מרגלת בטירה

"אריאנה! תתעוררי!" קראה אנה, מנערת אותי.

"כבר בוקר?" פקחתי עיניים.

"כן," אמרה אנה ופנתה להעיר את אלה.

התארגנתי הכי מהר שיכולתי. אני שונאת את התלבושת הטיפשית הזאת. הבגדים נחו עלי ברישול והעניבה נתלתה מעל צווארי בצורה מוזרה.

כשאני אלה ואנה ירדנו הבוקר לחדר המועדון, הייתה התקהלות סביב לוח המודעות.

"מה קרה?" שאלה אלה את ג'יימס, שכבר הספיק לקרא את השלט.

"הסיורים לחדר הסודות התחילו," אמר ג'יימס. "הסיור של השנה הראשונה בשבת.

"אוף!" רטנה אנה. "לא נוכל לקיים את ה-" היא הפסיקה כשהבחינה במבטו המסוקרן של ג'יימס. "שום דבר," מלמלה במבוכה.

"שנלך לאולם הגדול?" מיהרתי להציל אותה.

"צריך לחכות לפרנק," אמר ג'יימס. "הוא לא מצליח למצוא.... משהו. אני כבר לא זוכר. הוא לא מפסיק לאבד דברים!"

התיישבנו על הכורסאות וחיכינו שפרנק יירד.

"אני לא מצליח למצא את העניבה," מלמל פרנק כשסוף סוף הגיע. "התייאשתי. אני אחפש אותה אחר כך."

ג'יימס גלגל עיניים, ופסע בעקבות פרנק לעבר האולם הגדול.

"מה יש לנו בשעה הראשונה?" שאל פרנק במהלך הארוחה.

"יש שיעור עם אבא שלך," אמר ג'יימס.

"אוי לא," פרנק החוויר.

"אנחנו נעודד אותך," אמרתי בחיוך.

פרנק נראה לחוץ במשך כל הארוחה. כשהגענו לחממות הצמחים, אבא של פרנק כבר היה שם.

הוא חייך אלינו כשנכנסנו, וקרץ אל פרנק.

השיעור היה די בסדר, אבל אני לא מי יודע מה טובה בזה. אבל השיעור בהתגוננות מפני כוחות האופל היה כיפי. למדנו לחש שהוכנס לתוכנית הלימודים מיד אחרי הניצחון על אדון האופל. הוא נקרא: אקספליארמוס.

זה דווקא לחש נחמד. הצלחתי לפרוק את אנה מהדרביט שלה פעמיים.

"תודה לאל שזה נגמר!" אמרה אלה בסוף השיעור. "אני גוועת ברעב."

היא דחפה אותנו לעבר האולם הגדול. ליד שולחן המורים ישבה היום אישה מוזרה. אני לא זוכרת שראיתי אותה בארוחה של תחילת שנה. גופה היה מכוסה צעיפים, והיא ענדה משקפים ענקים.

"זאת פרופסור טרלוני," לחש ג'יימס באוזני. "אבא שלי סיפר לי עליה."

לא יחסתי לה יותר מידי חשיבות.

"שלום לך בוצדמית," סקרופיו חלף על פני השולחן שלנו, בדרך לשולחן של הפלפאף.

ג'יימס, אלה, אנה ופרנק שלפו את שרביטיהם. לא ממש הבנתי למה.

"שלא תעז לקרא לה ככה!" סיננה אלה.

סקרופיו חייך, והמשיך בדרכו לשולחן של הפלפאף.

"למה כל כך התרגשתם ממה שהוא אמר?" שאלתי את אנה.

"הוא קלל אותך," אמר אנה.

"בוצ... בוצדמית זו קללה שמנסה להגיד שהדם שלך כאילו מלוכלך," הוסיפה אלה.

"וכל זה בגלל שההורים שלך מוגלגים," אמר ג'יימס בזעם.

הבטתי בהם בתדהמה, ואז העברתי את מבטי אל סקרופיו בכעס. "הוא הרס לי את התאבון," מלמלתי. "אני עולה לחדר."

"אני אלווה אותך," אמר ג'יימס. "סיימתי לאכול."

בדרך החוצה מהאולם, פגשנו את הפרופסור טרלוני.

"אתה הבן של הארי פוטר,"זאת לא הייתה שאלה. "תלמיד חביב, אם כי אני חוששת שהוא לא מאד חיבב את המקצוע שאני מלמדת."

ג'יימס חייך במבוכה. לפתע נעשו פניה של טרלוני קשוחות.

"אדון האופל עומד לעלות בשלישית.... איש לא יוכל להביסו מלבד השניים שליבם קשור.... שכח האהבה פועם בהם.... איש לא יוכל לו מלבדם.... הוא ישאב את כוחו מהם, אבל הם חזקים ממנו.... איש מהם לא יצליח לגבור על השני עד ליל הגורל.... השניים שליבם קשור...." פרופסור טרלוני חזרה לעצמה.

האם זאת הייתה נבואה?

הפרק הקודם		הפרק הבא