיש אני לא אשקר. אני יצטרך לגשש כדי לבדוק מה משמעות האבן אך בינתיים שמתי אותה בארנקסם שלי, ככה קראתי לו, אחלה שם, נראה לי.

כשחזרנו היה כבר מאוחר, והארי ישן. הפעם הייתי עייף, לכן הלכתי לישון ושמרתי את המשך מחקר הספרים לבית הספר. מחר בבוקר אני יכניס אותם לתיבה ההיא ככל הנראה. אה, וואני ישמח אם מישהו יסביר לי איך עובדת אבקת פלו, זה מגניב!

הפרק הקודם		הפרק הבא