4 קונדאסים.

אז סיפרתי לו הכול, אבל ככול שהמשכתי הוא נראה יותר מופתע.

כשסיימתי, הוא לקח אחד מהבקבוקים הקטנים שהיו לידו והתעסק איתם.

"טוב," אמר אחר זמן קצר שבשבילי נמשך נצח,"זה מסביר הרבה דברים,"

צחקתי צחוק מובך והשפלתי את מבטי.

אני מכירה את רמוס מאז שהייתי קטנה, זו אחת הסיבות שמתי שראיתי

אותו ככה שאלתי אותו אם הוא בסדר, זו אחת הסיבות 

למה אני יכולה לסבול אותו.

רמוס תמיד היה שם בשבילי, וראיתי שהוא נקרע בין כעס לבין הבנה, 

אני בטוחה שהוא היה מבין אותי, אבל כבר כמעט מהיום שבו הוא 

בחר לשבת לידם, לא דיברנו.

אני יודעת, אני אמורה לכעוס עליו על זה שהוא לא סיפר לי ממזמן 

שהוא איש זאב, אבל עדיין זה לא סוד ממש גדול משלי.

הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה וברגע שהוא עזב את החדר,

כמעט כול השותפות שלי לחדר התעוררו, עוד סיבה למה אני שונאת קסם.

כול הלילה הייתי כלכך מבולבלת, האם רמוס מאמין לי?

מה אם הוא יספר למשהו את האמת, מה אם.. מה אם הוא יספר

לחברים שלו! הם ירדפו אותי לנצח!

למרות זאת, רמוס לא כזה, שהכרנו בני 4 נשבענו שלא ניהיה 

רעים אחד לשני, או נגלה סודות של אחרים.

נשמתי עמוק, וחשבתי שהגיע הזמן לצאת לנשום קצת אוויר,

הוצאתי את שרביטי, נופפתי באוויר ולחשתי:

"אוריון חולכיוס" האוויר נהפך לחולי לשנייה ואז חזר כאילו לא נהפך

לדבר. הכישוף הזה אחד החזקים שלי, הוא כישוף

שיכול לגרום לי להפוך לבילתי

נראית לכמה זמן שאני רוצה, אבל! אם אני יותר מ12 שעות בלתי

נראית זה יכול להרוג אותי.

עברתי לאט לאט חולפת בפני השותפות לחדר שלי, בפני מיטתי

ויוצאת מהחדר, לנשום קצת אוויר ולשם שינוי קצת

לחשוב נורמלי.

יצאתי מהטירה ונכנסתי ליער. כן, כן ליער, ביער יש לי את כלי האימונים שלי,

את הספרים של המוגלגים, את החוברות שלי ואת כול ההוכחות שאני מממש רוצה

לדעת איך זה להיות ילדה רגילה.

אולי אני צריכה להביא את רמוס לפה, חשבתי והתהלכתי

לכיוון העץ הגדול בפינה, מיששתי אותו לכמה דקות ואז בגזע נפער חור גדול.

באתי להיכנס ואז לפצע שמעתי קול ממאחורי, סגרתי את החור במהירות

והסתובבתי, מוכנה להילחם.

אבל לא היה שם דבר, "שלום?" שאלתי בשקט מביטה מסביב למצוא עוד מקור רעש.

אבל שקט...

"שלום," נשמע קול לידי וזוג עיניים שחורות קיבלו את פניי שהסתובתי,

הפרק הקודם		הפרק הבא