חדשות הוגוורטס

אוקיי, אז בגלל שהיה לי רעיון והחלטתי להמשיך את הפאנפיק הזה כי הוא אדיר - הנה הפרק הזה. 

בנוסף, החלטתי להפוך את הפאנפיק הזה לסוגשל prompt fic. כלומר- כל פרק תוכלו לשלוח לי הודעות בקשר למי שאתם רוצה שיתארח בפרק הבא ואני אשתמש בזה ואודה לכם, כמו הפרקים בגרסה האנגלית של Klexting וכזה D:

אז אשמח לקבל רעיונות והכל ותיהנו מהפרק D: 

--

"מיס גריינג'ר, את נראית שמחה היום. יותר מהרגיל." אמרה פרופסור מקגונגל.

הרמיוני רק משכה בכתפייה באדישות. 

מקגונגל הביטה בה לרגע בחשדנות ואז החליטה להתחיל. "כולם למקומות, מתחילים בעוד 3, 2, 1! אקשן!"

דראקו: "שלום לכם! היום יש לנו אורח חשוב ומיוחד שהזמנו אותו לפה רק כדי לקבל ממתקים!"

הרמיוני: "לא נכון! הזמנו אותו לפה כי הוא מעניין ורצינו לדעת עוד עליו. מי אומר שהוא יביא איתו ממתקים?"

דראקו: "הוא חי במפעל לממתקים, גריינג'ר. זה ברור שהוא יביא קצת."

הרמיוני: "אבל אלה הממתקים שלו!"

רון (ממאחורי הקלעים): "ושלי!"

הרמיוני: "שתוק, רון. הם לא שלך!"

רון: "עדיין לא!"

הרמיוני: "אף פעם לא!"

רון (מבט של גארפילד ביום שני): "את מרו-"

דראקו: "שתקו כבר! בואו נזמין את האורח שלנו וזהו."

הרמיוני: "בתנאי שרון לא ינסה לגנוב לו את הממתקים שהוא יביא."

דראקו: "אז את מודה שהוא עומד להביא ממתקים!"

הרמיוני: "מ- מה? לא!"

דראקו: "את הרגע הודית. מי ששמע אותה מודה בזה שיצביע!"

~מאחורי הקלעים - כולם מצביעים. הרמיוני מביטה בהם במבט מפחיד והם מורידים את היד שלהם~

דראקו: "הממ... אבל הם הרימו את היד. כלומר שהם שמעו אותך מודה בזה."

הרמיוני (מתעלמת): "אז היום בתוכנית שלנו, היישר מארץ הממתקים הקטנה-"

דראקו: "היא לא כלכך קטנה. יש לו את מפעל השוקולד הכי גדול בעולם."

הרמיוני (ממשיכה להתעלם):"- שלו שנמצאת בפרברי לונדון, קבלו את האחד והיחיד, יצרן הממתקים הכי טוב בעולם: ווילי וונקה!"

דראקו: "אמור לקרות עכשיו משהו?"

~עשן ורוד מתפזר בחדר והשיר הקריפי של ווילי וונקה מהסרט של צ'ארלי בממלכת השוקולד עם ג'וני דפ מתנגן. יש ריח של שוקולד והקולות של השיר מתחילים להיות ממש ממש חלודים ושבורים ואז יש פיצוץ קטן ויש גם ריח של מרשמלו~

ווילי וונקה: "מצטער על זה. זה בשלבי פיתוח."

הרמיוני: "אם אני לא טועה, זה מה שאמרת גם בפעם הקודמת."

ווילי וונקה: "אולי."

דראקו: "אז... אדון וונקה? אתה מוכן לענות לנו על מספר שאלות?"

ווילי וונקה: "האמת היא שחשבתי שהזמנתם אותי רק כדי להביא ממתקים, אז לא הבאתי את הכרטיסיות המוכנות מראש שלי."

דראקו: "הא! תאכלי את הלב, גריינג'ר!"

ווילי וונקה: "איזה טעם את רוצה אותו? אוכמניות? מלון? בננה מעופפת?"

הרמיוני: "דראקו! רגע, בננה מעופפת? יש טעם כזה?"

 ווילי וונקה: "מסתבר."

הרמיוני: "אממ... אוקיי. אבל לא תודה."

דראקו: "בכל אופן, זה אומר שהבאת ממתקים ותחלק לנו אותם עכשיו?"

ווילי וונקה: "אם זה מה שאתם רוצים."

כולם: "כן!"

הרמיוני: "רגע! זה אומר גם שתענה לנו על שאלות בעל פה, נכון?"

ווילי וונקה: "לא, אני לא פדופיל ו\או סדיסט. כן, אני רואה הפוני הקטן שלי:חברות היא קסם. לא, בחיים שלי לא פגשתי את מיילי סיירוס. ואולי, אני לא מסכים להודות על זה שיש לי חדר שמשמש בתור מקדש סגידה לקייטי פרי."

~כולם מביטים בו במבט מוזר~

הרמיוני: "אלה לא השאלות שתכננו לשאול, אבל זה עדיין טוב."

ווילי וונקה: "זה לא הסוף. אני גם לא אומר לכם אם יש לי את האוסף הכי גדול של בובות שוקולד שנראות כמו גראמפי קאט, את אוסף המדבקות הכי גדול של מדבקות של דארן כריס ואת האוסף הכי גדול של מוצרים לשיער של בובספוג."

~המבט של כולם נעשה עוד יותר מוזר~

ווילי וונקה: "רוצים ממתקים?"

כולם: "כן!"

~ווילי וונקה קם מהמקום ומתחיל לשיר את השיר Pure Imagination בזמן שהוא מניף את מקל ההליכה שלו וגשם של ממתקים יורד בחדר (בכל הוגוורטס, אבל הם עדיין לא יודעים את זה)~

כולם: "ממתקים!" 

~כולם רצים ואוכלים ממתקים~

פרופסור מקגונגל: "רגע, אבל מה עם התוכנית?"

דראקו: "אוה, כן. מכתבים! נה, ממתקים יותר חשובים. נשמור את זה לשבוע הבא."

הרמיוני: "זה מה שאמרנו בשבוע שעבר."

דראקו: "אבל אז לא היו לנו ממתקים."

הרמיוני: "יש בזה משהו."

~כולם ממשיכים לאכול, לא שמים לב לזה שווילי וונקה נעלם לו~

חדר קטן ומוזר בהוגוורטס שאף אחד עדיין לא יודע על קיומו

ווילי וונקה, פו הדב, זאק אפרון ושר הקסמים אדון וויזלי מתאספים. 

הם מתלחשים ביניהם. 

על מה? מה קורה? האם כולם יפסיקו אי פעם להפסיק לאכול ממתקים? 

תגלו זאת בפרק הבא כי הכותב מרושע והוא אוהב מתח.

הפרק הקודם