בעיני האיזמרגד

זכיות שמורות לרולינג מאת Midnight Ink תורגם בבלוג בתפוז

כותב: מוקה פוטר
הגולש כתב 1 פאנפיקים.

פרק מספר 6 - צפיות: 26321

(5) 16 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הומור, רומאנס. - שיפ: לילי, ג`יימס, סיריוס, לופין, פטיגרו, OC. - פורסם ב: 23.12.2011 - עודכן: 23.02.2012 - הפאנפיק מתורגם(מקור)

המלץ!

ID : 2580

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

הפרק שלך

עד הבוקר למחרת השמועה הספיקה לעבור בכל בית הספר. כולם לחשו את החדשות בדרכם לארוחת הבוקר.

"שמעת? לילי וג`יימס יוצאים יחד," לחשה הפלפאפית שמנמנה לחברתה הממושקפת.

"חשבתי שהם היו רק ידידים עם הטבות?" השיבה חברתה.

"מה זה?" חקרה הבלונדית.

"את יודעת, כשאתם שוכבים יחד, אבל עדיין רק ידידים," הסבירה הברונטית, דוחפת מעלה את משקפיה.

"לא, שתיכן טועות, הם מאורסים. ג`יימס הציע לה אתמול בלילה," אמרה רייבקלואית גבוהה שהצטרפה לשיחה.

"שמעתי שלילי הציעה לו!" אמרה הנערה האסייתית שהחזיקה בזרועה.

"על מה אתן מדברות, הם לא מאורסים! הם התחתנו בחשאי באמצע הלילה. הדוד של הבעל של דודה שלי חיתן אותם. הם עשו את זה בהוגסמיד בירח המלא האחרון תחת השמיים. כל העצים כוסו בפיות וקריסטלים ולילי הטילה כישוף על אחת מהדלעות של האגריד שתהפוך לכרכרה, וככה היא הגיעה לחתונה, בדיוק כמו בסיפור המוגלגי ההוא, כי היא אומרת שג`יימס הוא הנסיך שלה."

"הו, כמה רומנטי!" נאנחה ההפלפאפית שפתחה בשיחה. מוקסמות משיחת הריכולים שלהן, אף אחת מהבנות המתלחששות לא הבחינה כשלילי וטיה עברו שם בדרכן לאולם הגדול לארוחת הבוקר. טיה ניסתה בכוח שלא לפרוץ בצחוק. גופה רעד בצחוק אילם, ועד שהן פנו בפינה דמעות זלגו על לחייה. היא נעצרה, נשענת על לילי הנדהמת, מנסה להשיב את נשימתה בעודה אוחזת בשרירי בטנה הכואבים.

"איך? איך הם יכולים להאמין לשטויות האלו? רואים אותנו יוצאים יחד מחדר ופתאום ברחנו להתחתן בהוגסמיד?!"

"אוה, בחייך, לילי... זה מצחיק!"

"לא, זה לא."

טיה נעמדה והרימה גבה. עיניה של לילי ניצנצו והיא ניסתה לשמור על ארשת פנים רגועה, אחרי בערך שלושים שניות בהן הן רק בהו אחת בשנייה, שתי הבנות התמוטטו בצחוק.

עד ארוחת הצהרים, לא ג`יימס ולא לילי יכלו ללכת לאנשהו בלי לקבל הערות או שריקות התפעלות. כשבמקרה הם נכנסו לשיקויים באותו הזמן החדר השתתק לגמרי. ואז פרנק לונגבוטום הריע וצעק, "יאללה ג`יימס!" והרים את ידו להחלקת כף. אליס סטרה לו על בטנו ואמר לו לסתום,שולחת מבט מתנצל אל לילי הנבוכה. ג`יימס הביט בלילי אבל היא רק חייכה ונדה בראשה בצורה כמעט לא מורגשת.

"אתה לא באמת מאמין לשמועות, נכון,פרנק?" שאל ג`יימס בשקט, מרים את גבותיו למול חברו בעוד לילי פנתה אל שולחנה והחלה להביא את מרכיבי השיקוי שלה. פרנק הביט הלוך ושוב בין ג`יימס ואליס בבלבול לרגע לפני שסגר את פיו וצחק, קצת באי נוחות.

"הא. כמובן שלא, רק צחקתי איתך."

"בטח שצחקת, פרנק, ברור."

כשג`יימס הדליק את האש מתחת לקדרה שלו סיריוס התגנב אל לילי והניח זרוע סביב כתפיה.

"באתי לברך את גברת פוטר החדשה."

מכל המטומטמים המרגיזים -

"שמעתי מה עשית בשביל ג`יימס. אני הייתי מרפא אותו, אבל... טוב, בכל מקרה, תודה, ואני מצטער על הלילה ההוא," הוא לחש, ואז הלך משם.

סיריוס בלק מתנצל? טוב, בהחלט לא ציפיתי לזה!

- - - - - - - -
לילי וג`יימס עזבו את פגישת המדריכים, מתוסכלים ומשועשים כאחד. כשלילי שאלה אם יש שאלות ידיים רבות הורמו. כשהיא תיקנה את עצמה ושאלה אם יש שאלות רלוונטיות, כמעט כל הידיים הורדו.

"למה כל כך אכפת להם, בכל מקרה?" שאלה לילי את ג`יימס כשהם הלכו באיטיות חזרה לחדר המועדון.

"אין לי מושג, אבל זה מתחיל להיות מטרד!"

"ולא משנה מה תאמר, אנשים יעדיפו להקשיב לשמועות ורכילויות מאשר לאמת. אין להם דברים חשובים יותר לדאוג להם?"

"נראה שלא. לא חשבתי שהחיים בהוגוורטס יכולים להיות כל כך משעממים. שאם אנחנו יוצאים או לא זה כל מה שאנשים מדברים עליו."

"אתה יודע מה עשינו אתמול בלילה?"

"מה?"

"לפי ג`ניפר גולד, ברחנו להוגסמיד, שם התחתנו לאור הירח," לילי אמרה, חיוך קטן נתלה על שפתיה.

ג`יימס בהה בה לרגע ואז פרץ בצחוק. "זה מגוחך!"

"אוה,לא, נראה שזה -ואני מצטטת- `כמה רומנטי!`" לילי חיקתה את הנערה באנחה מתנשמת, מרימה יד למצחה. ג`יימס צחק שוב. "אבל זה לא הכל! לכאורה, הגעתי בסטייל, בתוך כרכרה עשויה מדלעת."

"דלעת?!"

"כן, לא ידעת שאני בעצם סינדרלה?"

"סינדרלה?"

"אהא. ואתה נסיך החלומות שלי," אמרה לילי, משלבת את זרועה בשל ג`יימס, שבהיט מטה אליה, עיניו מנצנצות בשעשוע.

"מעולם לא שמעתי על הסינ-די-אלה הזו, אבל אני מתחיל לחבב את הצליל של נסיך החלומות הזה."

"מעולם לא שמעת על סינדרלה? אוה, ג`יימס, איזו ילדות עשוקה! זה היה הסיפור-לפני-השינה האהוב עלי! תן לי כוס חלב חם ואני אספר לך סיפור."

"חלב חם?"

"כן. אתה לא יכול לשמוע סיפור שלפני השינה בלי כוס חלב חם. כשהייתי קטנה, בכל לילה אבא שלי היה נכנס עם ספל חלב חם ביד אחת וספר בשנייה וקורא לי סיפור לפני שנרדמתי."

ג`יימס חייך ולחץ את זרועה. "אז אל המטבחים."

לילי חייכה אליו בחזרה.

"כשג`יימס פתח את הדיוקן בדגדוג, הוא השתחווה עמוקות והחווה בידו אל הכניסה. "עלמתי."

לילי הרימה את שולי גלימתה וקדה קידה לפני שצחקקה והרכינה את ראשה כדי לעבור בפתח.

ברגע שהם התיישבו אחד מול השני מול אח המטבח, לילי פצחה בסיפורה.

"לפני שנים רבות, בארץ רחוקה-רחוקה..."

- - - - - - -

עד שלילי הגיעה ל-"באושר ועושר עד עצם היום הזה," חבורת גמדוני בית ישבו גם הם על הרצפה לרגליה, כמו גם ג`יימס המוקסם, נאנחים, מוחאים כפיים ומריעים.לילי צחקה וקדה קלות בעוד הגמדונים הרעיפו עליה מחמאות. כשהיא נחלצה מהקהל הרב אך הנמוך, ידיה עמוסות ממתקים ומאפים להם פשוט לא יכלה לסרב, ג`יימס ישב על הרצפה, זרועותיו תומכות בו מאחור ורגליו משתרעות לפניו, ארשת בלתי ניתנת לפיענוח על פניו. לילי הסתובבה להישיר אליו מבט, חיוך ענקי על שפתיה וזוהר בלחייה.

"מה? שאלה אותו. ג`יימס נד בראשו וקם על רגליו.

"מה?" היא שאלה בשנית.

"רק מתפעל מהפאר הכללי."

"של המטבחים?"

"שלך."

איך אני אמורה להגיב למחמאה כזאת? אני לא יודעת איך להתנהג אל ג`יימס כן באופן מקסים כזה. אפילו לא ידעתי שג`יימס כן באופן מקסים קיים!

"אוה... בסדר," השיבה לילי, חיוכה נופל מעט. "אמ... כדאי שנתחיל לחזור לחזר המועדון."

"בטח. אנחנו לא רוצים להיתפס, נכון?" הוא שאל, חיוך חצוץ על פניו.

עם ג`יימס חצוף אני יודעת איך להתנהג. "להיתפס במה?"

"בלשבור את העוצר. יחד."

"אה... זה," היא אמרה לאיטה. "קצת מאוחר מדי בשביל זה, אני חוששת."

"למה? במה עוד אנחנו יכולים להיתפס?"

"אני לא יודעת. תגיד אתה לי."

"אין לי מושג."

מבטיהם הצטלבו לרגע. אחר שניהם הסבו את ראשם וחייכו.

-אזור מסוכן, לילי.

-אני רק צוחקת איתו.

-את מפלרטטת איתו.

-ממש לא!

-ממש כן!

"דשן ורוד."

"מה?" שאלה לילי, מתעוררת משרעפיה, מוצאת את עצמה עומדת בכניסה למגדל גריפינדור.

"קצת מאוחר, לא כך, מר פוטר?" שאלה האישה השמנה בגבות מורמות.

"מצטער, מהממת, מקווה שלא מנעתי אותך מיותר מדי ממחזרייך האחרים."

"אוה, תפסיק." האישה השמנה צחקקה והשיבה רוח על פניה ביודעין. "אז תיכנס," היא אמרה, והדיוקן נפתח לרווחה.

"תודה, משגעת."

"תודה לך," הוסיפה לילי כשהיא טיפסה פנימה, למרות שהיא לא הייתה בטוחה אם האישה השמנה בכלל שמה לב שהיא הייתה שם, עם כל הקסם והפלרטוט של ג`יימס.

"אז זו הסיבה שאתה לעולם לא נתקע במסדרון כשאתה מגיע מאוחר."

"אני לא יודע למה את מתכוונת."

"כן, אתה כן! האישה השמנה דלוקה עליך, ואתה מסובב אותה על האצבע הקטנה."

ג`יימס חייך חיוך רחב והרים את ידו. "מה? האצבע הקטנה הזו?" שאל ג`יימס,מראה לה את ידו השמאלית, אגודלו כרוך סביב שלוש אצבעותיו הארוכות וזרתו זקורה לעברה.

"כן, האצבע הזו ממש," היא אמרה, מחייכת ומושכת קלות בזרתו השמאלית.

"הידיים שלך קפואות, לילי," הוא אמר כשנגעה בו. "בואי הנה."

הוא לקח את ידה ושפשף אותה בין ידיו החמימות. הוא הביא אותה קרוב לפניו ונשף עליה אוויר חם, ולמרות שנשימתו הייתה חמימה, היא גרמה לרעד לעבור בגופה של לילי. היא צפתה בפניו כשהוא חימם את ידה. מה הוא עושה? כשהוא הרים מבט מבטיהם מצטלבו מיידית והיא הסמיקה והסבה את מבטה. מה אני עושה?

"כדאי שנלך לישון, ג`יימס, מאוחר. לילה טוב." והיא משכה את ידה מבין שלו, אך חשה נרגשת כשהוא נראה ממאן להניח לה ללכת.

"חלומות מתוקים, לילי."

אני משוכנעת שאכן יהיו לי כאלה.

אווקיי סליחה שלא העלתי פרק אתמול היייתי ממש עסוקה ועכשיו שאלה יש מתנדבים להמשיך לתרגם אם יש לפנות אלי מוקה פוטר בינשוף