הגילגול הבא

נחתנו על האדמה הלחה, המוכרת, של ה'מחילה'. ג'יני הרימה אותי, הלכה לעבר הדלת, ופתחה אותה. הדלת נפתחה בקול החריקה הצורם, הרגיל.
"אמא, יש לי הפתעה בשבילך!" קראה ג'יני באושר. אמא מיהרה מהמטבח.
"ג'יני, חזרת!" אמרה אמא וחיבקה אותה בחוזקה."מי זה החתול?" שאלה את ג'יני.
"הינה ההפתעה: זה פרד!!" צעקה, קולה מהדהד ברחבי הבית.
לפתע, ג'ורג' הופייע. "מי אמר פרד?!" שאל.
ייללתי. "זה אתה?" שאל ג'ורג'. הינהנתי בראשי.
"רק רגע, יש לי פה תרופה שיכולה להחזיר מישהו מהגילגול למצבו הקודם" אמרה אמא.
"באמת?!" שאלה ג'יני, ולקחה אותי אל המטבח.
"איפה רון?" שאלה ג'יני.
"ישן, גם הארי והרמיוני פה" השיבה לה אמא, בעודה מוזגת את התרופה לתוך כוס מדידה קטנה.
"פרסי?" שאלה ג'יני שנית.
"בחדרו" ענתה אמא בפשטות, ולא הוסיפה.
"קח" אמרה, ודחפה את המשקה לפי. ג'יני עזבה אותי מיד. ניצוצות החלו לעטוף את גופי. עמדתי בינייהם כדקה, מרגיש את השינויים. לבסוף, הניצוצות פגו, ועמדתי כבן אדם, כפרד, מול אמא, ג'יני וג'ורג'.
אמא רצה אלי לחבק אותי. "פרדי, חזרת!" אמרה, ונשקה על מצחי.
ג'ורג' טפח על כתפי. "היי, אח תאום" אמר, והושיט לי את שרביטי הקודם, שהם שמרו, כנראה.
"תודה" אמרתי, והכנסתי את השרביט לתוך כיס במכנסי הג'ינס שלי.
"לך לישון, פרד, אתה בטח נורא עייף" אמרה אמא.
"אחר כך אספר לכם את הסיפור" השבתי לה, והלכתי לעבר חדרי הישן, שלי ושל ג'ורג', המוכר כל כך. השינוי בטח עשה אותי ממושמע יותר. חשבתי, ונשכבתי על המיטה הרכה.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא