Emo(אמו)

-כעבור כמה ימים-

היא הלכה בשקט, מחזיקה את תיקה בידה, מנסה שלא להעיר את תושבי הכפר הישנים. בשתי עיניה החומות סקרה את החשכה הכמעט מוחלטת של העולם שבאה אליו.
כשמצאה את האוהל שחיפשה היא ניגשה אליו ופתחה את הרוכסן האחורי שלו. היא עברה בין שקי השינה, שקטה מתמיד. היא ניגשה אל שק השינה של הילד עם השיער בצבע הלימון והעיניים בצבע השמיים ביום בהיר והעירה אותו קלות בכך שניענעה אותו.
הילד פתח את עיניו לאחר מצמוצים רבים בתהייה מי מפריע לו לשינתו.
היא אמרה לו "הי" בכך שפרשה את אצבעות ידיה הימנית ואח"כ סגרה אותם לאגרוף והרימה את הזרת שלה.
הוא החזיר לה "שלום" גם כן בשפת הסימנים, שהייתה השפה היחידה שיכל להשתמש בה מהיותו חירש-אילם.
אחיו התאום של הילד החירש-אילם שהיה גם כן בלונדיני עם עיניים תכלת התעורר מסיוט שהיה לו, הוא הסתכל על מקום שק השינה של אחיו וראה את הילדה שהוא חשב עליה בימים וחלם עליה בלילות.
"אמו?" הוא שאל והסתכל לכיוון הילדה בעלת השיער והעיניים בצבע שוקולד שישבה ישיבה מזרחית מול אחיו התאום.
גם העובדה שהיא הייתה בגבו אליו לא מנעה ממנו לראות את חיוך השמחה הענקי שהתפשט על פניה כששמעה אותו קורא בשמה.
"כן יויו?" שאלה אמו, מנסה להסתיר את החיוך הענקי שלה על כך שפגשה את ידידה הטוב.
"היי" אמר כבדרך אגב
"היי" החזירה לו
"מה את עושה כאן?" שאל יויו כשהתעורר באופן מלא
"באתי להגיד שלום"
"יש לך אוכל?" אמר כשהסתכל על בטנו המצומקת שבימים האחרונים הכניס אליה רק דג מעופש ובננות
"לא ראיתי אותך כבר שלוש שנים וזה מה שאתה שואל?!" שאלה בתדהמה מזויפת
יויו נבוך והסמיק קלות, למזלו היה חשוך ואף אחד לא יכל לראות את לחייו שהאדימו קלות.
"אל תדאג" הרגיעה אותו כששמה לב להבעת פניו "הבאתי אוכל"
"מה הבאת?" שאל ברעב
"מאפינס"
יויו היה רעב מתמיד, מאפינס היה אחד המאכלים האהובים עליו. הוא הרגיש את הריר נוזל מקצה פיו.
סקראש, אחיו החירש-אילם של יויו בזמן הזה ניסה להבין על מה הם מדברים, לפני שנה הוא התחיל ללמוד לקרוא שפתיים כי די נמאס לו שאחיו צריך לתרגם לו את הכל. הוא התקדם די טוב אבל זה היה לפעמים מפדח כשהוא התרכז בשפתיים של מישהי כדי להבין מה היא אומרת, זה היה עוד יותר מביך כשהוא להתרכז מה הבנים אומרים...
משום מה הוא הבין כמעט כל מילה שהיא אמרה. אבל המילה שהכי הבין הייתה "אוכל". המילה הזאת קרצה לו, נכנסה לליבו ופתחה את כל הרעב שהצטבר בו בימים האחרונים.
הוא לא אכל דבר מלבד בננה עלובה.הוא היה אלרגי לכמויות גדולות של בננות, הן גרמו לו לשלשל, והוא ממש לא רצה לעכב את החבורה הגדולה של הילדים הגדולים שאיתם בא לעולם המשונה הזה בגלל שהוא צריך לשירותים.
אֵמו הוציאה מתיקה שקית מלאה בתבניות קטנות של עוגה שבהם היו... מאפינס, המאכל האהוב על יויו.
"רוצה קצת?" שאלה אותו בתנועות מהירות בשפת הסימנים.
הוא ראה שיויו כבר גמר חצי מאפינס והחליט לקחת גם אחד. גם אמו אכלה אחד בעצמה.
כעבור חצי שעה נגמרו עשרת המאפינס, שלושת הכריכים, שלושת התפוחים ושלושת הליטרים שהיו רוב תכולת תיקה של אמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא