אנחנו מסתבכים בצרות(תעמידו פני מופתעים)

כעבור שלושה ימים, כשלפני יומיים עשינו קודם מסע צללים עם גברת אולירי לשאול אחרי שעברנו בבית שלי לעדכן את ההורים שלי על הכל ופרידות עם לקיחת מזון ונקטר ואמבברוסיה מהמאגר שלי בבית לחצויים שיש לי בחדר שלי תמיד מול העציץ מקליפסו ההוא, ואז היא וניקו נחו יומיים,  ילדי האדס באמת מתרבים, הגענו לממלכת השאול. בהיתי באימה בתור המהיר, אבל ניקו סימן לנו לבוא איתו. נזכרתי בפלשבק פתאומי שבגלל שהוא הבן של האדס הוא יכול ללכת לאן שהוא רוצה כאן בלי בעיות. קשה לומר שקינאתי בו, אבל עכשיו בהחלט קינאתי. הלכנו אחריו בשתיקה, כשכל אחד מחזיק יד עם בן או עם בת זוגו. חייכתי חיוך מטופש בכל זאת. היה אדיר ללכת יד ביד עם אנבת', ונזכרתי שוב בחלום שלי על העתיד של כולנו ברומא החדשה, שעכשיו הצטרפו אליו גם וויל וניקו וגברת אולירי, ו…אויי, אלים. אם כבר מדברים על זה, גברת אולירי ראתה עכשיו את השומר הכלבי של האדס, קרברוס, ואנבת' למזלינו הרב הייתה מוכנה. היא הביאה כדור אדום, כמו שהיא הבטיחה לו מזמן, עוד כשהיינו בני שתיים עשרה, בפעם הראשונה שלנו כאן. נדמה שעבר מאז נצח. היא זרקה אותו עכשיו לקרברוס, ששיחק בהתלהבות, וגברת אולירי ניצלה את ההזדמנות ורחרחה את ישבנו.

כן, כן, קוראים יקרים. קראתם נכון. אני הוחלפתי בכלב. חייכתי חיוך ענקי לאנבת', לפני שקלטתי שהיא מצחקקת לעצמה. ראיתי עכשיו שוויל וניקו התנשקו מולינו גם עכשיו, והרגשתי שאני אדום כולי מסיבה לא ברורה. "אהמ. כן. יופי. בואו נזוז, אנשים. יש לנו משימה," הזכרתי להם. הם התנתקו באי רצון ברור, והלכנו שוב להאדס. ניקו גרם למתים לתת לנו לעבור. אנבת' נישקה אותי על הלחי בדיוק כשהגענו להאדס. הוא הסתכל עלינו במורת רוח. כרענו. "אבא," אמר ניקו ברעד לא אופייני לו, ולא הסתכל על וויל. האדס התיישב שוב והנהן. "זה, אה, זה, אה, זה." ניקו גמגם בקול צרוד או גבוה או שניהם עכשיו והסמיק כולו כמו עגבניה. הוא שלח אליי ולאנבת' מבט מתחנן. הנחתי עכשיו שאני מרגיש בשבילו עכשיו גם קצת כמו אקס. אנבת' קמה כשהיא מהנהנת להאדס ביראת כבוד. עשינו אותו דבר. וויל נתן לניקו יד. חיוך קטן התגנב לשפתיו של האדס כשזה קרה. נשמתי בהקלה ענקית. הגרוע מכל מאחורינו. עיניו של ניקו התחלחו. הוא הידק את האחיזה שלו בוויל עכשיו. אנבת' צפתה בהאדס כשהיא המומה. הנחתי שכדאי שאני אהיה זה שאדבר. "האדס," אמרתי. "הלורד האדס." "טיפשי היה מצידך לבוא לכאן שוב, פרסי ג'קסון," אמר האדס. "ועוד לממלכה שלי, מכולם."

מה עוד חדש? תהיתי. "אה, כן, אני יודע, הלורד האדס. אבל - " גמגמתי בלי לדעת איך להמשיך. ניקו צעד קדימה. "אבא, הבנו שעץ אחד שלך ושל פרספונה, האמא החורגת שלי, נגנב." בנקודה הזאת וויל זז באי נחת והסמיק משום מה ולא הסתכל על ניקו. תהיתי למה. רשמתי לעצמי בלב לדבר עם הבחור אחר כך. "בהחלט," אמר האדס וחזר לשבת שוב. "אם כי, אם תציינו את זה למישהו - " "נשרף," אמרתי. "ניכחד. נעלם מהעולם. ניפול לטרטרוס. נאבד את הזיכרון. נאבד חבר. " קולי נשבר בחלק האחרון. מיהרתי להמשיך. "הכל ברור וחד וחלק, אדוני. פשוט רצינו לדעת איך אפשר אולי להחזיר את העץ שלך." אמרתי בשקט. אלים, כמעט הקאתי מההפגנת יראה המזוייפת שלי לאלים עכשיו. אבל נשארתי במשחק. עזר שאנבת' החזיקה בידי כל הזמן בעידוד ברור. אבל היא לא העזה להסתכל עליי, אלא הסתכלה על הפלירטוטים של גברת אולירי וקרברוס משחקים יחד בכדור האדום. האדס הסתכל עליהם עכשיו, ולשמחתי נראה מקבל גם את זה."טוב, שבו. זה סיפור די ארוך." הוא אמר. וויל וניקו החליפו מבטים, ניקו הרים גבה אבל ישבו כשניקו נשען על וויל. אני נשענתי על הדשא בעייפות. אנבת' תפסה את הכדור האדום הבא, וגברת אולירי באה אלינו בצער בולט עכשיו מהחבר הראשון שלה. האל ליטף את הכלבה בידו עכשיו במבט מהורהר. ניקו חייך. וויל יבב. אנבת' חיבקה אותו בניחום. קינאתי בו. ואז נזכרתי שוב שהוא ביסקסואל. "אבא, מה נוכל לעשות?" ניקו שאל. 

הפרק הקודם		הפרק הבא