תולדות העתיד

"אתה יודע מה? אני אעשה איתך עסקה" אמר אלבוס לאוכל המוות, שסירב לאמר את שמו האמיתי,

אבל התעקש על הכינוי דוּקַאר.

"מה העסקה?" שאל האיש.

"אתה תלמד אותי איך להתעתק, ואני לא אסגיר אותך ואחזיר לך את שרביטך" אמר אלבוס.

הוא ידע שהוא לוקח הימור מסוכן, אך זה היה הסיכוי הכי טוב שלו לחזור הביתה.

דוקאר הרים גבה. "אתה רוצה ללמוד להתעתק? למה?"

אלבוס משך בכתפיו, "הלכתי לאיבוד. אני לא יודע איך לחזור הביתה".

הזר הביט בו כמה שניות. "בסדר" אמר. "אני בפנים. שחרר אותי, כדי שאוכל ללמד אותך, ונצא שנינו לדרכנו".

אלבוס התאמץ להבליע את חיוכו. הוא ילמד להתעתק. הוא יחזור הביתה, אל אמא ואבא וג'יימס ולילי! הוא כל כך התגעגע אליהם...

רגע לפני שהתיר את כבליו של דוקאר, עלתה בו מחשבה נוראה – הזר הזה הוא אוכל מוות.

מה אם הוא משקר לו? מה אם יהרוג אותו בשנתו? מה אם יצליח לקחת את שרביטו? מה אם הוא בעצם ילמד אותו איך לשרוף את עצמו במקום איך להתעתק?

"הבטחה לא מספקת אותי" אמר. "אני רוצה שתנדור את הנדר הכובל"

פניו של הזר הלבינו מרוב כעס. "בשום פנים ואופן לא!"

אלבוס משך בכתפיו. הוא לא ראה אופציה אחרת.

הזר נשף בתסכול, "ומה אם לא תצליח להתעתק? זה יבוא על חשבוני. אני אמות אם רק תטעה בקצת!" שאג עליו.

אלבוס חשב על כך. זה נכון, האיש ימות אם ייכשל במשימת לימודו. אבל הסכנה שבה יעמיד את עצמו אם ישחרר את האיש ללא הנדר... ובכן, לא נשראו לו הרבה ברירות.

באיטיות, הוא כיוון את שרביטו לליבו של דוקאר.

"אתה תמות גם אם תתנגד".

הפרק הקודם		הפרק הבא