המעטפה המסתורית

עברנו דרך המחסום כמו שמולי הסבירה לנו ומצאנו את עצמנו בתחנת רכבת עמוסה.

"בואי, נתפוס מקום" אמר הארי. הלכתי אחריו גם אני ונכנסנו לתא ריק.

"אמממ... הארי, אם לא אכפת לך שאני שואלת- מה קרה שם בדיוק?..." שאלתי בהיסוס.

"אהה.. זה..." אמר הארי "אני אסביר לך הכל מההתחלה".

וכך במשך משהו כמו רבע שעה הוא סיפר לי איך שההורים שלו מתו, ואתם יודעים מי ניסה להרוג אותו, ואיך הוא שרד , ואיך האגריד בא אליו...

"למען האמת, עד שהאגריד בא אליי לא ידעתי שאני קוסם.." הוא סיים בחיוך.

ופתאום מישהו פתח את הדלת. הוא היה ג'ינג'י, גבוה ועם אף ארוך. רון.

"אהה..אממ.. לא ממש-- לא רציתי להפריע אבל-- אפשר לשבת פה?..." הוא נראה ממש נבוך.

הארי החליף איתי מבט. זה היה בערך ככה: הארי: מה את אומרת?? בא לך?? אני: בסדר מבחינתי הארי: אוקיי אז אני אומר לו כן. אני: סבבה.

"בטח" אמר הארי בקול. רון נכנס והתיישב ליד הארי בהיסוס "אההה........ היי.." הוא מילמל ופנה להביט בחלון.

"הארי!" הפרתי את השקט משהכתה בי ההבנה "עכשו אני מבינה, אחרי שסיפרת את הסיפור שלך!!"

"מה הבנת?" שאל הארי, והוא ורון הסתכלו עליי בסקרנות. הרגשתי קצת נבוכה אבל מיד המשכתי "נו.. הדבר שפגע בנו! אולי זה עוזר של אתה-יודע-מי שניסה לפגוע בך!"

הארי הראה מהורהר, "את יודעת מה? נראה לי שאת צודקת, למרות שהוא נעלם..."

"משהו מתוק לאכול! מישהו רוצה משהו קטן לאכול?" קמתי ופתחתי את דלת התא. ראיתי מכשפה נחמדה ושמנמנה "משהו מתוק לאכול?" היא שאלה בחיוך.

"הו, כן!!!" שמחתי וקראתי אל תוך התא "הארי, רון!! בואו לקנות ממתקים!"

הארי קם ממקומו בשמחה ורון הסמיק ומלמל "לא...אה...אמא הכינה לי סנדוויץ' עם שניצל.." מיד הבנתי שאין לא כסף "טוב, אז אני והארי נקנה!" אמרתי בקול,

ובשקט לחשתי להארי "בטח אין לא כסף, לפי מה שהוא אומר אז נקנה הרבה ונציע לו קצת, ככה הוא לא יתבייש.."

"אחלה רעיון!!!" אמר הארי בשמחה, ושנינו הוצאנו ארנקים. אחר כך נכנסנו לתא בידיים עמוסות בחבילות צבעוניות של צפרדעי שוקולד, עוגות דלעת, עוגות קדרה, מיץ דלעת, סוכריות בכל הטעמים של ברטי בוטס ועוד.

רון התבונן בנו בעיניים פעורות ואנחנו חלקנו איתו הכל "יש! קבלתי את הקלף של בתחולדה בגשוט!!" צעק רון והראה לנו את הקלף שלו. ואז נפתחה הדלת.

הפרק הקודם		הפרק הבא