עשרה בקבוקים של אמת

הקבוצה יצאה מהחדר בצעדים כבדים ובדממה.

הארי הביט אל שני חבריו הטובים שצעדו לצידו בפנים אטומות. הרמיוני הביטה בהארי במבט מוזר, אולי ברחמים? היא תפחה על כתפו ויצאה מהחדר.

"רון,” פנה הארי אל חברו הטוב ביותר. “א - “

אך רון חלף על פני הארי כאילו היה אוויר ויצא מהחדר.

הארי ומאלפוי נותרו לבדם בחדר.

"מאלפוי.. דראקו,” החל הארי לומר בלי שיהיה לו מושג איך להמשיך את המשפט.

"ז..זה לא היה צריך לקרות,” אמר מאלפוי. “ז..זה אסור שאף אחד יידע.”

"אף אחד לא יוכל לדעת,” אמר הארי. הוא לא האמין שהוא מקיים את השיחה הזאת. “נשבענו על זה, זוכר?”

מאלפוי הנהן ללא אומר. “אם ככה, פוטר,” הוא אמר. עיניו הביטו בכל נקודה אחרת בחדר, רק לא בהארי. “לילה טוב,” הוא הטיח בו כמעט בכעס ופנה לצאת מהדרך.

"היי!” קרא הארי. הוא תפס את ידו של מאלפוי כאשר הוא חלף על פניו.

"מה אתה רוצה פוטר?” הטיח בו מאלפוי. “מה אתה רוצה שאני אגיד?”

"אתה מתחרט על זה?” שאל הארי ושנא את הנימה הפגועה שנשזרה בדבריו. השתררה שתיקה.

“כן, אני מתחרט על זה.” אמר מאלפוי לבסוף. “אמרתי לך, לא היינו צריכים לעשות את זה.”

הארי שקל את דבריו. “ההשפעה של הווריטסרום עברה, נכון? אתה כבר יכול לשקר?”

השתיקה שוב ענתה לו. מאלפוי עזב את ידו ויצא מהחדר. מותיר את הארי לבדו.

הארי המתין מספר רגעים, נותן למאלפוי מספיק זמן בשביל להתרחק ואז גם הוא יצא מחדר הנחיצות.

הדרך בחזרה לחדר המועדון עברה עליו בטשטוש. רק באמצע הדרך הוא קלט שבוודאי כבר עברה השעה תשע והוא נמצא כרגע באמצע פרוזדור בקומה החמישית חשוף לעיני כל.הוא הוציא מכיסו את מפת הקונדסאים אך במקום לבדוק היכן נמצא אדון פילץ' או גברת נוריס, עיניו נדדו לנקודה הנעה שנשאה את השם 'דראקו מאלפוי'

הארי עקב אחרי הנקודה לאורך המדרגות המובילות לקומה השניה. מאלפוי עבר דרך מספר מעברים ואז ירד לקומה הראשונה ומשם ישירות לאולם הכניסה. הארי ציפה לראות אותו פונה למרתפים, הוא ידע ששם נמצא חדר המועדון של סלית'רין, מתחת לאגם. אך מאלפוי לא פנה למרתפים. הוא יצא למדשאות.

הארי עקב אחרי שמו שזז על המדשאות עד שנעצר ליד האגם, בנקודה שבה הארי ידע שנמצא עץ האשור הגדול.

הוא היה כל כך שקוע בשמו של מאלפוי שרק אחרי כמה רגעים שבהם הוא בהה בשמו של מאלפוי שהפסיק לזוז, הוא שם לב לשמו של אדון פילץ' שעולה אליו מקומה רביעית. הוא הוציא את גלימת ההעילמות והתעטף בה. את שאר הדרך הוא עשה במהירות וללא כל שהיות נוספות.

"נצנוצי פיות,” הוא אמר בקול כבד לאישה השמנה. היא פלטה נחירה קטנה ובלי לפקוח את עיניה היא חשפה את החור מאחוריה.

כשהוא עדיין היה במעבר הוא כבר שמע את קולותיהם של רון והרמיוני מתווכחים בקולות מהוסים. הארי לא הבין למה הם טורחים לשמור על השקט. אף אחד לא נשאר בהוגוורטס מגריפינדור חוץ משלושתם ולבנדר. כולם מיהרו בחזרה אל חיק משפחתם.

"אני יודעת שאתה לא באמת מתכוון לזה,” הוא שמע קולה של הרמיוני.

"אני מתכוון לזה ועוד איך,” ענה לה רון. “אם הוא היה מסוגל לעשות את זה. את היית שם הרמיוני. את ראית אותם בעצמך. אין סיכוי שזאת הייתה הפעם הראשונה.”

"על מה אתם מדברים?” הארי נכנס לחדר המועדון. רון והרמיוני עמדו זה מול זה במרכז החדר, כשמספר פופים מפרידים ביניהם. לבנדר ישבה על הכורסה. היא חיבקה את רגליה והביטה בשניהם בפנים חסרות הבעה.

ברגע שרון הבחין בהארי הוא צנח על אחד הפופים, שילב את ידיו ותקע את מבטו בחלון החשוך והמושלג.

"על מה דיברתם, הרמיוני?” הארי פנה אליה כשהבין שהוא כנראה לא ישיג הרבה מרון.

"תשאל את רון,” היא אמרה בעקשנות.

"בסדר,” אמר הארי ברוגז. “למה התכוונת כשאמרת שזאת לא הייתה הפעם הראשונה, רון?”

"אני חושב שאתה ומאלפוי כבר ממזמן נפגשים לכם בחשאיות,” רון נטש את העמדת פנים שלו ונעמד בכעס. “כנראה במסיבה של סלוגהרן החלטתם ביחד שנמאס לכם להעמיד פנים והחלטתם לגלות לנו על כך בדרך מקורית.”

"א..אתה לא רציני,” גיחוך לא רצוני בקע מפיו של הארי.

"הנה אתה אפילו לא מתבייש לצחוק!” קרא רון. “אתה יודע הארי, הייתי מסוגל לסלוח לך על זה, על המשחק המטופש הזה, אלמלא הייתם חייבים להוסיף את הווריטסרום.” רון העיף מבט בלבנדר. “זה היה אכזרי.”

"הרעיון של המשחק הזה אפילו לא היה שלי,” מחה הארי בכעס. “הוא היה של מאלפוי, ואני הייתי שיכור מידיי וזרמתי איתו. אין לי מושג איך אני אמור לשלוט במעשים שלי כשאני שיכור, אם אתה רוצה, אני לא אשתכר יותר, בסדר?”

"של מי היה הרעיון של הווריטסרום?” שאל רון.

"ש..שלי,” הודה הארי והרגיש נורא. “אבל אני מתחרט על זה!” קרא בכעס כשראה את חיוך הניצחון מתפשט על פניו של רון. “אין לך מושג עד כמה אני מתחרט על זה.”

"כן?” צעק רון. “ראינו עד כמה אתה מתחרט על זה כשמזמזת את מאלפוי על הרצפה!”

הארי שלף את שרביטו בתנועה אוטמטית.

"הארי תניח את השרביט שלך,” אמרה הרמיוני בקול לחוץ.

"למה שלא תתעסק בעיניינים שלך?” הטיח הארי ברון. “כולנו שמענו אותך. הרגע נפרדת מחברה שלך!” הארי הצביע על לבנדר שהרימה את ראשה. “וכולנו שמעת עד כמה אתה מאוהב בה!” הארי הצביע על הרמיוני. “תתעסק בבלגן שלך ותעזוב אותי בשקט!”

רון הביט בהארי כאילו הרגע הארי תקע לו סכין בגב. הבעת הבגידה על פניו גרמה להארי להסב את מבטו.

“ס..סליחה,” מלמל הארי. “ל..לא התכוונתי.” הארי העביר את מבטו אל הרמיוני בתחנונים. דמעות חצו את לחייה היא הביטה בהארי במבט דומע וחלול. “הלכת יותר מידי רחוק,” היא לחשה.

הארי הביט בשניהם במשך עוד מספר רגעים ואז הוא חצה את חדר המועדון ועלה לחדר השינה ללא אומר. הוא נשכב על המיטה בבגדיו ונפל לשינה טרופה.

הפרק הקודם		הפרק הבא