התבגרות בהוגוורטס ( המשך ל"היורשת")

אזהרה מראש: מאיה יוצאת קצת מעצבנת וחושבת את עצמה בפרק הזה, אז בבקשה אל תשנאו אותה, זאת לא אשמתה, היא פשוט כזאתי, אבל באמת שהיא אחלה. טוב אולי לא לגמרי אחלה. טוב נו אולי היא קצת מעצבנת. 

(אם כבר זאת אשמת הכותבת *אני* שמוציאה את מאיה רעה. אבל מה לעשות, היא תמיד יוצאת הגיבורה, צריך גם להראות את הצדדים הפחות טובים שלה.)

נ.מ. מאיה:

ברגע שמאיה שמעה על מה קרה עם אבא של אריק, היא נתקפה דחף לבכות. 

אריק תמיד נראה כל כך שמח, ומלא חיים, והיה לה קשה כל כך לראות את המבט העצוב על פניו כשעזב עם פליקס לביתו של אריק.

הפעם מאיה לא ויתרה לדין, היא הייתה חייבת לדבר איתו, לא משנה כמה הוא נעלב. מן הסתם, הוא זה שצריך לבקש ממנה סליחה! (לדעתה).

כשמאיה ראתה את דין בדרך לשיעור שיקויים, היא רצה אחריו. עד שסוף סוף עצר, היא התנשפה בכבדות.

"למה *התנשפות* אתה *התנשפות* רץ *התנשפות* כל כך מהר?!?!?"

"מצטער. מה את רוצה?" 

"להגיד לך שלא ניסיתי להעליב אותך, ושכדאי שתבקש סליחה על שהתעלמת ממני כל כך הרבה זמן." 

"אני? אני זה שצריך סליחה?!??"

"כן! אני לא עשיתי כלום, אפילו לא התכוונתי להעליב אותך!" 

"אבל כן העלבת, ואת בכל זאת צריכה להתנצל." 

"קודם אתה תבקש."

"תגידי את ילדה בת חמש?" 

"אני פשוט חושבת שאתה צריך לבקש קודם!"

"יודעת מה, אני לא צריך את הסליחה שלך. ביי, אני מאחר לשיעור " 

הוא פשוט חוצפן... ממש לא צריך את הסליחה שלי... אני החברה הכי טובה שלו! איך הוא מעז לדבר אליי ככה?!

נ.מ ליילה:

היה כל כך כיף לבלות ערב עם אליה. היא פשוט כזאת מגניבה... הדבר היחיד שעבר לליילה בראש היה אליה. למה היא לא מסוגלת להגיד לה את מה שהיא מרגישה? אה בעצם, אולי בגלל כל אלה; שאליה לא מרגישה כמוה, שהיא תביך את עצמה כשתנסה לספר לה, שזה יפגע בקשר שלהן כחברות... וכן הלאה.

נ.מ דין:

שיעור משותף עם גריפינדור. לדין אין מושג איך הוא הולך לעבור את זה.

קשה לו עם זה שמאיה לא מבינה שצריך להודות בטעות.

אבל מה לעשות... יש אנשים שקצת תקועים בתוך עצמם.

הדבר היחיד שהוא באמת לא מבין הוא... איפה מאיה? איפה מאיה של פעם, שהייתה מבקשת סליחה בכל פעם שטעתה, שאף פעם לא פגעה בחברים שלה...

זה נכון שמותר לטעות, אבל היא בהחלט השתנתה מקצה לקצה.

כשהשיעור התחיל, מאיה, כרגיל, הצליחה למצוא מישהו לפטפט איתו. ואחרי כמה פעמים שפרופסור פליטיק (הנחמד מאוד, יש לציין) רק העיר לה, הוא העביר אותה לשבת ליד... דין. כן. זה באמת קרה.

"אתה עד כדי כך חסרת נימוס וכבוד שאת מתעלמת מההערות של המורה..." פלט דין בעצבנות.

"סליחה?" מאיה גיחכה בהפתעה.

"סלחתי... לפחות על משהו את מבקשת סליחה..." 

"אתה חתיכת מעצבן... ביקשת ממך סליחה כמה פעמים והתעלמת ממני, עכשיו תורך לבקש.

"אולי במקום לנסות לגרום לי להרגיש אשם על זה שלא סלחתי לך תנסי לקבל את זה שאת לא הבן אדם היחיד בעולם ושטעית?!"

"אז אולי במקום לשחק אותה מאמין בלבקש סליחה ולהיות נחמד וכל החרא הזה, תקבל את זה שלשם שינוי אני לא דואגת מזה שמשהו שאגיד יגרום לך לבכות?!?" 

"מאיה ודין, זה מספיק! אני מבקש שתצאו מהשיעור שלי."התעצבן פליטיק. הלחשושים סביב הריב של דין ומאיה בשיעור החלו מיד כשהריב התחיל, אך רק כשהריב השקט הפך לצעקות, וכל תשומת ליבם של התלמידים הייתה מרוכזת בו, זה באמת עלה לפליטיק על העצבים.

מאיה נראתה המומה ממה שאמרה. דין, בעיניים מלאות דמעות, רץ אל מחוץ לכיתה לפני שמאיה הספיקה לצעוד צעד אחד. עמוק בלב, הוא ידע שהיה יכול פשוט להגיד לה שזהו, שידידותם הגיעה לסופה. אבל מכל הדברים שאפשר להגיד, היה משהו שעצר אותו דווקא מלהגיד את זה. כי אם יגיד את זה, לעולם לא תיהיה לו הזדמנות להגיד לה. להגיד לה שהוא אוהב אותה, אפילו שיכול להיות שהיא רואה אותו רק כידיד. 

כשמאיה יצאה אחריו, הוא ניסה להימנע כמה שיותר מליצור איתה קשר עין. אך זה היה בלתי נמנע.

"דין, אני יודעת שאתה בטח לא רוצה לשמוע אותי, אז אני פשוט אדבר. אני יודעת שאני יכולה להיות קצת 'בלתי' לפעמים, אתה החבר הכי טוב שלי, ואני מתה עליך, וכן, אני מצטערת על מה שעשיתי, פשוט החלטתי שזה 'לא לכבודי' לבקש סליחה. אבל זהו, התקופה הזו נגמרה. אני מצטערת דין, על הכל.

דין חייך מעט. הוא בהחלט הרגיש שהרגשתו השתפרה. אבל היה דבר אחד שגרם לא להרגיש רע. שהיא אמרה שהוא החבר הכי טוב שלה. לא משהו מעבר. דין ניסה לעודד את עצמו, לומר לעצמו שהיא פשוט לא אומרת לו אם היא אוהבת אותו, לא בהכרח לא מרגישה כך.

לפתע, מישהי פנתה אל מאיה ודין.

"שלום, אני מרי, מהמרכז למורשת הוגוורטס. שמעתי שאת, מאיה, היא קרובה של אלבום דמבלדור, אז רציתי לשאול אם תרצי לעזור לנו במחקר עליו."

"אני אשמח!" ענתה מאיה

"נהדר! אנחנו עכשיו

חוקרים את תקופת הנוער והבחרות שלו."

...

הפרק הקודם