יצור לילי

 השלכתי בגדים אל התיק-מסע שלי. המחשבות שלי היו נסערות, אז לא שמתי לב לילד שנשען על הקיר מאחורי כבר 10 דקות.
"לוגן! מה אתה עושה פה? איך נכנסת?!" הוא חייך חיוך שקט וסירק את שערו למעלה בשחצנות. הוא התקרב אלי בליגלוג עד שעמד די כרוב אלי. הילד הזה הגיע לי בקושי עד החזה, מה הוא חש? מי הוא בכלל?
"לוגןף תגיד לי איך נכנסת לפה סלית'ריני מטונף, או שתצא עד 3!"
"תרגיע, יש לי דרכים להיכנס, אל תידאג. בוא נגיד שיש לי כמה ידידים פה ושם."
"ומה אתה רוצה?"
"שתסביר לי איך, אתה, ילד נחות שכמוך, מצליח בדברים שטני אמור להיות הגדול. איך ילד עני ומסכן שכמוך, יכול להיות כזה מצליח, נאהב,"
קולו נדם. הסתכלתי אליו המום, נאהב, מצליח, אני?
"מה הסיפור שלך, לוגן?"
"זה לא משנה, בקרוב לא תהיה פה כדי לשמוע, אותו". הוא שלף שרביט וכיוון אותו אלי. תןדה לאל שיש לי כישורי אדם זאב. חבטתי בו שהוא נפל לרצפה. מלמטה הוא שלח אלי קללה משתקט, אז התגלגלתי הצידה ושלפטי אני את שרביטי. שרבטי די ארוך, עשוי אלון, עם שערת סוס שחור. "אקספליארמוס" צעקתי. הוא חסם בקלות.עמדנו עכשיו אחד מול השני, מכוונים שרביטים.

"תוריד את השרביט ואז גם אני!" לוגן הינהן והנמיך את השרביט. גם אני. פתאום הוא הזדקף וצרח" אימפדימנטה!" הסילון באוויר חלף לידי והותיר אותי המום. זעם ניצת בתוכי, ידעתי שאם אני לא ארגע, אני אהפוך לאדם-זאב, אז כיוונתי את הזעם למקום אחר. תפסתי את לוגם וזרקתי אותו מכל המדרגות. רצתי אחריו, לוואדות שהוא לא יעלה שוב פעם.



סליחה, זה סוג של פרק מעבר כזה
בבקשה תגובות

הפרק הקודם		הפרק הבא