חוסר ביטחון,אהבה וסודות.

פרק

פרק זה מוקדש ל:

ZOHARZOHARZOHAR

על היותה בנאדם מדהים,בעלת פאנפיק מגנוווב, ועל היותה מגנובה בעצמה!!!
סתתתאאאם! היא פשוט ביקשה שאקדיש לה פרק....

חח....אבל ההכל נכון! אמת לאמיתה!

מתהההעלייך זוהר!

[מייק]
 
"אוקי,בואי נתחיל במשהו קטן." אמרתי.
"כמו מה? להפוך ארנב לסוס..?" היא שאלה,והיא עדיין הייתה בהלם.
"לא" אמרתי,"זה כבר יותר מידי.חוץ מזה,אני רוצה להתחיל בלחשים ולא שינוי צורה." אמרתי לה.ידעתי שהיא לא מבינה כלום ממה שאני אומר,כאילו אני מדבר סינית,כמו שהיא אמרה.
"בסדר," היא אמרה,ממצמצת בעיניה. "מה שתגיד."
"עכשיו תקשיבי,יכול להיות שיהיה לך קצת קשה,וגם עדיין לא קנינו לך ציוד לימודי,ובשביל זה - אני מחכה לכסף מאבא שלך. ובגלל זה יהיה לך קשה כי את עומדת להשתמש בשרביט שלי."
"בס...בסדר," לחשה לי.היא באמת מבוהלת.
 
***
 
[הלנה]
 
"אוקי, אז איזה קסם אני עומדת לעשות..?" שאלתי סקרנית.ההלם עבר לי כבר מזמן.עכשיו הסקרנות בערה בי כמו אש פתוחה.
"נתחיל בקסם פשוט," הוא אמר. "נלמד איך להעיף חפצים באוויר."
הוא שלף נוצה צחורה מכיס המכנס שלו, ואמר:"אני ידגים ואת תעשי אחרי. אבל תשתדלי להגיד את המילים המדויקות."
הנהנתי ואמרתי, "אוקי. אבל יש לי שאלה: למה נוצה ולא..אממ...אני יודעת? שולחן...?"
"וואו,וואו...," קרא בקול רם.הבטתי בו בעיניים מלאות סימני שאלה.
 "את רק מתחילה איזי. שולחן זה כבד...נוצה זה קל. הבנת?" שאל שאלה רטורית.
באמת שלא רציתי לשבור משהו בבית עם השולחן שאני יעיף בקרוב,אז העדפתי פשוט להסכים ולא להיות עקשנית.
"הממממ. רגע...עוד משהו,"אמרתי.רציתי לדחות את שעת הדין למאוחר יותר.
"כן?," הוא מימצץ. עיניו הכחולות נצצו.
כל כך יפות.
"מקודם אמרת שיהיה לי יותר קשה להשתמש בשרביט שלך." אמרתי. "אממ..למה זה משנה...?"
"תביני," אמר, "כל אחד מותאם שרביט משלו. תמיד יהיה לך קשה לעשות קסם בשרביט של אחר. זה החיסרון. לא כל השרביטים אותו דבר. את תביני יותר כשנהיה בחנות של אוליבנדרס." צחק.
"אוליבנדרס?" תהיתי בקול רם.
"חנות השרביטים המעולה ביותר." הסביר בפשטות.
"אוקי, אפשר להתחיל?" אמר. עיניו נצצו בהתרגשות.גם שלי.כאילו הוא מת להוכיח לי שאני קוסמת.
אה סליחה, מכשפה. אני עדיין לא מבינה את ההבדל.
הנהנתי.
הוא הניח את הנוצה על שולחן העץ, כיחכח בגרונו, ואמר:"וינגארדיום לביוסה!"
אחר כך, הוא כיוון את השרביט לכל נקודה באוויר. הנוצה עפה לה לכל מקום בה הניף את שרביטו.
"וואו!" נדהמתי,וצרחתי.
"אני, אני יכולה לעשות את זה?!" צווחתי מהתרגשות.
"לא." אמר. "אבל תוכלי בקרוב."
הוא תפס את הנוצה והניח אותה בעדינות על השולחן.
"עכשיו תורך." הורה,והקפיץ את השרביט בידיו.
הוא נתן לי את מקל העץ המסוקס, והזכיר:" זכרי, וינגארדיום לביוסה!"
"אוקי." קולי רעד מהתרגשות.
כחכתי בגרוני, רציתי לחכות אותו במדיוק.
"וינגארדיום לביוסה!" קראתי.
הנוצה ריחפה לה באוויר. לא! זה לא יכול להיות!
כנראה נכנס איזה רוח מהחלון!
שפשתי את עייני בידי הפנויה.
כן, הנוצה עפה לה, ולכל כיוון אליו כיוונתי את השרביט!
"הצלחתי! הצלחתי!" קראתי בהתרגשות.
"יפה." הוא נראה המום.כנראה זאת לא הייתה התוצאה שהוא ציפה לה. "בדיוק כמו הרמיוני!"
"מי?" הסתקרנתי,וגם נבלתי קצת בפנים. הרמיוני? יכול להיות ש?...
"היא ידידה של אבא שלי. שיימוס."
"בת כמה היא?" שאלתי מפוחדת.
הוא קרא את מחשבותי [איכשהו!] ואמר:"תרגעי! תרגעי! בת 30 בערך.."
נשמתי לרווחה.הצמח שנבל בתוכי צמח מחדש.
"אל תקנאי." הוא ציחקק.
"אני לא מקנאה!" צעקתי.
"נכון...את לא." אמר בציניות.
"אני באמת לא!" התעצבנתי.
"טוב,די, תירגעי. בואי נראה לי את מספיק ברמה טובה בשביל לעשות עוד קסם.יש לך משהו לנשנש?" שאל.
"אה כן!"הטחתי את ידי על המצח. "איפה הנימוסים שלי? לא הצעתי לך לאכול, ולשתות לקחת לבד אז...כן, אני חושבת יש לי גלידה."
"יופי!" אמר. "תקראי בקול רם וברור,"'אציו גלידה!'".
מיהרתי לעשות מה שביקש. "אציו גלידה!" קראתי.
וגלידת תות שוקולד וניל ריחפה לה מתוך המקפיא לידיי.
שקעתי במחשבות. בינתיים מייק נעץ בה כבר כפית שזימן בעזרת קסם.
אני קוסמת.כן. אני ה'פיה' שתמיד חלמתי להיות שהייתי קטנה. [טוב נו בערך...]
"היי! הלנה? את שומעת?" אמר מייק,פיו עמוס בגלידה.
"לא ככה,מייק! מה,אתה בהמה? אני יביא לך גביע, או כוס!" קראתי,וטסתי למטבח להביא גביע.
הוא נתן לי לטפל בגלידה שלו ואמר תוך כדי:"אז שבוע הבא, ניפגש אותו יום אותו שעה ונלך לקנות את הדברים שלך. עד אז אבא שלך כבר ישלח לי כסף.טוב, כבר שתיים וחצי, אני חייב ללכת.אני מקווה שנהנת, ושהכנת לי תייק אווי[לקחת לדרך]..."
הוא לקח את הגביע גלידה מידי,חייך,קרץ, ויצא,משאיר אחריו שובל ריח של אפטרשייב.
 
 
-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*
תגובות!
 

הפרק הקודם		הפרק הבא