לילה וירח

פרק קצר, יחסית ודי יבש, אבל בפרק הבא יש קפיצה בזמן, ככה שהוא יתחיל להיות יותר מעניין.

למחרת מסיבת הפיג'מות הראתה שיר ללילה את שרביטה, עץ ארז ונוצה של עוף חול. לילה מצידה הראתה לשיר את השרביט המסתורי שלה, שרביט המסתורין. "את חושבת שנסתדר בהוגוורטס?", שאלה לילה את חברתה, "לפי מה שאני מבינה רוב התלמידים חיו כל חייהם כאשר הם מודעים לכך שהם קוסמים, ואנחנו...", לילה הביטה בחשש בשיר, האם התחושה שהן שוב יהיו שונות הגיעה גם אליה? אך נראה ששיר מנסה למנוע את זה בכל דרך מוכרת. "אני קניתי כל ספר קריאה אפשרי על קסמים ועל הוגוורטס, נקרא כמה שאפשר מכולם, וננסה להיות מוכנות, בינתיים, בואי פשוט לא נחשוב על זה".

וכך עבר הזמן, הן בילו אחת עם השנייה ודניאל, קראו את הספרים, ולא העזו לספר לחברן שהן הולכות לבית ספר אחר, בית ספר אחר ממנו, בית ספר לכישוף...

***

"שקאלבולט, אני יכול לבקש ממך טובה?" שאל הארי, "אשמח לעזור ככל יכולתי", ענה לו שקאלבולט. "אני צריך... איך אני אנסח את זה? הייתי אומר חופשה, אבל אני מתכונן לעבוד בה, אז הייתי אומר פסק זמן"

"למה כוונתך?" שאל שקאלבולט, "אני מבקש ממך לשחרר אותי מתפקידי כהילאי וראש לשכת ההילאים, למשך שנה כדי שאוכל, במידה ומינרווה תסכים, ללמד בהוגוורטס"

"האם זה קשור ל... למה שקרה לביתך?" שאל שקאלבולט בהיסוס. "כן, בערך. זאת אומרת גם אבל לא רק", ענה הארי ותשובתו היתה ברורה בדיוק כמו נבואה. "אני לא יכול להבטיח לך שלא אקרא לך במידה ויהיה לנו מקרה חירום, אבל כן תוכל ללמד בהוגוורטס בלי יותר מדי בעיות, לפחות אשתדל שאהיה כך"

"תודה שקאלבולט", אמר הארי ויצא ממשרד שר הקסמים.

***

ג'יימס פוטר לא הוציא מילה מפיו מאז מות אחותו. הוא לא רצה לדבר עם איש, הוא הבין שאין טעם לדבר, כי גם ככה אין איש שישמע. הוא ניסה להמשיך לחיות, הוא קם כל יום ממיטתו, התלבש, צחצח את שיניו, אכל ארוחת בוקר, והסתגר בחדרו עד לארוחה הבאה. זה היה הרבה יותר משאפשר היה לומר על אלבוס. אלבוס לא חסך במילים, אבל כן חסך בחיים, היו צריכים להכריח אותו לאכול ולשתות, והוא צעק על כל העולם. הוא צעק על כולם. אלבוס וג'יימס חלקו חדר מאז הבשורה המרה. הם ישנו שניהם בחדרו של אלבוס. החדר נראה כאילו עברה בו סופה, כל הפוסטרים והתמונות שהיו על הקיר נתלשו בגסות, שולחן העבודה היה הפוך כולו, והתנדנד על רגלו הקצרה. כל הבגדים נזרקו מהארון ועמדו בערימת סמרטוטים בכניסת החדר. הקירות עצמם היו סדוקים ואף שבורים, ומעל מיטת האפריון היתה חסרה חתיכה מהקיר, במקום בו היתה תלויה תמונה של שלושת האחים והוצמדה לקיר בלחש קיבעון. את כל זה אלבוס עשה, וג'יימס ישב בצד והביט באחיו שהורס את חדרו. הוא קיווה בשבילו שזה מביא לו נחמה. הוא ממש השתוקק להצטרף אליו אבל הוא איבד את היכולת להוציא את הכעס, הוא לא יכל לעשות כלום מלבד לשבת על הכיסא ולהתבשל במיץ של עצמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא