מפונקת

"פוטר! פוטר! פוטר! פוטר!" אם הייתם עומדים במסדרון של האישה השמנה בטח הייתם חושבים שפוטר הזה פוצץ משהו בפנים וכולם רוצים להחטיף לו מכות. הקריאות שעלו מן החדר היו נסערות. אני, אמה, מישל וג'ייד עמדנו בין ההמונים, מחינו כפיים ושמחנו עד לב השמיים. התאומים של הוויזלים הרימו את פוטר ושיימוס החזיק את הביצה של הדרקון.

הוא נישק את הביצה ושאל: "אז, מה אתה הולך לעשות עם הביצה הזו הארי?"  וזרק אותה להארי.

הארי הרים את הביצה באוויר ושאל: "לפתוח את הביצה?"

"כן!" כולם ענו.

"רוצים שאני אפח אותה?"

"כן!" הוא פתח את הביצה. צרחה נוראית ומחרישת אוזניים נשמעה מתוך הביצה.

"תסגור את זה!" מישל קראה.

"כן!" קראתי גם אני. כך עשו כול השאר, עד שהארי סגר את הביצה.

"מה זה צריך להיות?!" נשמעה זעיפה מגרם המדרגות למעונות הבנים. זה היה רון וויזלי.

"אוקיי חברים, לפזר את ההפגנה." פרד וויזלי אמר.

"כן, אתם לא רוצים להיות פה כשזה יתפוצץ." ג'ורג' אחיו צחק.

"באמת כדאי שנלך." מישל אמרה והיא ואמה כבר עלו למעונות.

"אולי נזוז גם. מה את אומרת ג'ייד?" שאלתי. היא לא ענתה. הסתובבתי לאיפה שהיא עמדה קודם. "ג'ייד?" קראתי. רק אני, הארי ורון נשארנו שם.

"ונשארנו רק שלושתנו." רון חייך.

"ונשארתם רק שניכם." אמרתי ופניתי לעלות לכוון המעונות.  

"אה.. ג'ייד?" הארי שאל. "מי זו?"

"אתה יודע," אמרתי. "עיניים חומות, שיער חום בתספורת מדורגת עד מותנייה."

"ג'ייד.." הארי הרהר. "ג'ייד מה?"

"ג'ייד פארקר." עניתי.

"ג'ייד פארקר?" רון שאל. "ג'ייד פארקר! לעזאזל. לא ציפיתי שאת תהיי חברה של ג'ייד פארקר!"

"מה היא שוב עשתה?" נאנחתי.

"גנבה לי את הסנדוויץ'!" רון צעק.

"מי ישמע.. סנדוויץ'." מלמלתי.

"זה היה לחם עם צימוקים, בתוכו גבינה בולגרית, עגבנייה סלק וקישוא!" רון התעצבן.

"ולא לשכוח את אלף האיים-"

"וגם אלך האיים!" רון נעזר בהזכרה של הארי כדי לתת לי עוד תענה. "צודק!" הבנים שליבו ידיים.

"ואוו." אמרתי. "ולמה התכוונת בזה שללא ציפית שאני אהיה חברה של פארקר?" שאלתי את רון.

"כי את לא כמוה." הוא אמר.

"אתה בעצמך לא כמוה!" קראתי.

"את זה אני יודע."

"ואני אהיה חברה של מי שבא לי!" צעקתי. "וחוץ מזה, אתם אמורים לריב עכשיו!" רקעתי ברגלי ועליתי למעונות.

גם כן. עוד  שני אידיוטים חופרים. חשבתי. אבל מה יש לוויזלי הזה? הוא לא קולט שהוא צריך ל... ל... לסתום קצת אולי?

פתחתי את דלת החדר שלי בעצבנות וטרקתי אותה בחוזקה.

"ואוו! הבהלת אותי קרל'וס!" מישל חייכה בעודה מסדרת את הגלימה שלה על הכיסא כדי שיהיה לה מוכן ללבישה מחר.

"מה קרה? למה התפרצת ככה?" אמה- שישבה על המיטה וקראה ספר- שאלה.

"איפה ג'ייד?" צעקתי.

"מי יודע לרקוד כמו היפוגריף.. נה נה נה, נה נה נה, נה נה נה!" קולות נשמעו מהמקלחת.

"אה.. היא ב-"

"ג'ייד ג'ין פארקר!" צרחתי קטעה את תשובתה של מישל.  "כדאי לך לא לצאת מהמקלחת, כי אני יחכה לך פה ממש לרגע שבו אוכל להחטיף לך ת'כאפה של החיים שלך!!!" צרחתי עד שנהייתי אדומה.

"היי, היא שרה את השיר של אחיות הגורל? אני כל כך אוהבת אותם.." אמה ניסתה להעביר נושא.

זרם המים נפסק. ג'ייד הוציאה את ראשה מחדר האמבטיה כשהיא עטופה במגבת.

"מה קורה? למה הצרחות?" היא שאלה. אוקיי, עכשיו כבר ממש לא יכולתי לסבול אותה.

"ג'ייד!!!!!" צרחתי.

"אההההה!!!" היא צרחה גם.

"ג'ייד! כשאני אתפוס אותך!" אבל היא נעלה את דלת המקלחת.

אבל אז היא אמרה: "היי, רק רגע, אני בכלל לא אמורה לפחד ממך!" טוב, זה היה קצת מעליב.

ג'ייד יצאה מהמקלחת, עדיין במגבת.

הפרק הקודם		הפרק הבא