למחרת בבוקר, יום שבת, ג'נה ואמה יצאו החוצה, שמחות ליום חופש לפני תחילת הלימודים. "בואי נלך לבקתה של האגריד" הציעה ג'נה. "בסדר" הסכימה אמה, והן צעדו לכיוון בקתתו של שומר הקרקעות. אמה דפקה בדלת. נשמע קול צעדים כבדים, והדלת נפתחה. בפתח עמד האגריד, שערו מבולגן יותר מתמיד. "אתן פה באתן לבקר אותי?" שאלה. "כן, האגריד" ענתה ג'נה. "בואו תיכנסו" אמר האגריד. מה וג'נה נכנסו, והסתכלו סביבן. "תרצו תה?" שאל האגריד. "כן, בבקשה" ענתה אמה. האגריד השפית את הקומקום על האש, לחימום מים. "האגריד, משהו מטריד אותך?" שאלה ג'נה. "זה... זה... פה שום דבר" ענה האגריד. "האגריד, ספר לנו, בבקשה!" ביקשה ג'נה. "טוב, בסדר..." נאנח האגריד, והתחיל לספר: "לפני שבוע, אני הלכתי לי פה ביער, כשלפתע שמעתי קול גונח, מתחננן לעזרה... הלכתי לכיוון מקור הקול, היה שם חד- קרן פצוע, אך לפני שהספקתי לראות איך הפצע נגרם, שמעתי קול מפחיד, שאמר: 'האגריד... בוא... טפל... בי... אני... סתם... יצור... נחות...' הלכתי לכיוון הקול, וחשבתי שאשאיר את החד- קרן לאחר- כך. הקול המוזר בקע מחור בגזע עץ. הצצתי פנימה, ויד קרה יצאה מהפתח. היא נגעה בפני, ופתאום, התרחב החור למן דלת שבה אוכל להכנס. נכנסתי, כשלפתע פיתאום..." האגריד סיים את דבריו. מישהו הציץ דרך החלון. "מי זה?" שאל האגריד, והלך להסתכל. "אני לא מזהה..." אמר האגריד. "תן לי" אמרה ג'נה. "זה ג'ימי ציקרל, אני זוכרת אותו מטקס המיון, הוא בסלית'רין!" התפרצה אמה. "אה... נכון... אמה צודקת, זה הילד מטקס המיון!" אמרה ג'נה, גאה בחברתה על תגובתה המהירה. "אני... אני... לא היתכוונתי, באמת!" התחיל גי'מי להגיד. "זה לא מענייין אותי!" שאג האגריד. "אבל... אבל..." התייפח ג'ימי. "לא מציצים דרך חלונות של אחרים!, זה לא מנומס!" שאג עליו האגריד. "האגריד... הוא רק תלמיד... תניח לו..." התחננה ג'נה. "לפחות ביינתים" הוסיפה אמה, מחזקת את דברי חברתה. "טוב" אמר האגריד. "לך!" הוסיף, אבל הפעם לכיוון ג'ימי צירקל. "טוב... בסדר..." ג'ימי הלך, עדיין בוכה, לעבר הטירה. "טוב, אמשיך בסיפור..." התחיל האגריד. "כבר חושך!" אמרה ג'נה. "ייכעסו עליינו!" הוסיפה אמה. "טוב, בואו מחר אחרי הצהריים, אמשיך את הסיפר!" אמר האגריד. "הבנות נפרדו ממנו, והלכו לכיוון הטירה. הן ענו על השאלה, ונכנסו ישר לחדר המועדון של רייבנקלו. הן עלו למיטות, ונרדמו תוך רגע.
תגובות!
|