![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
לילי עזבה לארה"ב עם הארי,תינוקה,אחרי דחייתו הכואבת של ג'יימס פוטר,אהובה לשעבר.עכשיו היא צריכה לחזור..האם יש סיכוי כי השניים ייפגשו בחזרה??...
פרק מספר 6 - צפיות: 19691
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: רומאן - שיפ: לילי אוואנס\ג'יימס פוטר - פורסם ב: 05.03.2012 - עודכן: 04.04.2012 |
המלץ! ![]() ![]() |
זכרונות בגשם פרק 6:הבנה.. דיימן הגיע לביקור. לילי לא האמינה באיזה התראה קצרה הוא בא. יום אחד הוא כותב לה שיגיע בקרוב-ופתאום שבוע אחר כך הוא עומד על פתח דירתה. היא צחקה וחיבקה אותו,מרגישה טוב כמו שלא הרגישה ימים רבים. לא מאותו יום שגילתה לג'יימס,בכל אופן. ועכשיו הוא פה-דיימן פה,והכל נראה צלול וברור ובהיר... ואיך הארי שמח כשהוא בא! אבל בכל זאת-היא לא משלה את עצמה קצת?.. הרי היא ראתה איך הארי הגיב למראה של ג'יימס-כשהוא רק ראה אותו,הוא כבר צחק..והיא,היא לא הצליחה להימנע מלהשוות בין שני הגברים שסבבו את חייה. היה לה ברור שלא תוכל להפסיק לראות את ג'יימס-אחרי הכל,היא לא יכלה למנוע ממנו לראות את הארי שוב-לא אחרי שגילתה לו. גם סיריוס הקפיד לבוא,רוצה לראות כדבריו את:"קרנוני" (לילי חשבה שזה היה פשוט מגוחך...שילוב של 'קרניים' וקטן?נו באמת,זה אפילו לא דומה לקרנוני,או לכל שם מטופש אחר שיבחרו.) נו מילא,היא כבר התרגלה לקונדסאים. יום אחד,כשיצאו לדייט,הפציר דיימן בלילי להביא איתה גם את הארי,ומכיוון שכבר יצאו,הם היו צריכים לחזור להביא אותו. ג'יימס שמר עליו באותו זמן,וגם סיריוס,שניצל כל דקה אפשרית לבלות עם הארי. הארי לא רצה ללכת בלי ג'יימס וסיריוס. גם לא אחרי שהביאה לו את הדובי שהכי אהב,גלידת תותים בשמנת (ויש לציין,הארי מאוד אהב תותים בשמנת) והבטחה לקנות חתול. היא נכנעה. כך יצא שבסופו של דבר הם לא יצאו למקום היוקרתי שתכננו,אלא למסעדה חביבה ושכונתית. לילי לא זכרה מתי הייתה הפעם האחרונה שאכלה נקנקיות-גיל 10,אולי? ואז הכריז בעל המסעדה כי הגיע הזמן לקריוקי,לילי אהבה קריוקי,היא זכרה כיצד נהגו היא ופטוניה לשיר באירועים משפחתיים בקריוקי,זה היה לפני שקיבלה את המכתב.. פתאום,הופיעה יד גדולה ומשכה אותה אחריה לבמה,שעמדה במרכז המסעדה,היא מצאה את עצמה עומדת על הבמה,שבעל המסעדה (לאחר מכן,הבינה לילי ששמו טום) עומד ומבקש ממנה שתשיר,היא הסכימה,אבל בתנאי שמישהו יבוא וישיר איתה על הבמה. כמובן,שהיו צריכים למשוך עוד 'מתנדב' מהקהל,עם המזל שלה-בטח שיבחרו בג'יימס!.. היא גנחה בייאוש בתוך תוכה,נדמה היה שהחיים היו נחושים לשים אותם ביחד בכל מצב אפשרי! המוזיקה התחילה להתנגן,דואט, חשבה לעצמה לילי,בעוד ששמעה את עצמה גונחת עשרת מונים. כאילו שהמצב היה יכול להיות יותר מביך. היא זיהתה את השיר שעמד להתנגן,זה היה אחד השירים האהובים עליה. טוב נו, לפחות היא תצליח לסבול אותו.. המילים התחילו להתנגן,וג'יימס התחיל לשיר:
How can I just let you walk away איך נתתי לך ללכת ממני? לעזוב בלי להשאיר סימן? כשאני עומד כאן נושם כל נשימה,איתך.. את היחידה,שידעה מי אני באמת. וואו,הוא באמת שר יפה,חשבה לילי לעצמה..איך זה שאף פעם לא שמעתי אותו שר? היא שמה לב שכל זמן שהוא שר-הוא הסתכל בעיניה,היא ראתה משהו מוכר מבליח בעיניו. היא שמה לב שהגיע תורה-והתחילה לשיר בקול צלול:
איך יכולת ללכת כך ממני? כשכל מה שאני יכולה לעשות זה לראות אותך עוזב? כי חלקנו את הצחוק, והכאב, ואפילו את הדמעות. אתה היחיד,שידע מי אני באמת. ג'יימס המשיך:
אז תסתכלי עליי עכשיו, כי יש כאן רק חלל ריק, לא נשאר שום דבר שיזכיר לי, רק הזיכרון של פנייך.. לילי הרגישה משהו מתעורר בתוכה,המילים היו כל כך זהות למצב שהם היו בו.. היא המשיכה:
אז תסתכל עליי עכשיו, איפה שיש רק חלל ריק, ואתה חוזר בחזרה אליי,זה כנגד כל הסיכויים, ואני צריכה להתמודד עם זה.. ג'יימס המשיך,היו בקולו יותר רגש ועוצמה,לילי שמה לב שבמשך כל השיר הם לא התיקו את עיניהם אחד מהשנייה,היא הרגישה את הרגש המוכר שהתעורר בתוכה,ממשיך להתעצם. הלוואי שהייתי יכול לגרום לך להסתובב, להסתובב ולראות אותי בוכה, יש כל כך הרבה שאני צריך לומר לך, כל כך הרבה סיבות למה, את היחידה,שידעה מי אני באמת..
הם המשיכו ביחד,מעודדים מהכוחות ששאבו אחד מהשנייה,ולילי התחילה להבין קצת מהו הרגש,שהתעורר אצלה: אז תסתכל עליי עכשיו, יש כאן רק חלל ריק, לא נשאר שום דבר שיזכיר לי, רק הזיכרון של פניך..
אז תסתכלי עליי עכשיו, כי יש כאן רק חלל ריק, אבל לחכות לך,זה כל מה שאני יכול לעשות, ואני צריך להתמודד עם זה.. אז תסתכל עליי עכשיו טוב, כי אני אמשיך לעמוד כאן, ואת חוזרת אליי, ואתה חוזר אליי, זה כנגד כל הסיכויים, זה הסיכוי שאני אצטרך לקחת... חייב לקחת.. חייבת לקחת.. היי יהה.. וואה... אז תסתכל עליי עכשיו.. אז תסתכלי עליי עכשיו..
השיר הסתיים. אבל שניהם לא שמעו את מחיאות הכפיים הסוערות,הם פשוט ישבו שם,מביטים זה בזה,מבינים אחד את השני-אפילו בלי לדבר. השיר הביע את כל מה שהם היו יכולים לומר. לילי הבינה מה היה אותו הרגש,איך היא הייתה כל-כך טיפשה,שלא קלטה אותו,עד עכשיו? ויכול להיות שלעולם לא תקבל עוד הזדמנות.. היא הבינה מה היא הרגישה כל הזמן,והיא הבינה שהיא עדיין מרגישה,ויכול להיות שהיא לעולם לא תפסיק- לאהוב אותו.
&*& אז מה אתם אומרים? הרגשתי כל כך אשמה על כך שלא עידכנתי בסוף השבוע,אפילו שהבטחתי, עד שעידכנתי פעמיים ביום! אני באמת אוהבת לכתוב..\ אבל אני צריכה שתגידו לי-אתם רוצים שהסיפור ימשיך עד ל10 פרקים או משהו?או עד ל15,או עשרים?הכל תלוי בכם,כי עד שלא תגידו לי,אני לא אוכל לפרסם את הפרק הבא..:) אוהבת! LiliLalaXx
|
|
||||||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |