שני עולמות - יפים

'זה‭ ‬לא‭ ‬יכול‭ ‬ליקרות‭ ‬לי!' מקונגל‭ ‬חשבה, היא‭ ‬ניכנסה‭ ‬לאולם‭ ‬הגדול‭ ‬לאחר‭ ‬ששחתה‭ ‬באגם‭ ‬הגדול‭ ‬עם‭ ‬ילדי‭ ‬שנה‭ ‬ראשונה‭ ‬, בסירות, עם‭ ‬גשם‭ ‬זלעפות. אוי‭ ‬, לא‭ ‬היה‭ ‬יכול‭ ‬ליהיות‭ ‬גרוע‭ ‬יותר‭ ‬מירנווה‭ ‬חשבה‭ ‬לעצמה.

תלמידי‭ ‬השנה‭ ‬הראשונה‭ ‬הלכו‭ ‬אחריה‭ ‬כמו‭ ‬כלבלבים‭ ‬קטנים, זה‭ ‬תמיד‭ ‬הצחיק‭ ‬אותה‭ ‬אבל‭ ‬היום, היום‭ ‬היה‭ ‬משהו‭ ‬חשוב‭ ‬וזה‭ ‬ללא‭ ‬עיניין‭ ‬אותה‭ ‬בימיוחד. היום‭ ‬היא‭ ‬היתה‭ ‬אמורה‭ ‬ליפגוש‭ ‬את‭ ‬בת‭ ‬המשפחה‭ ‬היחידה‭ ‬שלה.

למירנווה‭ ‬לא‭ ‬היתה‭ ‬משפחה‭ ‬חוץ‭ ‬מהילדה‭ ‬הקטנה‭ ‬הזו, ג'יין‭ ‬שמה. מירנווה‭ ‬ביקרה‭ ‬אותה‭ ‬פעמים‭ ‬רבות‭ ‬כשהיתה‭ ‬קטנה, אך‭ ‬בטח‭ ‬ג'יין‭ ‬לא‭ ‬זוכרת‭ ‬אותה, ועם‭ ‬כן‭ ‬מירנווה‭ ‬תיתפלא‭ ‬מאוד.

כג'יין‭ ‬הגיעה‭ ‬לידיה‭ ‬של‭ ‬מירנווה‭ ‬היא‭ ‬לא‭ ‬ידעה‭ ‬מה‭ ‬לעשות‭ ‬איתה, היא‭ ‬אף‭ ‬פעם‭ ‬לא‭ ‬רצתה‭ ‬שתיהיה‭ ‬לה‭ ‬בת, והיא‭ ‬גם‭ ‬לא‭ ‬היתה‭ ‬מוכנה‭ ‬לזה. היא‭ ‬קיבלה‭ ‬אותה‭ ‬כשהיתה‭ ‬בת‭ ‬24, היא‭ ‬היתה‭ ‬צעירה‭ ‬ואישה‭ ‬שלא‭ ‬יודעת‭ ‬מה‭ ‬היא‭ ‬רוצה‭ ‬לעשות‭ ‬בחייה. 

כן, זה‭ ‬היה‭ ‬לא‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬מזמן, וג'יין‭ ‬בטוח‭ ‬לא‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הישתנתה, הפעם‭ ‬האחרונה‭ ‬שמירנווה‭ ‬ראתה‭ ‬את‭ ‬ג'יין‭ ‬הייתה‭ ‬כשג'יין‭ ‬היתה‭ ‬בת‭ ‬11, מירנווה‭ ‬ויתרה‭ ‬מיזמן‭ ‬כבר‭ ‬על‭ ‬האפשרות‭ ‬שיהיה‭ ‬לה‭ ‬המשך‭ ‬דור‭ ‬קסום. אבל‭ ‬הנה‭ ‬, היא‭ ‬היתעקשה‭ ‬שיבדקו‭ ‬את‭ ‬ג'יין‭ ‬במשרד‭ ‬הקסמים, וגילו‭ ‬שג'יין‭ ‬אכן‭ ‬קוסמת. ביום‭ ‬שזה‭ ‬קרה‭ ‬מירנווה‭ ‬היתה‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬שמחה, היא‭ ‬אפילו‭ ‬לא‭ ‬ידעה‭ ‬למה, אולי‭ ‬ביגלל‭ ‬שהיא‭ ‬הייתה‭ ‬בת‭ ‬המישפחה‭ ‬היחידה‭ ‬שלה? או‭ ‬אולי‭ ‬ביגלל‭ ‬שניקשרה‭ ‬אל‭ ‬הילדה?

עברו‭ ‬מאז‭ ‬שש‭ ‬שנים, מירנווה‭ ‬בזמן‭ ‬הזה‭ ‬רק‭ ‬היתיפתה, חלמה‭ ‬בינתיים‭ ‬על‭ ‬מישפחה‭ ‬קסומה‭ ‬והיתמנתה‭ ‬למורה‭ ‬בבית‭ ‬הספר‭ ‬הוגוורטס‭ ‬לכישוף‭ ‬ולקוסמות‭ ‬בשנה‭ ‬האחרונה.

כשמירנווה‭ ‬היסתכלה‭ ‬על‭ ‬עצמה‭ ‬במראה‭ ‬היא‭ ‬ראתה‭ ‬אישה‭ ‬רזה, עם‭ ‬שיער‭ ‬שחור‭  ‬- חום‭ ‬כהה‭ ‬ארוך‭ ‬שמגיע‭ ‬עד‭ ‬למותניים‭ ‬שלה, עיניים‭ ‬חומות‭ ‬עמוקות, בקיצור‭  ‬- אישה‭ ‬יפה‭ ‬מאוד‭ ‬. אבל‭ ‬, אבל‭ ‬תמיד‭ ‬היא‭ ‬ראתה‭ ‬שחסר‭ ‬לה‭ ‬משהו.

משהו‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬חשוב, שלא‭ ‬עשתה‭ ‬כבר‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הרבה‭ ‬זמן‭ ‬, עד‭ ‬שכחה‭ ‬איך‭ ‬עושים‭ ‬זאת, זה‭ ‬היה‭ ‬החיוך‭ ‬,כשאמה‭ ‬של‭ ‬מירנווה‭ ‬ניפטרה, היא‭ ‬הפסיקה‭ ‬לחייך‭ ‬, ליפעמים‭ ‬היו‭ ‬כמה‭ ‬חיוכים‭ ‬מעולצים‭ ‬. אבל‭ ‬אף‭ ‬לא‭ ‬באמת. מירנווה‭ ‬היתה‭ ‬אישה‭ ‬עצובה.

מירנווה‭ ‬ותלמידי‭ ‬השנה‭ ‬הראשונה‭ ‬הגיעו‭ ‬לשולחן‭ ‬סגל‭ ‬המורים‭ ‬והיא‭ ‬התחילה‭ ‬את‭ ‬המיון. היא‭ ‬היתה‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬לחוצה, עד‭ ‬שפעם‭ ‬אחת‭ ‬כימעט‭ ‬קיללה‭ ‬ילד‭ ‬בשם‭ ‬מרטין‭ ‬סורגן‭ ‬על‭ ‬זה‭ ‬שהוא‭ ‬נפל‭ ‬מהכיסא.

דמבלדור‭ ‬המנהל‭ ‬היה‭ ‬תמיד‭ ‬דמות‭ ‬חשובה‭ ‬בחייה‭ ‬של‭ ‬מירנווה‭ ‬, הוא‭ ‬קיבל‭ ‬אותה‭ ‬לבית‭ ‬הספר, עזר‭ ‬לה‭ ‬כאשר‭ ‬היתה‭ ‬במצב‭ ‬נפשי‭ ‬קשה, ותמיד, אבל‭ ‬תמיד‭ ‬היה‭ ‬חבר‭ ‬טוב‭ ‬. 

גם‭ ‬מירנווה‭ ‬היתה‭ ‬חברה‭ ‬טובה, היא‭ ‬עזרה‭ ‬לו‭ ‬כשאימו‭ ‬של‭ ‬אלבוס‭ ‬ניפטרה, כשהוא‭ ‬אחותו‭ ‬הקטנה‭ ‬מתה‭ ‬מתאונת, כאלבוס‭ ‬ואבופורת' רבו, ועכשיו‭ ‬היא‭ ‬הקשיבה‭ ‬לנאומו‭ ‬למרות‭ ‬שהיתה‭ ‬מאוד‭ ‬לחוצה‭ ‬לשלומה‭ ‬של‭ ‬ג'יין.

"...ועכשיו‭ ‬, בתאבון" אלבוס‭ ‬אמר‭ ‬ופתח‭ ‬את‭ ‬ידיו‭ ‬לרווחה‭ ‬. כל‭ ‬השולחנות‭ ‬נימלאו‭ ‬באוכל‭ ‬טעים‭ ‬, מעוף‭ ‬בגריל‭ ‬ועד‭ ‬לפסטה‭ ‬ברוטב‭ ‬קרפדות.

מירנווה‭ ‬לא‭ ‬אכלה‭ ‬כלום, הזמן‭ ‬עבר‭ ‬כמו‭ ‬צב, וג'יין‭ ‬עדיין‭ ‬לא‭ ‬הופיעה. 

המיית‭ ‬הדיבורים‭ ‬ניפסקה‭ ‬בבת‭ ‬אחת‭ ‬כאשר‭ ‬אלבוס‭ ‬קם.

בידיוק‭ ‬באותו‭ ‬רגע‭ ‬דלתות‭ ‬האולם‭ ‬ניפתחו‭ ‬, ומירנווה‭ ‬הרימה‭ ‬את‭ ‬הראש‭ ‬מבהייה‭ ‬לעבר‭ ‬פרופסור‭ ‬מונטיגיו‭ ‬לעבר‭ ‬הדלתות. שם‭ ‬עמדו‭ ‬ארבע‭ ‬ילדות‭ ‬רטובות‭ ‬עד‭ ‬לשד‭ ‬עצמותיהן‭ ‬, לילי‭ ‬אוונס, אמה‭ ‬רוסמטון‭ ‬ולורין‭ ‬צרפים.

הילדה‭ ‬השלישית‭ ‬לא‭ ‬היתה‭ ‬מוכרת‭ ‬למירנווה, היא‭ ‬היתה‭ ‬בעלת‭ ‬שיער‭ ‬שטני‭ ‬חלק‭ ‬שנימרח‭ ‬לה‭ ‬על‭ ‬הפרצוף, עיניים‭ ‬ירוקות‭ ‬בהירות, וגוף‭ ‬רזה‭ ‬מאוד.

אוונס, רוסמרטון‭ ‬וצרפים‭ ‬רצו‭ ‬במהירות‭ ‬לשולחן‭ ‬גריפינדור. הילדה‭ ‬הרביעית‭ ‬צעדה‭ ‬אליה‭ ‬לשולחן, ואז‭ ‬היא‭ ‬הבינה.

זאת‭ ‬היתה‭ ‬ג'יין, היא‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הישתנתה, מירנווה‭ ‬חשבה, כל‭ ‬כך! 

תגובות!!

הפרק הקודם		הפרק הבא