הדתיים באים

בס"ד

זה היה יום שטוף שמש ונעים. הארי פוטר ישב בביתו על הספה מותש. היה זה יום מעייף במשרד. למה בכלל

הוא הסכים לקבל את התפקיד של ראש המחלקה לאכיפת חוקי הקסם?

לפתע נשמעה דפיקה בביתו. אבל הארי לא קם לפתוח את הדלת, משום שכאמור, הוא היה עייף. וגם הייתה

לו תחושה חזקה של דז'ה וו. שוב נשמעו דפיקות על הדלת, הפעם עצבניות יותר. הארי נאנח וקם לפתוח את

הדלת. בפתח עמדה אשתו גיני, כמובן.(מי חשבתם שיהיה שם, שני קוסמים יהודים משוגעים מישראל??).

"היי מותק" אמר הארי ורכן לנשק אותה קלות.

"מצטערת הארי" אמרה לו ג'יני בפיזור נפש "הרבה עבודה, אתה יודע" והלכה לחדר העבודה שלה. ברור

שהוא יודע חשב לעצמו הארי בעגמומיות, אפילו לראש המחלקה לאכיפת חוקי הקסם אין כל כך הרבה עבודה

כמו כתבת הספורט של הנביא היומי.

כמה רגעים לאחר מכן ישב הארי בחזרה במקומו על הספה. עיניו נפלו על דף נייר מקומט שנגזר מתוך עיתון.

הארי שנא את הנייר הזה בכל ליבו, ובכל זאת, מצא את עצמו קורא את הנייר הזה שוב ושוב. הוא היה בערך

קצה החוט היחיד שהיה לו למה שקרה לרון, הרמיוני, ושאר משפחת וויזלי, לפני שנה וחצי.

פתאום, סתם כך, באמצע החיים הם התגיירו ועברו לגור בישראל. הארי אמנם דיבר איתם וגם קפץ לביקור

פה ושם אבל הם השתנו מהקצה אל הקצה. כולם, ובמיוחד רון.

אותו גזיר נייר מסתורי נשלח אליו בעילום שם יום לפני שגילה על הגיור המצער, והארי היה משוכנע שיש לזה

קשר לשני הקוסמים התמהוניים שביקרו אצלו מספר חודשים לפני כל מה שקרה. הוא הסתכל שוב על אותו

נייר ונאנח בפעם השנייה לאותו יום. נראה שייאלץ לקרוא את שנוא נפשו, אויבו המושבע, הנייר המתועב ההוא

פעם נוספת:

                                          שיחת השבוע-גיליון מספר 5555

                                       סיפורם המופלא של בני משפחת וויזלי

אבי וחיימ'קה למדו באחת הישיבות המובחרות של רוסיה הקרה, בתקופת הפריץ האכזר ארתור

וויזליסקי. הוא ואשתו המרשעת מולי היו זוג הפריצים האנטישמי ביותר מזה שנים רבות, ונהנו מגזירת

גזירות דת על היהודים, ביצוע פוגרומים רוויי דם ומטיפוח אוסף הבטריות שהיה להם משום מה. זכורה

במיוחד היתה גזירתם -אולי המרושעת מכל- על סגירת כל המקוואות בערב יום הכיפורים. בגלל אותה

גזירה נאלצו אלפי יהודים לטבול בנהר האונזה הקפוא או לחילופין לעמוד במקלחת הרבה זמן למי שהיו

פחות צדיקים שלא לומר גויים למחצה.

אבי וחיימ'קה בדיוק עשו את דרכם חזרה הביתה לאחר חודש של לימודים אינטנסיביים בישיבה, והיו

שקועים בוויכוח מפולפל על דברי הרא"ש במסכת שבת כשלפתע נעצרה העגלה שבה נסעו. 

"מה קרה?" הם שאלו את העגלון. אך הלה לא ענה. הוא בהה באימה במשהו שהיה לפניו. אבי וחיימ'קה

הביטו גם הם לראות מה עומד בדרכם וגילו לפניהם עגלה מפוארת רתומה לסוסים חסונים ניצבת בדיוק

מולם. ממושב העגלון של אותה עגלה מפוארת הביטו בהם ברשעות פניו של לא אחר מהפריץ ארתור

וויזליסקי.

"מה זה?" הרעים הפריץ ארתור בקולו, והחווה בידו לעבר הספרים שהיו בידי אבי וחיימ'קה. ולפני

שהספיקו לענות הפריץ תלש את ספרי הקודש מידיהם.

"תלמוד בבלי מסכת שבת עם הרבה הוספות" קרא הפריץ בקול מלגלג "האם אתם מודעים לכך שספרים

אלו אסורים לקריאה, לפי תיקון מספר 29 לחוק החינוך? האם אתם יודעים מה העונש למי שנתפס עם

הספרים הללו?" נצנצו עיניו של הפריץ ברשעות "מוות" הוא אמר בדרמטיות, ונראה מסוכן מתמיד.

הפריץ ארתור הוציא את חרבו משובצת היהלומים הרבים, שגנב מיהודים, והניף אותה במטרה לשסף

את גרונם של חיימ'קה, אבי והעגלון. 

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!!!" זעקו חיימ'קה, אבי והעגלון. 

הם עצמו את עיניהם והתכוננו למכת המוות, אך זו סירבה להגיע. במקום זאת, קולות בכי הגיעו

לאזניהם. אבי וחיימ'קה פקחו את עיניהם בחשש וגילו לתדהמתם את הפריץ האנטישמי ממרר בבכי,

מעל אותם דברי הרא"ש שלמדו אבי וחיימ'קה בנסיעה. דמעותיו הכתימו את האותיות הקטנות וטישטשו

אותם. 

הפריץ ארתור וויזליסקי, נשא אליהם את עיניו האדומות מבכי ואמר בדמעות "זה היה הדבר האחרון

שלמדתי עם אבא שלי ז"ל לפני שחטפו אותי אל בית הפריץ".

"אתה יהודי" אבי וחיימ'קה שאלו אותו בהלם.

הפריץ הנהן "נחטפתי בגיל 15 מהבית בידי שליחיו של הפריץ הקודם" הוא אמר כשקולו רועד "לא היו לו

ילדים והוא ציווה לחטוף ילד יהודי כדי שיאמץ אותו ויירש אותו בבוא היום". המילים נעתקו מפיהם של

אבי וחיימ'קה וארתור המשיך "עוד היום, אגייר את כל משפחתי ואשוב אל חיק היהדות" הוא הבטיח.

ובזאת, הוא הלך לדרכו מותיר אחריו את וחיימ'קה (והעגלון) המומים.

כיום אביתר ומוריה וויזלי יחד עם 5 ילדיהם שהסכימו להתגייר- ביל,  צ'ארליאל, ג'ור'גיהו, מרדכיי

(גימטריה של פרד) ורון מנהלים ביד רמה את בית החב"ד בהיגדומראן, קונגו.

הארי סיים לקרוא. הוא ידע היטב שהסיפור מומצא ושארתור ומולי, או בשמם החדש, אביתר ומוריה, לא

מנהלים שום בית חב"ד, בטח שלא בקונגו. אלא גרים באיזה מקום ליד חדרה, ורון והרמיוני גרים באיזושהי

התנחלות ביו"ש, אבל הסיפור לא הפסיק להטריד אותו. לפתע נשמעו דפיקות בדלת.

"מי זה??" קרא הארי בייאוש.

" זה אנחנו-אבי וחיים. היינו אצלך לפני איזה שנה, אם אתה זוכר…"

המשך יבוא…בעזרת ה'...

הפרק הקודם