לוליפופ

סליחה שלקח לי שנים!!!
אהה,אגב,זה פרק לפני אחרון!מה אני יעשה,אני מתחילה סבב חדש של פיקים!

למחרת בבוקר הרגשתי איך הראש שלי מסתחרר.זהו.מהיום שום דבר יהיה צפוי.עכשיו הכל יהיה לא צפוי.
קמתי,והתחלתי להתלבש,כהאיריאנה הדפוקה הזאת התחילה לדבר איתי.
"בוקר טוב!"
"בוקר אור,"אמרתי בעצבים.לא היה לי לא כוח לאיריאנה ולא לתוכנית המטופשת שבטח תיהיה לה כדי לשדח ביני לבין אוליבר."איך ישנת?"שאלתי מתוך נימוס.לא שהיה לי.
כנראה איריאנה לא הרגישה במצב הרוח שלי.לצערי הרב."אהה,ישנתי נפלא,כמו תמיד עם הכרית המיוחדת שלי מהבית,עם נוצות אמיתיות ולא פלומה..."
לא הקשבתי למה שהיא אמרה בקשר לפלומות או לכריות או מה שלא יהיה.הרגשתי שהראש שלי דחוס כל כך...עכשיו מה שהיה חסר לי שאני אסבול יום שלם עם איריאנה הזאת.
 בארוחת הבוקר חשבתי על דרך פשוט להסביר לה שאוליבר אוהב אותה ושאני נותנת לה אותו בכיף רב ובאושר,רק כדי שהקרצייה שהולכת על שתי רגליים ולא ארבע תתרחק ממני.
פתאום הבחנתי בפניו של אוליבר.הוא קרץ לי,אמר לי ללא מילים 'תודה',ושב לאכול את הפשטידה שלו.
נאנחתי.אי אפשר עם העיניים האלה שמהפנטות אותי.הם הורגות אותי,תיאור הרבה יותר נכון.
נאנחתי שנית והתחלתי לאכול,כשאיריאנה הפעילה את הדחפור והתחילה לחפור לי שוב על שני סוגים שונים של ליפסטיקים שיתאימו לי ליד בנים.
לא שהקשבתי לה.

בשיעור היא הייתה עוד יותר בלתי נסבלת.הייתי יכולה לייצר מחברת חדשה עם כל הפתקים שהיא שלחה לי בשיעורים.
יואו,איזה ילדה מחרפנת!!!רציתי לצעוק לה.לכי תציקי ותחפרי למישהו אחר!
אבל לא עשיתי את זה,למרבה העצב.
אבל בשיעור לחשים קרה משהו שלא ציפיתי לו בכלל.

"היום אני אלמד אתכם איך לבצע לחש ריבוי,"אמר פרופסור פליטיק הזערורי כשהשיעור התחיל."למשל,אני אקח את העורב הזה-ואני עושה את התנועה הבאה:פיתול,ואז דקירה באוויר!כמו שוט!הלחש הוא:לובידיוס!תגידו יחד איתי,בקול ברור..."
וכל הכיתה אמרה את הלחש.
"ומי יודע למה זה גורם-?אבל העלמה וויזלי יודעת,כמובן!"צחק פליטיק כשראה איך,כרגיל,ידה המיומנת של רוז וויזלי עולה לאוויר.
"לחש זה גורם לדברים חיים להתרבות,חפי איזה מספר שאנו חושבים עליו.עם זה שתיים,למשל,אז היצור או האדם יתרבה לשתיים.בחפצים לחש זה נקרא ג'ימניו."דקלמה רוז בקול ברור.גלגלתי עיניים.היא בלעה את הספרייה,או מה?
"יפה מאוד,"אמר פליטיק ונתן לה מבט של חיבה."10 נקודות לגריפנדור,ו5 נוספות על עצם הידיעה של הלחש התאום שלו:ג'ימניו.כן,אותו נלמד בשיעור הבא..."צחקק פרופסור פליטיק."התחילו לעבוד!"הוא קרא.
"רק רגע,פרופסור,"קרא קול מוכר עד כאב.אוליבר קם ממקומו.
"אני יכול לדבר בחוץ לשנייה עם העלמה מוניקה רג'ילנד?"שאל לפני שפרופסור פליטיק הספיק לנשום.
אני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.הנה,אני מתקרבת אל הדחפור האנושי הזה רק למענו.מה עכשיו?שאני אפתח אתר בנייה עם הדחפור הזה?
פרופסור פליטיק,לתדהמתי,הנהן.יצאתי החוצה בעקבותיו-איריאנה הרימה לי אגודלים בחשאי,התעלמתי מהם-מצפה לקראת הבאות.
"טוב,"התחיל אוליבר,ונעץ בי מבט כדלת הכיתה נטרקה אחריו."איך העסק עם איריאנה?"הוא שאל,אבל הפעם פניו לא נגהו באור שמש כהוא אמר את שמה.תחושת בטן בישרה לי בעמימות שמשהו לא כשורה,אבל התעלמתי.
"אהה,טוב,זה בסדר,"שיקרתי.איך לעזעזל אפשר להיות 'בסדר' עם עט חפירה שצמוד לך לווריד?
"לא נכון,"צחקק אוליבר ופרע את שערי.הרגשתי חשמל בקרקרפת."היא נראית כאילו היא מענה אותך."
"תספר לי על זה,"גלגלתי עיניים.לאחר כמה שניות אמרתי,"עם אתה מצפה שאני אפתח את הדחפור הזה אתר בנייה,אני אבקש כסף כדי שאני אוכל להיות באופן קבוע בבית החולים לאנשים שהראש שלהם הצ'טקמק בגלל דחפור אנושי-"
אבל הוא רק צחק."לא,אל תדאגי,אתר חפירות אני לא צריך,"הוא קרץ לי.
"אז...מה אתה רוצה ממני?"שאלתי קצת בחוצפה.אבל נראה שהוא אהב את זה,את החוצפה הזאת.
"דבר אחד,"הוא לחש.לא הבנתי לאן הוא חותר.
אבל כשהפנים שלו התקרבו לשלי...הבנתי.והייתי בהלם.
"רגע!"קראתי,והרחקתי את גופו ממני."מה-אבל-אתה...אתה אוהב את-"
"טעיתי,"הוא אמר,ומיד נשמע מיוסר."טעיתי כל הזמן הזה."
"למה אתה מתכוון?"שאלתי לאט ובזהירות.הוא היה קרוב אליי באופן מדאיג.
"אני מתכוון שטעיתי כל השנה המחרובנת הזאת,"הוא נשמע נואש.מאוד.וזה הפליא אותי."לא הייתי מאוהב באיריאנה."
"אלא ב...?"אמרתי,אף על פי שאת התשובה ידעתי.
קרו שני דברים בראש שלי.צד אחד-מן הסתם הצד שבו אוליבר פרע את שערי-חגג על זה.הצד השני,לא הצליח לקלוט טת העובדה הזאת.
"בך,"הוא לחש,ואז,בלי שום אזהרה או בקשה או מה שזה לא יהיה,הוא נישק אותי.
חלמתי על זה כל כך הרבה זמן,בלילות ובימים,רציתי את זה כל כך-אבל את שנינו הדהימה התגובה שלי.
פשוט דחפתי אותו ממני.הייתי בהלם מעצמי,אבל זה נראה לי דחף אוטומטי.
הרי שרציתי לברר כמה וכמה דברים.
אוליבר נראה נכלם ומבויש."את...את...את לא רוצה להתנשק איתי?כאילו,את אמרת ש..."הוא שאל במבוכה,ידיו עוד על מותניי.
"לא,זה...זה פשוט-"-לא ידעתי איך לתאר את זה-"איך אתה מגלה פתאום שאתה מאוהב בי(המילים מילאו לי את הלב בשמחה ואושר),במקום באיריאנה?"שאלתי בשקט.
"בואי ואני אספר לך...את יותר קשה ממה שציפיתי..."הוא מלמל,ושיחרר אותי מאחיזת הברזל שלו על מותניי.
הרגשתי שהמותניים שלי בוערות.
"אוקיי,אז ככה.איריאנה שמה לי שיקוי אהבה באחד מהבירצפת ששתיתי בהוגסמיד,כי היא התאהבה בי.יצאנו כמה זמן כזוג סודי,שאף אחד אינו יודע על קיומו,אבל היא כל כך התחרטה על זה שהיא מכריחה אותי לאהוב אותה,שהיא פשוט הפסיקה לתת לי את השיקוי,ועזבה אותי.אבל בגלל שהיא נתנה לי את השיקוי כל יום-בתוך המיץ דלעת שלי,מוסווה,כמובן-ובכמות כל כך גדולה,לא הפסקתי 'לאהוב' אותה,וביקשתי ממך שתעזרי לי לשדך ביני לבינה...שוב.אבל בגלל שההשפעה של השיקוי הייתה חצי חצי-כאילו,'אהבתי' את איראנה,אבל גם הייתי מודע לסביבה שלי-שמתי לב לעובדה שאמרת שאת אוהבת אותי,והתנצלתי בפנייך.ואז ההשפעה התחילה להסתיים,וחזרתי לעמוד עם שתי רגליים על הקרקע.ואז התאהבתי בך מהר יותר ממהירות האור,ו...זהו."הוא הרים את כתפיו.
"ו...ואיך ידעת-"גמגמתי.הלחיים שלי האדימו כשאמר 'התאהבתי בל יותר מהר ממהירות האור'.
"שהיה שיקוי,ושנשלטתי בשיקוי אהבה מפגר?טוב,היא אמרה לי.והיא כל כך התחרטה שהיא נתנה לי את זה,שהיא יד עזרה לך להשיג אותי...לא שזה נחוץ,"הוא חייך חיוך רחב שחשף שני טרוים של שיניים לבנות וישרות.
בהיסח דעת הסתכלתי על השעון שלי.מה?יכול להיות שעברו רק שלוש דקות?!
"טוב,לפני שאנחנו חוזרים,"לחשתי,צריך להמשיך את מה שהתחלת."
ונישקתי אותו כל כך חזק שהרגשתי איך השפתיים שלו נמעכות.
גיכחתי,וחזרתי לנשק את האהוב שלי.

להזכירכם,הפרק הבא הוא אפילוג!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

הפרק הקודם		הפרק הבא