שלום.אני יוסטה.

"...אפשר להתחיל בשיחה,"אמר דמבלדור וליטף את העוף המרהיב שעמד על הכן,פוקס.
נאנחתי כשראיתי כמה עוף הזה יפה.מדהים של ממש.
"רציתי לשאול...מי כתב או כתבה את הספרים על הארי פוטר?"שאל דמבלדור בעדינות.חשבתי שהוא אוהב גינוני טקס,אבל-הוא ניגש ישר לעניין,הזקן כסוף הזקן הזה.
האמת,לא הבנתי למה עדינות.מה אכפת לי להגיד ג'יי קיי רולינג?
"ג'יי קיי רולינג.היא כתבה 7 ספרים.השנה הראשונה של הארי בהוגוורטס,השנייה,השלישית בכו',עד שהוא היה בן 17-ובשנה הזו מתואר..."נעצרתי.
פה,אני כבר מגלה את העתיד.
"מה מתואר בשנה הזו?"הוא שאל בכזו עדינות.
אווך,לפעמים דמבלדור הוא ממש נפש טהורה שאפשר לסמוך עלייה ושהיא יפה ונחמדה ומבינה,אבל עכשיו רציתי להרביץ לו מכות רצח.מה הוא חוקר אותי?שיילך לטרוליני,היא תספר לו הכל...
"אני לא יגלה,"אמרתי  בהחלטיות והתאמצתי לחשוב על המבורגר במקום הספר השביעי.הוא עלול עוד לעשות לי ביאור הכרה,החטטן הזה.
"אממ.מה המאכל הנהדר הזה?"הוא שאל בבדיחות דעת.אז כנראה שהמחשבה על המבורגר עזרה לי.
"מאכל בשם המבורגר.אגב,אני לא הולכת לגלות לך מה הולך לקרות.זה ממש טיפשי.העתיד הוא כמו באר גדולה,וכדי להתקדם בחיים צריך לקפוץ לתוכה."האמת,המצאתי את המשפט הזה בדיוק עכשיו-לא ידעתי על המשפט הזה.
אבל נראה שזה בדיוק העניין.אני לא אהיה זאת שתכוון אותם לדרך בטוחה בבאר העצומה הזאת-מי אני בכלל?אישה מסכנה בת 20,שמתחילה ללמוד רפואה בשנה הבאה...מה לי ולאלבוס דמבלדור?!
"אני מבין אותך לגמרי."אמר דמבלדור.למרות הקול הרובוטי שאילץ אץ עצמו לעשות,שמעתי עדיין את הסקרנות הבוערת מאחוריי הקלעים-הרגשתי סיפוק.
"את מרגישה סיפוק,אהה?"דמבלדור צחק.הוא הרתיח אותי שזה משהו.
"כן."סיננתי.עכשיו אני מרגישה ממש גאווה שאני יודעת והוא לא על מה שיקרה להארי,רון והרמיוני.הגאווה הפכה לגאוותנות.לעגתי לו.
אבל למה?הקול הטוב וההגיוני בראשי שאל.
ככה!הקול הרע והגאוותני אמר.
דמבלדור עכשיו ממש התפקע מצחוק.
"אהה,יוסטה,את ממש ילדה מעניינת,"הוא הניד בראשה והביט עליי בחיבה."את בזה לי,כי אני לא יודע מה הולך לקרות להארי,ושני חבריו.זה הגיוני,"אמר דמבלדור והניח יד על כתפי.
נרתעתי.ידו הייתה קרה.ונורא...ארוכה.
ופתאום-הבנתי מה הוא רוצה ממני.
הוא רוצה שאני יגלה לו את העתיד.יגלה לו על מה שיקרה עם הארי,רון והרמיוני כדי לתת להם כיוון.לתת להם דרך.לסלול להם אותה.כדי שיהיה להם יותר קל.וכדי שכלום לא יהיה מונח על הכתפיים הזקנות שלו,ושום דבר על הכתפיים של הארי,רון והרמיוני.שהחיים יהיו קלים.שהסיכויים להשמיד את וולדמורט אחת ולתמיד יהיו טובים.לא קלושים.
אבל...
אז כל הקסם ייאבד מן הספר השביעי.הארי ילמד בהוגוורטס את שנתו האחרונה יחד עם חבריו,בעוד דמבלדור כביכול מטפל בעיניינים-כאשר הוא לא מת אלא חי.הארי ימשיך להיות חבר של ג'יני,וזה יהיה כל כך משעמם.
זה יהיה נורא.זה יוריד את המעמד של רולינג ברמות איומות.היא תדרדר...אלוהים יודע עד לאן.
לצד מי אני?רולינג או הארי?
"תהיי לצידנו.בבקשה."דמבלדור ביקש,ותחינה בעיניו.
לאיזו צרה נכנסתי!בהתחלה מופיעה ג'יני בחדר שלי.אחר כך הארי,רון וכל השאר.אחר כך,נפער בור באדמה ואני נופלת ואני פוגשת את גברת שפתיים-הדוקות.אחר כך אנחנו מתעתקות להוגסמיד,הולכת-רצות למשרדו של דמבלדור,ואז הוא מדב איתי על דבר שאפילו לא חלמתי שאי פעם מישהו ידבר איתי עליו.
מה אני עושה?
האם אני רוצה שוולדמורט יחיה,או שרולינג,היוצרת של כל זה,תמשיך להיות במעמדה ושם דבר לא ייסכן אותו(את המעמד)?
"אני מבקש."דמבלדור המשיך."הכל לטובתו של הארי.של כל עולם הקוסמים.אל תגידי לי שאת לטובתה של הסופרת המהוללת,"הוא התבדח.
אבל ממש לא צחקתי.אפילו חיוך לא עלה על שפתי הדובדבן שלי.
בשם כל הרוחות שמסתובבות בהוגוורטס-הכל שאלה של חיים או מוות.
האם אני רוצה שהארי יהיה בכל המקרים בהם היה בין מוות לחיים,במסע ההוא,ואז להיות לטובתה של רולינג?או שהארי ימישך ללמוד בהוגוורטס בעוד שום דבר לא מטריד אותו,מלבד דראקו מאלפוי וכל הסלית'רנים,בעוד דמבלדור מחפש את כל ההורקרוקסים,ועוד בגילו המופלג?
מה אני מחליטה?
הכתה בראשי החלטה.
לא מעניינת אותי רולינג.לא היא והמעמד השטותי שלה.לא היא והכסף שהיא מרוויחה מהסדרה.
אני אהיה לצד הטוב.תמיד.לצד ההגיוני שבעניין.
החלטה נוספת הכתה בי.
חייבים לדבר עם רולינג.אין ברירה.שתתעלף כשתראה את כל פרי דמיונה בסלון המפואר שלה.
חייבם לדבר איתה.

תגובות?...

הפרק הקודם