הממציאים באים!

היי אתם (:

טוב, הפעם אני באמת ממש-ממש-ממש מצטערת על העיכוב! לא היה מוצדק בכלל. אבל אתם יודעים... חיים אישיים וכאלו... עומס. שוב, מצטערת! ^^

אז שוב, הנה פרק חמוד, מצחיק ומגניב ביותר-יותרים מבית היוצר של הכותבת המוכשרת והמקורית. אתם מוזמנים ומתבקשים (P:) להגיב ולתת לי הערות תירגום, ואם יש לכן הערות עלילה משמעותויות אני אשתדל להעביר אותן לכותבת (לא מבטיחה כלום... לצערי).

אני שוב מזכירה את הדירוג - R - שלמרות שאני חושבת שהוא בלתי-מוצדק בעליל הוא הופך להיות קרוב יותר ויותר... כרגע זה בסביבות PG-13, אני חושבת.

הו, ומשהו ממש חשוב - אני מתרגמת פיק נוסף ומתוק, הרבה יותר קליל, שנקרא 'זעם - רק עוד סיפור האהבה ממוצע'. אתם מוזמנים לחפש אותו ברשת החיפוש של מערכת הפאנפיקים או בחתימה בפרופיל שלי. הוא דרמיוני (מערכת יחסים של דראקו\הרמיוני) והוא מכיל מעט הומור, מעט רומנס, די הרבה פלאף... הוא מקסים בעיני, אבל הוא מאוד שונה מהפיק הזה כי הוא הרבה יותר קליל וצעיר.

ובנוגע לפיק הזה... השאלה העיקרית שלי היא אתם רוצים שאני אמשיך אותו בכלל? אני אעשה את זה בשמחה גדולה, אני פשוט תוהה אם יש לזה היענות של אנשים שבאמת מסוקרנים מפיק קצת שונה וסיפורי יותר. אז, הממ, תשובות?

מוקדש לכל המקסימים שכבר הגיבו ונהנו מהפרק הראשון של 'זעם - רק עוד סיפור האהבה ממוצע' 3> פרק נוסף  של 'זעם' יעלה מחר (יום ראשוןD:).

תהנו ~

פרק 6: טייס המשנה (או טייסת המשנה) תמיד צודק

*איש הגיוני אחד. פאם-פטאל אחת. אפס פיתרונות.*

פרד סרק את האולם הגדול בפעם השלישית. לא, ביאה בהחלט לא נמצאת כאן. הוא לא היה מחמיץ את שיערה המקורזל – שאין לטעות בו – בקהל. בדיוק ביום שהוא הזדקק לה, היא לא הייתה שם.

היא הייתה חלקלקה כדג כשזה הגיע למעקב אחריה; היא תמיד יצאה לצעידה ליד היער בשביל מרכיבים נוספים, או נשארה תקועה בחדרה, מתקנת דברים. ארוחת צהריים הייתה הדרך המהימנה היחידה למצוא אותה. אחרי הכל, האוכל הוצע בשפע ובחינם באולם הגדול.

אבל הארוחה כמעט נגמרה וזרם התלמידים הנכנסים לחדר הואט לכדי נזילה דלילה. איפה ביאה?

פרד הכין את ההתחנפות שלו אליה לקראת 'ה-שיחה', הוא אפילו שמר לה את זכות בחירת הטארט. היא צריכה להבין את חומרת הצעתו של סקורפיוס. הוא חישב את העלויות ואת מתח הרווחים בבוקר. ביאה, מסויגת ככל שתהיה, לא תתכחש למספרים: הממיר היה יקר מדי למימון ללא עזרה חיצונית.

וודאי שהם יכולים להכין טיוטה של חוזה מחייב עם סקורפיוס, כזו שתספק אותה. בלי להתפשר על הקניין הרוחני. עם קינוח בחינם. עם נתח טוב מהרווחים. עם עוד קינוח.

אנג'אלי צדה את עינו כשפסעה דרך הכניסה המערבית, לבדה. פרד קימט את מצחו. היא תמיד הייתה עם סקורפיוס, אז איפה הוא?

אימתו גדלה. גם ביאה וגם סקורפיוס לא נכחו, ופרד יכול היה רק לדמיין מה קרה. ביאה הייתה קטנה, אבל היא ארזה הרבה נקמנות בתוך גודלה המיניאטורי, ולא היה קשה במיוחד 'לחמם' אותה לאחר שכבר היה לה משהו נגדך.

היה לה שיעור שיקויים עם סקורפיוס; אולי משהו רע קרה מאז. לעזאזל, היא קשרה את הבחור ועכשיו הוא משתלשל מעץ כפיתיון לאקרומנטולה?! פרד לא יכול לתת לזה לקרות! סקורפיוס חשוב; הכסף אצלו!

ו, טוב, רצח זה לא חוקי.

בעוד מחשבותיו נדדו, פרד שכח שהוא עדיין בוהה באנג'אלי, שבהתה בו חזרה, זקנו של מרלין! הוא צלל אל תוך צלחת האוכל שלו בניסיון להיראות עסוק, אבל היא עדיין הביטה בו במבט הכי חמוץ – ובכל זאת מפתה? – שראה. פרד נד בראשו; גם היא יכולה להיות חלק במזימה.

צמרמורת מעצבנת ביותר חלפה בגופו כשהיא התקרבה. האולם הגדול היה רחב מספיק בשביל להחזיק את השמים, פשוטו כמשמעו, אבל לא טוב כלל אם רצית להתחמק.

היא החליקה לתוך המושב שמולו, ידיה לפותות זו בזו, גבותיה מורמות. "חיפשת אותי?"

הוא התאמץ למצוא תירוץ. "הסתכלתי... מאחורייך."

פרד לא היה כל-כך לחוץ בדרך-כלל, אבל הוא לא היה מוכן כראוי למארבים. למרות שזו הייתה, כנראה, המטרה של מארבים. הוא כחכח בגרונו, מנסה להכניס את עצמו לתוך הלך הרוח הנכון. 'תחשוב בקווים נקיים, כמו פסנתר מכוון. הייה נעים הליכות וחד, פרד וויזלי'. "העולם לא סובב סביבך."

"... נכון." אנג'אלי לקחה צלחת מהערימה, שמיד נוסף עליה סלט קטן, והחלה לאכול.

הו, פוקס הארור. היא נשארת.

"אני מניחה שאתה תוהה למה אני כאן." כשהרימה את מבטה, פרד הבחין כמה ארוכים ריסיה. בחורות יפות הן תמיד הקטלניות ביותר, מסיחות את דעת הגברים עם רגלי האלמנה-השחורה שלהן ועם הבושם המעורפל. להיות יפה בהחלט היה שימושי אם התמקצעת בלהפיל בחורים תמימים ברשתך כשהיה להם משהו שרצית.

הו, פוקס הארור.

"טוב, אתה תוהה או לא?" אנג'אלי הניחה את מזלגה והשעינה את סנטרה על גב ידה. "או שאתה הולך להמשיך לבהות בי?"

למרות כמה שרצה לבחור באפשרות השנייה, הוא הצליח לענות, "אני לא מעוניין במה שיש לך להציע."

"מעניין, זה כאילו אתה חוזר על עצמך," היא אמרה, אצבעותיה מתופפות על שפתיים משועממות. "מה, אתה אפילו לא קצת סקרן?"

הו לא, הוא היה מאוד סקרן, וכנראה גם מאוד מעוניין בהצעה שיש לה להציע – זו הייתה הבעיה. כל שרצה הייתה עסקה פשוטה עם סקורפיוס כדי להשיג הון מפרויקט הממיר של ביאה, בשביל שהיא תפסיק לבזבז כסף שיועד להכנת מוצרי-החנות. אין צורך לזרוק עלילות פאם-פטאל מפותלות לתערובת.

"אני לא מעוניין בצרות."

אנג'אלי הושיטה יד לכוסה, שותה בלגימות קטנות, בעוד היא ממשיכה להביט בשעמום בפרד. היא נראתה כאילו היא יכולה לטרוף אותו מתי שתרצה; ובהחלט היו לה את המשאבים. היא מדריכה וקפטנית קווידיץ', ויש לה משפחה כוחנית לגיבוי. "עם כמה שאני שונאת לחלוק דעה עם החברה הקטנה שלך, אתה באמת לא כייפי."

"ביאה היא לא החברה שלי," הכריז פרד בפעם המי-יודע-כמה ולגם גם הוא מכוסו.

"טוב, זה הופך את העובדה שאתה בבירור נמשך אליי להרבה יותר הולמת."

הוא ירק את מיץ הדלעת שלו. "מה – לא!" מוחו בגד בו, עם זאת, והיה מלא ברגליים וריסים ובושם מעורפל. הקווים הנקיים התלכלכו והתעקמו. הפסנתר ניגן ג'אז קקופוני שנשמע כמו חתולים מיוחמים, או איך-שזה-לא-יהיה שלואיס קורא לאקספרסיוניזם פוסט-מודרני.

פרד מצא חוט רופף לתלוש כשהעביר את אצבעותיו במעלה המשי המנחם של עניבתו. "מיס דייויס, מה שאת לא מנסה לעשות, אני יכול להבטיח לך שזה לא יעבוד. הפחדה היא המשחק של האתמול. תנסי משהו חדש."

"אתמול, הממ?" אצבעותיה החליקו במורד אל לחיה ומתחת לשפתיה. "אבל למה לבזבז טריקים חדשים כשהישנים עדיין עובדים כל-כך טוב?"

לגימה.

"זה הולך להיות מעניין." אנג'אלי נשענה לאחור. היא סובבה את שיערה באצבעה, כמו מפעילת בובות חסרת-מטרה המושכת בחוטים. "אני מניחה שאני צריכה להגיע לנקודה. כל מה שאני רוצה לדעת זה איך אוכל לשכנע את החברה הקטנה שלך לעזור לסקורפיוס. אתה לא נראה כאילו יש לך נקיפות מצפון על העסקה הזו."

"זה לא קשור לנקיפות מצפון." פרד ניסה להחזיר את נשימתו חזרה לקצבה הנורמאלי. "אין לי כל-כך ברירה. אני לא יכול להמשיך לשלם על ציוד שהיא מפוצצת כל הזמן."

היא צחקקה קלות. "איש מעשי. אני אוהבת את זה. אבל אני עדיין לא חושבת שאתה מבין את הכוח שיש למשפחות כמו שלי ושל סקורפיוס. אתה עדיין חושב בקטן. עם התמיכה שלו, ההמצאות שלה יכולות לחבוק עולם."

זה היה פשוט הנאום של אתמול רק מחדש, והיא שכנעה את המשוכנעים. "ביאה אף-פעם לא חשבה על זה." ביאה אף פעם לא הביטה מעבר לתחום הקטן והפרטי שלה. "אני כבר מנסה להגיד לה את זה, בכל מקרה. היא הרבה יותר עקשנית ממה שאת חושבת. אפילו כשהיא יודעת שהיא טועה, היא לא מודה בזה."

אנג'אלי עצרה אותו בתנועת יד. "התמודדתי עם סקורפיוס כל חיי. אל תדבר איתי על עקשנים."

"בחירת מילים מעניינת לתיאור החבר שלך."

"הוא לא החבר שלי."

"אם את אומרת." פרד הניח שהיא התכוונה לכך שהם בקטע של ה'אוף' של יחסי ה'און-אנד-אוף' שלהם. שהיא התכוונה לזה במובן הטכני.

ממתין למענה שנון, הוא נתפס לא מוכן כשזה הגיע בצורת רגלה המתחככת בשלו, אצבעותיה עוקבות עד ברכו.

"הוא. לא. החבר. שלי," היא חזרה, קולה מונמך ללחישה. "זה הופך את זה להרבה יותר הולם."

פיו היה לפתע חם, צורב ויבש מכדי לענות, והוא נותר נפעם. שיחה אחת איתו והיא כבר צדה אותו ברשתה. אם הוא יכול היה לחשוב מחשבה קוהרנטית, זו הייתה על איזו עבודה מחורבנת הוא עושה בתור 'האיש ההגיוני, המסודר ושומר החוק'. אבל כל מה שהוא יכול לעשות זה לבהות מהחום העמוק של עיניה אל עיקול צווארה, מהשרשרת המוזהבת אל תליון האודם ששכן בין...

"אוי באמת, פרד? היא הרבה מחוץ לליגה שלך."

קולה של רוקסן קטע את הטראנס שלו. פרד סובב את ראשו ונאנק. בטח, זו הייתה אחותו, לועסת מסטיק. היא פוצצה עוד בועה ננסית אחת שהתפתלה באוויר לפני שהתפוצצה כראוי.

"תשתקי, רוקס," פרד מלמל, מגרד את רגלו. העקצוץ עדיין לא עזב אותו. אנג'אלי חידשה את הנבירה בסלטה בתמימות, הבעתה מוסתרת מאחורי מזלג.

רוקסן ישבה ברפיון לצידה, משחקת את המתבגרת קצרת הרוח. "המפ, אני אשתוק אם תפסיק לקרוא לי ככה."

"אז תפסיקי להיות יותר טיפשה מהם [הערת המתרגמת: רוקס באנגלית אלו סלעים]."

"אוי." פניה התכרכמו. "אני הולכת להישאר רק בגלל שאמרת את זה."

רוקסן אהבה להיות מעצבנת פשוט בשביל להיות מעצבנת. זו הייתה, לדבריה, 'חובתה כאחות'.

האחות המדברת הושיבה את עצמה, נשענת קדימה באופן דרסטי כל-כך עד שהיא כמעט שכבה על השולחן. "אז אנג'אלי, מה קורה? אחי משעמם אותך?"

"בכלל לא." אנג'אלי לא הסוותה את החיוך שלה. "יש לו הרבה קסם אישי."

"אין לו, את פשוט מנומסת. כללי מדריכים או משהו, נכון? זה בסדר, אני לא אומר לאף-אחד אם תעליבי אותו."

"לא, אני באמת חושבת שהוא מאוד מתוק." ריסיה של אנג'אלי רקדו מעלה ומטה, במעין קריצה, וכפות ידיו של פרד החלו להזיע.

רוקסן לא שמה לב ופשוט נאנחה, הולמת במסטיק שבין לסתותיה. "את כל-כך נחמדה." היא פנתה אליו. "היא כל-כך נחמדה."

"זו דרך אחת להסתכל על זה," הוא מלמל, מנסה למצוא משהו אחר להתמקד בו.

למרבה המזל, האדם שהוא חיפש סוף-סוף הופיע. ביאה גררה את אלבוס הנאבק במורד המעבר בין שורות המושבים. הם נראו כאילו הם בדיוק חזרו משחייה מרעננת באגם השחור. ביאה צנחה ליד אנג'אלי, שעפעפה בקרירות לכיוון המים שניתזו על ידיה. הממציאה החזירה לה באותה התלהבות.

"אני צריכה לדבר עם פרד בפרטיות," הצהירה ביאה בנימה עניינית.

אנג'אלי כבר הייתה בדרכה החוצה. "כולו שלך." גמדון-בית זריז-אצבעות העלים את צלחת הסלט שלה במהירות.

פרד מעולם לא היה יותר אסיר-תודה; אפילו לנשום היה קל יותר ללא הורמונים באוויר. צל של חשד הופיע בעיני ביאה, אבל הצל הוצל על-ידי משהו גדול יותר: רעיון.

"אז פרדי," היא אמרה כשאנג'אלי הייתה מחוץ לטווח שמיעה, "חשבתי על אתמול ואתה צודק. אנחנו צריכים יותר מימון."

"זה... נהדר!" הוא התעודד, מזדקף. אלו היו החדשות הטובות הראשונות ששמע מאז הבוקר. "זה מה שרציתי לדבר עליו, למען האמת. חישבתי את התקציב שלנו." הוא הוציא גיליון עם מספר חישובים מכיסו. "בסופו של דבר השתמשנו בפחות כסף משחשבנו על התרופה  הזו – "

"משחת 'הצל-אותי-מהסטוקר-הזה'." תיקנה ביאה. היא הוציאה צלחות ומזלגות מהסל, מושיטה סט לאלבוס.

פרד התעסק במספרים. "אני מעריך שיש לנו פחות-או-יותר עשרים אוניות."

"עדיין לא מספיק, לא אם אנחנו רוצים להחליף את כל הכלים." ברגע שפילה הדג של ביאה נחת על צלחתה, היא פירקה אותו ברעבתנות. "ומאחר שאתה עוזב בסוף השנה, אנחנו נצטרך לסיים אותו בקרוב. אז, באופן טבעי – "

"נסכים להצעתו של סקורפיוס."

" – נשדוד את גרינגוטס."

פרד גנח. ביאה נאנחה.

"פרדי, אנחנו חייבים להשתפר בדיבור בשיתוף-פעולה."

הוא היה צריך להיזהר ולא להיות אסיר-תודה מוקדם מדי. "אנחנו לא נשדוד את גרינגוטס."

"זה רק נראה קשה! יש לי תוכנית מצוינת – אנחנו אפילו לא צריכים לפרוץ לכספות!" אלבוס חרק כשביאה כופפה אותו במשיכת שרוול והסיטה את הפוני שלו. "רק תצייר עליו צלקת, תקרא לו הארי... ונעבור שם בלי בעיה!"

"תראי, אם נניח את הצחוקים בצד – "

"אני לא צוחקת." ביאה עדיין עיקמה את אלבוס בעקשנות. "איזה חלק גורם לך לחשוב שאני צוחקת?"

פרד נאנח. אלבוס ייבב. רוקסן נראתה נבוכה מספיק בשביל כולם, ולקחה את ההזדמנות להתחמק ולצאת החוצה.

"... אם נניח את הצחוקים בצד," אמר פרד באיטיות, "קיוויתי שתהיה פתוחה מספיק כדי לקבל את הצעתו של סקורפיוס."

החמצת הפנים מליל אמש הופיעה שוב, וביאה שחררה את אלבוס בחבטה. "לא."

חזרה לנקודת ההתחלה.

"ביאה, את מודעת למספרים עכשיו. זה לטובתך," אמר פרד, מנסה לעשות בקרת-נזקים חסרת תקווה. הבעת פניה של ביאה הזעיפה במהירות. "אני יודע כמה הממיר חשוב לך – ואפילו אם אני לא התלהבתי ממנו כל-כך בהתחלה, אני באמת חושב שיש לך משהו מיוחד בידיים. וסקורפיוס, בבירור, חושב אותו הדבר – "

"אני לא רוצה לעבוד איתו," היא סיננה.

"לפעמים אנחנו צריכים לעבוד עם אנשים שאנחנו לא בדיוק מחבבים. אבל תחשבי על התמונה הגדולה; יהיה לנו את הכסף להשיג את כל הרכיבים החסרים שאת צריכה."

"אני לא סומכת עליו."

"זה כבר לא מספיק, זה שאת אומרת את זה. את צריכה להסביר למה."

ביאה שיפדה עוד חתיכת דג ותחבה אותה לפיה. "אף-פעם אסור לסמוך על בחורים עם בטן כזו מרשימה."

"אממ..."

"סיפור ארוך. אתה לא רוצה לדעת. תראה, יש אנשים שאתה לא סומך עליהם בעניינים מסוימים," היא אמרה ברוגז. "אני לא אספר ללוסי סוד או אתן לרוז סכין קצבים. אני בהחלט לא אמסור לידי מישהו כמו סקורפיוס את הקניין הרוחני שלי. אבל!" היא הרימה את המזלג שלה. "הכנתי תוכנית גיבוי בדיוק למקרה שתדחה את זאת עם גרינגוטס."

הוא לא יכול היה לחכות לשמוע את התוכנית הזו. מה זה, לחטוף את המנהל פליטיק ולדרוש עבורו כופר? אולי היא השתמשה ב'פטנטים הפנטסטיים של ג'יימס פוטר' בשביל להציע הצעה מגוחכת ומגונה על ההתחלה. היא תמיד הייתה תלמידה נאמנה לשותף הישן שלו.

ביאה כרכה את ידה סביב כתפיו של אלבוס. "אל' הוא עדיין חלק ממשפחה עשירה. הוא יכול לבקש כסף. אנחנו פשוט נלווה ממנו."

אלבוס קימט את מצחו. "היי, לא אמרת שום-דבר בקשר לזה. עכשיו זה סתם לנצל אותי."

"אני לא מנצלת אותך," היא הרגיעה. פרד גלגל עיניים. "אתה רק עוזר לי. עוזר לחברה."

"הו, בסדר." אלבוס עדיין היה מעט מודאג. אחרי שלקח נגיסה נוספת, גלגלי-השיניים החלודים בראשו החלו להסתובב. "רגע!"

ואז אלבוס מלמל על איך שזה באמת לנצל אותו ולא חלק מחברות, בזמן שביאה תופפה באצבעותיה, רוטנת.

"אני לא אומר שאני לא אעזור לך," אמר אלבוס, מעט נבוך לאחר שסיים את נאומו. "אבל אני רוצה משהו בתמורה, זה הכל. את יודעת איך תמיד רציתי להצטרף אליכם לכל הכיף, אז קיוויתי..."

"אל'..." היא דעכה לנוכח המחשבה. אלבוס אומנם היה פוטר, אבל הוא לא היה ג'יימס.

"בבקשה?" הוא התחנן. "את יודעת כמה זה חשוב לי."

למרות האמונה המעטה ביכולותיו, הייתה בה סימפטיה אליו. אלבוס היה אחד מהחברים הישנים שלה. אולי זה לא יהיה כל-כך רע אחרי הכל; הוא אכן ידע איך להחזיק דלי בצורה מאיימת.

"בסדר," היא אמרה והסתכלה על פרד לאישור.

פרד עדיין עיסה את רקתו. "את יודעת שזה כמעט אותה הצעה שסקורפיוס הציע לנו."

"לא, לאלבוס אין שום כוונה לקנות את הממיר. הוא גם לא אידיוט ערמומי עם שרירי בטן מעוררי-חשד." היא טפחה לאלבוס על כתפו. "אני חושבת שאני כבר אוהבת את ההסדר."

"כל העניין היה להפסיק לנצל את המשפחה שלי!" בכה פרד.

"פרדי!" ביאה כיסתה את אוזניו של אלבוס כמו אמא מודאגת. "זה לא ניצול. בדיוק הבהרנו את זה."

"לסקורפיוס יש גם הרבה דברים שאלבוס לא יכול להציע," פרד המשיך, נזכר במילותיה של אנג'אלי. "הוא יכול לגרום לממיר לפרוץ מעבר לאזור החנות של אבא שלי בהוגסמיד. זה יכול להתפרס על פני הגלובוס. חשבי על זה – השם שלך בכל מקום..."

היא לעגה, "אתה מתכוון, השם של מאלפוי בכל מקום."

"אם הוא קונה את ההמצאה שלך, את יכולה לבקש תמלוגים. ככה זה עובד." פרד יכול היה לראות אותה נשברת. הרעיון הושתל במוחה. זו הייתה התחלה, אבל הוא צריך להתמיד. "זה ברור שיש לך בעיה עם אנשים שהם אפילו מעט עשירים או מעט בעלי-השפעה, אבל לא כולם רוצים לרמוס אותך."

ביאה תרה אחר תירוצים. הוא הכיר את המבט שלה. פתאום, עיניה הצטמצמו בחשד. "למה אתה כל-כך מתעקש, בכל מקרה? זה בגלל משהו שאנג'אלי אמרה?"

הזיכרון המתמהמה מהפלרטוטים החושניים של אנג'אלי השאיר את פרד חסר-הבעה לרגע, בעוד מבטה של ביאה מתקשח. מבריש את לסתו כדי לעצור כל טיפת ריר, הוא חשב במהירות. "דיברנו על... על איך שנצטרך מדריכים לצידנו... כדי להוציא אותנו מצרות." זה היה טוב יותר משקר מהוקצע; הפעם, לשם שינוי, הייתה זו האמת.

"אנחנו לא צריכים – "

"כן, אנחנו כן צריכים," הוא התעקש. "אין לנו את אדון-מדריך-ראשי יותר, אז אנחנו צריכים למצוא מישהו חדש. אנחנו צריכים לקחת את מה שמציעים לנו. כסף ומדריכים לא הולכים להופיע יש מאין."

"אמ," הפריעו חלושות לדבריו, "הלו?"

הפלא ופלא: זו הייתה רוז. היא התנשאה מעל ביאה ואלבוס כמו רוח רפאים, פוכרת את ידיה.

"אני יכולה לדבר איתך לרגע, ביאה?" היא שאלה.

"אר – " אבל לפני שביאה הצליחה להגיב כראוי, רוז הקימה אותה מכיסאה.

פרד לא יכול היה לעשות משהו חוץ מלצפות. למרות שרוז הייתה בלתי-מזיקה באופן שובבי, היא גם הייתה בלתי-שפויה. והוא הכיר מספיק אנשים בלתי-שפויים בשביל לדעת לא להתווכח איתם כשהם התעקשו על משהו.

כשהן נעלמו, זה  הותיר את פרד ואלבוס במצב מביך למדי. ההסדר היה תלוי באוויר, לא חתום. פרד היה שקט ואלבוס היה אלבוס – הוא התקפל אל תוך העולם הפנימי שלו.

פרד הביט מטה, אל ארוחת הצהריים שלו, שם הוא הפריד את המרינאדה שלו כמו קריעת הגלים בחציית ים-סוף.

כדאי לרוז לחזור מהר.

רוז גררה את ביאה לאזור פחות עמוס באולם, משחררת אותה רק לאחר שהייתה בטוחה שאין בסביבה אוזניים חטטניות.

"את בסדר?" שאלה ביאה, מזגה החם שוכך במהירות, בעוד רוז מסתכלת סביב בדאגה.

"לא, אני לא בסדר! אני במשבר - !" רוז שחררה נשיפה ארוכה. "מצטערת. לא התכוונתי להתנפל עלייך. אני – אני פשוט איבדתי כל הגיון. אני לא יודעת מה לעשות..." מילותיה הפכו לציוצים מבולבלים של ייאוש.

ביאה בהחלט לא ידעה מה לעשות, בקשר למה-שזה-לא-יהיה. בזמנים כאלו היא רצתה שלרוז יהיה מעגל חברים רחב יותר להיוועץ בו. רק מעט אנשים מלבד לוסי או ורונה הצליחו להסתגל אליה, וגם זה מכיוון שזו התוצאה היחידה של מחייה איתה במשך זמן כה רב (אפילו הנטיות האלימות שלה היו מעוררות חיבה בטווח הארוך). אבל לורונה לא היה איכפת, ולוסי פשוט תצחק לה בפרצוף. זה הותיר את ביאה – ומצב העניינים עגום אם ביאה היא זו שאת פונה אליה לעצות.

"... אז תהיתי אם אני יכולה לעזור," סיימה רוז.

"לעזור?" חזרה ביאה, ממצמצת. היא לא שמעה הרבה ממה שנאמר קודם לכן.

"עם המאמי-קיר הזה. זה יכול לגרום לפלאפונים ומחשבים ניידים וטלוויזיות לעבוד בתוך הוגוורטס, נכון?"

"זה ממיר,"  תיקנה ביאה, "וכן, זה יכול לעשות את כל זה, אבל זה קצת יותר מסובך – "

"אני יודעת, אני צריכה להירשם לכל מיני שירותים מוגלגים. כרגע, אני רק צריכה לדעת אם הדבר הזה שאת עובדת עליו יאפשר לי לצלצל לאנשים."

"טכנית..." ביאה לא הייתה בטוחה שרוז הבינה שאולי אין קליטה בתוך הביצות הסקוטיות, ובמיוחד במקום שלא ממש קיים בשביל האנשים שתכננו את הרשת האל-חוטית. בכל זאת, נדמה שרוז עשתה מחקר רציני. "על מה כל העניין?"

רוז נשכה את שפתה. פכירת הידיים התחדשה. "את חייבת... את חייבת לשמור על זה בסוד, בסדר?"

ביאה הנהנה.

"את זוכרת את קולין, הבחור שאני מקבלת ממנו מכתבים? האחד שאני מקימה עבורו אגודה לשמירת זכויות הסקיבים? טוב..." עיניה נעצמו בחוזקה. "הוא בעצמו סקיב."

"הו, רוז."

קהילת הקוסמים עשתה צעדים דרסטיים נגד אפליה אחרי המלחמה האחרונה, אבל סקיבים עדיין היו יצורים מעוררי רחמים. אם החדשות על כך שרוז וויזלי מאוהבת בסקיב יופצו, היא תהפוך למטרה לצחוק, לבוז וללעג.

"שיקרתי כשאמרתי שהוא הולך לאקדמיה של ארתור לקסם," יבבה רוז בטירוף. "הוא פשוט הולך לבית-ספר של מוגלגים ויש לו דברים מוגלגיים והוא רוצה לדבר איתי בדרך מוגלגית ואני לא יודעת מה לעשות, ביאה. אני לא יודעת מה לעשות!"

היא השליכה את עצמה על ביאה, מתייפחת בהיסטריה, בעוד הנערה אובדת-העצות עמדה ללא-ניע והרימה את ידיה. בזהירות, היא טפחה לרוז על גבה.

ביאה ידעה איך זה מרגיש להיות כל-כך מנותקת מהעולם המוגלגי. בקיץ שעבר, כשהיא, אמא וסשה עברו לסבים שלה - אחרי הגירושין של הוריה - היא הייתה חייבת להיפרד מכל מכשירי האלקטרוניקה שלה. היה יותר מדי קסם באוויר הבית מכדי שהמכשירים יעבדו כראוי. היא התגעגעה לכל הגאדג'טים החדשניים והמשוגעים שעשו דברים שקוסמים לא חלמו שקיימים.

זה מה שהיא תמיד העריצה אצל מוגלגים כמו אביה; היה להם חתיכת דמיון. לא היה כל פלא שהם לא נזדקקו לקסם.

לבסוף, רוז נרגעה והחלה לברבר באופן קוהרנטי יותר. "קולין צודק. הוא רוצה לגדול כמו מוגל וזה העניין, זה לא בסדר לכבול אותו לעולם הזה. הוא כבר שלח לי ינשופים, אבל אני רוצה לשמוע את קולו ולראות את פניו... למוגלגים יש את המראה-הדו-כיוונית הזו – "

"וידאו-צ'אט."

"כן, זה. ואולי הוא יחבב אותי, אולי הוא ממש יחבב אותי ולא ישנא אותי כמו כל האחרים ו – הו אלוהים החיים שלי הרוסים - " טון קולה של רוז טיפס לגבהים מסוכנים.

ביאה ריסנה אותה באחיזה איתנה בכתף. "אף אחד לא שונא אותך! את אממ... את רק קצת מפחידה לפעמים – "

"כולם שונאים אותי!"

"ששש, ששש!" ביאה הביטה סביב בפראות ודחפה את רוז קרוב יותר לצד המעבר. "אני לא שונאת אותך."

זה לא נחשב. את לא שונאת אף אחד," משכה רוז באפה.

"לא בדיוק," מלמלה ביאה. "אבל לוסי וורונה, גם הן לא שונאות אותך. הן מקניטות אותך מתוך אהבה!"

"הן... באמת?"

"ברור שכן!" ביאה כחכחה בגרונה. "את יודעת מה? אני כן הולכת לתת לך לעזור לי עם הממיר."

פניה של רוז אורו עוד יותר. "באמת? אני – אני די טובה כמבשלת. וגם בקסמים – "

"למען האמת, קודם כל אני צריכה לוודא שתהיי מוכנה... אה, לכופף כמה כללים..."

רוז תפסה את המשמעות מיד. כל שליטתה בעצבים המתוחים שלה איימה להתרופף. במי תבחר, בחוקים האהובים עליה או בנער האהוב עליה?

"עשי את זה בשביל קולין," לחצה ביאה. זה נורא לנצל בחורה במצוקה רגשית, אבל זה היה גם האינטרס של רוז. אחרי הכל, מי יודע מתי היא תוכל למצוא בחור אחר שהיא כל-כך אוהבת ושלא יברח ממנה בצרחות?

לבסוף, רועדת, רוז הנהנה.

אז, בסיבוב של גבה, פנתה ביאה לכיוון שולחן רייבנקלו, שם חיכה להן פרד. הוא התחיל לדאוג, שכן זה נשמע כאילו לוויתן כלשהו מת, מתייפח, באולם כניסה. אבל הוא היה מודאג יותר לגבי הטירוף החדש בעיניה של ביאה.

"אז," גיחכה ביאה, "אמרת משהו על מדריכים?" 

הפרק הקודם