המסע בעקבות הוגוורטס

ג'ני הביטה באליס, ואליס בג'ני.
טוב, היה ברור לשתיהן שג'ני תדבר. הוא לא ממלמלת דברים לא ברורים כמו אליס או מגמגמת לפעמים. וגם, הפרט הכי חשוב, אליס לא יודעת לשקר, מה שג'ני יודעת מצוין.
"שלום אדון בול", אמרה ג'ני לשפופרת הטלפון.
"שלום גם לך. מי מדבר?".
"שמי ריאנה. אני מאגודה שפועלת כדי להבין לעומק מדוע נכנסת למקום בו אתה נמצא כעת", המילים התבלבלו לג'ני פתאום, בלי ששמה לב.
"כן, מה תרצי?".
"רציתי לברר איך ראית את הוגוורטס".
"הוגוורטס? ומדוע שאגיד לך?".
"אני אוציא אותך מהמקום שאתה נמצא בו".
"תוציאי אותי??? אני לא מאמין! את יכולה לעשות זאת?".
"בוודאי. כאשר האגודה שלנו רואה שאתה מדבר אמת, היא יכולה לעשות הרבה דברים למענך".
"בסדר, שכנעת. לקחתי מטאטא, דפקתי עליו שלוש דפיקות מהירות, והוא החל לטוס. לא הבנתי לאן, ואז, לאחר זמן מה, ראיתי טירה. הבנתי שזו היא הוגוורטס", הבנות חשבו שבשנייה הגיע להוגוורטס. הן טעו.
ג'ני ואליס התרגשו מאוד. האם זה אכן כל כך פשוט? מצוין!
"האם תוכל לתאר לנו את הטירה?", שאלה ג'ני.
"מצטער, אני לא זוכר. אני רק זוכר שהיא היתה מדהימה וקסומה", ענה בול.
"תודה. אנחנו נברר אם דבריך נכונים, ואולי תצא משם!", אמרה ג'ני וטרקה את שפופרת הטלפון.

"אני לא מאמינה!!!", צווחה אליס, "לא מאמינה!!!".
"שש...", אמרה ג'ני והסתירה את התלהבותה, "את עוד תקפיצי את כל הבית על הרגליים".
"מה, את לא מתרגשת?", הביטה אליס בג'ני, המומה.
"בטח שאני מתרגשת, אליס! את לא מבינה אפילו כמה! פשוט אני לא מביעה את בקולי קולות כמוך", ענתה ג'ני.
אליס לא נעלבה, כמו שבוודאי צפיתם. היא רק צחקה. ככה זה בין חברות טובות.
"טוב, מעצבנת אחת", אמרה בלחש אליס בחיוך.
"מה עושים עכשיו?", שאלה אליס לאחר כמה דקות של דממה.
"מה זאת אומרת? דופקים על שני מטאטאים שלוש דפיקות מהירות!".

טיק-טק-טוק.
"אמא!!! ג'ני!!! אני באוויר!", התרגשה אליס שהיא מרחפת על מטאטא, והתסכלה על אליס מגבוה.
"ששש... תיהי כבר בשקט!", אמרה ג'ני, ודפקה שלוש דפיקות על מטאטאה.
טיק-טק-טוק.
עכשיו גם ג'ני היתה באוויר.
"עכשיו מרחפים בשקט-בשקט על פתח הדלת, שאף אחד לא יראה אותנו כך", אמרה ג'ני, וכך עשו היא ואליס.
עכשיו, הרגישו בדיוק מה שאנטוניו בול תיאר- המטאטא טס כאילו מעצמו.
רק, שג'ני ואליס לא תיארו לעצמן את זה. הן חשבו שהוא יטוס במהירות פגז ותוך כמה שניות יראו את הוגוורטס. המטאטא נסע אומנם במהירות, אך לא כמו שחשבו. הן לא ידעו שיקח להן שבועיים להגיע ליעדן.
"אוף", אמרה אליס, כאשר היו באוויר, "אני לא יכולה לסמן בלוח-השנה שלי שהיום אני בת עשר ושלושה חודשים".
"ואני לא יכולה לסמן שאני בת עשר וחמישה חודשים ושלוש ימים", אמרה ג'ני, כדי לרמז שוב שהיא יותר גדולה. הבנות צחקו.
"איך זה יכול להיות שאנשים לא רואים אותנו?", שאלה אליס, והביטה למטה. היה מפחיד להתסכל מלמעלה למטה. האמת, שהיא בכלל לא ראתה אנשים.
"אני לא מצליחה לראות אנשים", אמרה ג'ני את מה שחשבה אליס, "כנראה שאנחנו טסות מהר מדי בהשוואה לקצב הליכה".
"אני עוד לא מאמינה שאנחנו מרחפות על מטאטא. לא באמת חשבתי שעולם הקוסמים קיים! סתם כך, חשבתי אולי לנסות, שזה יכול להיות נחמד", אמרה אליס.
"באמת?", תמהה ג'ני, "גם אני חשבתי כמוך. פשוט לא רציתי שתיהי עצובה...", והיא ואליס צחקו צחוק פרוע.

"שלום", ראו לידן לפתע ילד שגם הוא, כמוהן, נוסע אל מטאטא.
"מי אתה???", אליס וג'ני כמעט צרחו. מי הילד הזה, לעזאזל?

הפרק הקודם		הפרק הבא