הפכים - כי כל סוף הוא התחלה חדשה

פרק ה'

היא הייתה במקום חמים ובטוח, אם הייתה זו ההגדרה הנכונה למצבה. החשכה עטפה אותה מכל עבר- אבל זה היה חושך מהסוג הטוב, כמו החושך בו נמצא בעובר ברחם אימו או כמו החשכה הרכה שמקיפה אדם ישן. אחרי הכל זה מה שעשתה – היא ישנה.

לפתע משהו השתנה בחלום. ערפל החל להתערבל בחשכה סביבה והחמימות הנעימה הפכה לקור. קולות התערבלו במוחה הרדום, לוחשות אליה ממעמקי העבר.

לוסיל הצטמררה והתפתלה בין השמיכות הדקיקות בהן ישנה. הקולות במוחה נעשו ברורים יותר ויותר והיא כבר יכלה לזהות מילים, קטעי משפטים.

"אסור לך ל... את נשארת..." אמר קול גבר גס ורחוק.

"לא! אני... רחוק מכאן, למקום בו לעולם לא ת... אותנו שוב." קול אישה הדהד ברקע. לוסיל כמעט הצליחה לזהות את הקול המוכר.

הגבר שב והתפרץ. "...ואת חושבת שניתן לכן לעזוב?! ... זוהי היורשת של אדוננו. ביתו של הלורד... לעולם לא נניח לך לברוח!"

"חבל מאוד," אמר הקול המוכר כל כך,  "כבר נתתם."

קול נפץ רם טלטל את לוסיל משנתה.

עפעפיה רפרפו מעט ועיניה הספיקו לקלוט דמות כהה הרוכנת מעליה לפני שנעצמו שנית.

"בקרוב, אבא..." מלמלה לוסיל בטרם נרדמה שוב, "בקרוב."

***

במהלך השבוע הבא ג'ד לא הרבה לצאת מחדרו, ובפעמים המעטות שיצא היה מסתובב מחוץ לבית וחוזר ישירות לחדרו. הדבר הדאיג את ג'יני מאוד. היא ביקשה מהארי לדבר עם ג'ד, אבל הארי מצידו טען שאינם יכולים לעשות דבר מלבד לשבת ולחכות. היא הייתה לוחצת עליו מעט יותר, אבל מצבו של הארי לא היה טוב משל ג'ד: הוא החל לחוות סיוטים בשנתו ועם כל לילה הוא היה ישן פחות ופחות, עד שעיניו כבר הוקפו בעיגולים כהים.

ועדיין, הארי לא הסכים לעצור ולקחת יום חופש. ג'יני הרבתה להציק לו בנושא אבל תמיד נענתה באותה התשובה: "לא היום," היה הארי טוען לעומתה בתוקף, "יש הרבה עבודה במטה כרגע ואין מי שיחליף אותי. זה עניין של חיי אדם!"

ג'יני תהתה מתי יבוא היום בו באמת יוכל לנוח.

***

לוסיל טרקה את הספר בזעם ודחפה אותו חזרה למקומו במדף העץ. כבר כמה ימים שהיא מחפשת ספרים על אוצרות המוות בכל הספרייה הארורה הזאת ועדיין לא מצאה שום מידע חדש. היא עברה על כל מדף ומדף והפכה כל ספר וספר שנראה מתאים, אבל כלום, היא לא הייתה קרובה אפילו לדעת איפה אבן האוב נמצאת.

היא פלטה אנחה רמה, מרימה את ערמת הספרים שחשבה שיעזרו לה ומתקדמת לעבר דלפק ההשאלה של הספרייה. היא כבר קראה את כל הספר שמצאה בכספת ולמרות שהוא לימד אותה הרבה על אבן האוב לא היה בו שום תועלת כדי למצוא אותה. הספר היה ישן מדי ולא נתן לה מושג קלוש מי החזיק באבן אחרי וואנדרולו גונט.

לא יכול להיות שחפץ קסום חזק כמו אבן האוב יוסתר במשך זמן רב כל כך, חשבה לוסיל בעוד עט הנוצה הקסום של הספרייה רשם את הספרים שהשאילה, מישהו חייב לדעת איפה היא נמצאת.

היא יצאה מדלת הספרייה וצעדה במורד הסמטה.

הספרייה הציבורית לקוסמים של לונדון, הסצק"ל, נבנתה בסמטת דיאגון והייתה אחת ספריות הקסם הגדולות ביותר. למרות כל המידע הרב ששכן בספרייה לוסיל עדיין לא מצאה את מה שרצתה. אולי כבר כדאי לה לחזור לחדרה וללמוד עוד כמה לחשים חדשים מהספר. היו שם לחשים מעניינים שלוסיל לא ראתה מימיה; רק אתמול הטילה לחש שגרם לה לעוף באוויר, ולקח לה שעתיים ללמוד את לחש הנגד שיוריד אותה לרצפה.

לוסיל צעדה במורד סמטת דיאגון ההומה מאדם והביטה בשלל חלונות הראווה המבריקים בחיוך רחב. מצב תכולתו של הארנק שלה בהחלט איפשר לה לעשות שופינג מהנה בסמטה, הזדמנות שהיא בהחלט לא התכוונה לפספס. היא החלה לעבור מחנות אחת לאחרת, בוחנת חפצים מעניינים ומחפשת מציאות. לאחר שהזמינה כמה בגדים אופנתיים וגלימות חדשות אצל מדאם מלקין ועברה במספר חנויות לחפצי קסם, מטאטאים ושיקויים, היא שוטטה בחוסר מעש, מטלטלת את ארנקה שעדיין צילצל כשניערו אותו, מחפשת אם פספסה חנויות במקרה.

שלט גדול צד את עיניה; היא חייכה באושר, המומה על כך שיכלה לפספס את החנות הכי צועקת ורעשנית שיש בדיאגון. חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי היתה כל כך מפורסמת עד שהדה הגיע אפילו לצרפת: כל תלמיד בובאטון שנסע לביקור באנגליה היה חוזר תמיד כשבידו ערימה גדולה של מוצרי האחים וויזלי, ומדגים את השימוש ההומוריסטי בהם למול קהל גדול של תלמידים שהיה מתאסף סביבו בעניין.

היא לא חשבה על כך יותר מדי; תוך התעלמות מוחלטת מרגליה הכואבות, ארנקה המדולדל למדי וידיה העמוסות שקיות, היא נכנסה לחנות.

כעבור שעה קלה עמדה בפתח החנות כשבידיה כמה שקיות קניות נוספות. היא רצתה לצאת אל הסמטה בדיוק כשמישהו נכנס, התנגש בה בעוצמה והפיל אותה ארצה. כל השקיות שנשאה נשמטו מידיה ותכולתן התפזרה לכל הכיוונים בעוד כאב בוער התפשט בגבה.

"מצטער!" איש גבוה וג'ינגי' הושיט לה יד, "תני לי לעזור לך."

לוסיל נאבקה בדחף העז לבהות בחור הפעור במקום אוזנו. היא תפסה את ידו והוא העמיד אותה על רגליה, ולאחר מכן החל באיסוף החפצים שהתפזרו על הרצפה.

"אני ממש מצטער," אמר ללוסיל ונתן לה את השקיות, "אני אפצה אותך." הוא הוציא מכיסו בקבוקון שיקויים מלא בנוזל זהוב והושיט אותו ללוסיל ההמומה.

"ג'ורג' וויזלי לשירותך," האיש קד קידה בגיחוך רחב וקרץ לה, "בעל החנות. ואני לא ארשה שלקוחה נחמדה כמוך תצא מכאן לא מרוצה."

לוסיל בדקה את תכולתן של כל השקיות, ולאחר שנרגעה פנתה לראות מה קיבלה.

בקבוקון של פליקס פליציס! היא התנשפה בתדהמה. בזה הרגע היא קיבלה בקבוקון מלא בשיקוי מזל, אחד השיקויים היקרים ביותר שיש!

היא חיכתה מספר דקות נוספות עד שהכאב בגבה שכך, ולבסוף החליטה לחזור לחדרה בקלחת הרותחת כל עוד ביכולתה לסחוב את כל השקיות שלה.

***

ג'ד חייך לעצמו בשביעות רצון. זה מוכן. סוף סוף, זה מוכן!

על השולחן לפניו נפרסו שלל חפצים שעמל קשה כדי להשיג, וחלקם אפילו נאלץ לייצר במו ידיו במהלך השבוע האחרון. בין השאר היו שם פצצות עשן וגז, אקדח קטן שיורה חיצי הרדמה וחבל דק וחזק. זה היה הציוד שלו, האביזרים העיקרים להם יזדקק נגד מכשפים אפלים ושאר הדברים נגדם נאלץ הילאי מצוי להתמודד יום יום.

מכל הבחינות הוא כבר היה מוכן: המדריכים שהכשירו אותו עשו עבודה נפלאה וכל הכישורים של ג'ד חודדו עד קצה היכולת. הוא למד מיומנויות לחימה, תפעול של כל סוג ציוד, ממוחשב או מכושף, ובעיקר אומן לשלוט בכוחותיו המיוחדים.

לאחר הזמן הרב שעבד על השלמת כל הציוד הדרוש לו הוא כבר היה להוט לצאת לפעילות כהילאי, אך נשאר דבר אחד שעדיין חסר: גלימה שחורה עם ברדס, כמו של כל הילאי ומכשף. דבר זה יאפשר לו להשתלב ביתר קלות בין שאר הקוסמים ויסתיר את עצם היותו שונה, עד הרגע הנכון לפעולה.

ג'ד שפשף את ידיו במרץ. מדאם מלקין- אני בא!

הפרק הקודם		הפרק הבא