החיים השניים של ויולה

את הפרק הזה היה לי עצוב לכתוב:,(

השקעתי הרבה, ככה שאני מצפה גם להרבה תגובות...:)

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"אווצ..." מלמלה ויולה בכאב כאשר קמה בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

 לא היה לגופה דבר מלבד חזייה ותחתונים,לקח לה מספר דקות כדי להיזכר.

*

כשהיא חזרה אחרי המסיבה, כולה מסוחררת ממה ששתתה וממה שקרה, היא נכנסה לחדר השינה ומצאה שם את ביאטריס עם דמעות של זעם.

 ויולה התעלמה ופנתה להיכנס מתחת לכילות אך ביאטריס הגיעה אליה בשני צעדי ענק וחסמה לה את הדרך.

"זוזי" פקדה ויולה בקול צרוד.

"איך את מעיזה!" קראה ביאטריס בקול נזעם.

 "ס'כ אמרתי זוזי,מה הסיפור שלך?" שאלה ויולה בקול שהתחיל להתנמנם ובקושי להישמע.

"לקחת לי את השמלה! לקחת לי את השמלה ואפילו לא ביקשת, איך את מעיזה?! ואם זה לא מספיק את אפילו לא יכולה לתאר לעצמך איך הרגשתי שראיתי אותך, עם השמלה שלי, מתגפפת שם עם אנטוניו-"

"קחי" קטעה אותה ויולה בעצבנות מנומנמת

היא פתחה את רוכסן השמלה ,הוציאה אותה מגופה וזרקה אותה לידיה של ביאטריס ולאחר מכן פנתה לעבור מאחורי הכילות לבושה בחזייה,תחתונים ונעלי עקב שחורות.

*

כשהיא ירדה למטה לחדר המועדון,עטופה במכנסיי ג'ינס צמודים וסריג בצבע ורוד בהיר, היא התיישבה על כורסא שנחה בצד המרוחק ביותר של החדר ובהתה בקיר,ויולה שמעה איך הבטן שלה מקרקרת במחאת רעב אבל היא התעלמה.

היא הייתה חייבת להתעלם.

היא הייתה צריכה לחשוב וגם היה לה על מה.....

ידיים עטפו אותה מאחור,ויולה הסתובבה במהירות,מוכנה לתקוף אם צריך ונרגעה כשראתה שזה אנטוניו.

"היי" היא מלמלה במבוכה.

"מה קורה? אכלת משהו?רוצה לרדת למטה?" הוא המטיר שאלות.

"אני בסדר," ענתה ויולה,

 "תרד ואני אצטרף עוד כמה דקות".

ויולה ראתה איך קמט נוצר במצחו ,"את בטוחה?" שאל, ויולה הנהנה.

הוא חייך הדביק נשיקה עדינה על פייה והסתובב לצאת. ו

יולה נאנחה והחזירה את מבטה לקיר,כעבור כמה דקות,שנראו כמו נצח לבטן שלה, היא קמה מהספא ויצאה מחדר המועדון.

ויולה עמדה בכניסה של האולם הגדול,מהססת.

היא הביטה בשולחן של סלית'רין וראתה את אנטוניו יושב מוקף בעדת מעריציו, המבט שלה נדד לשולחן גריפינדור בפחות משניה היא מצאה את עיניו של לי.הוא הסתכל עליה.

 היא סימנה לו באצבע שלה לצאת החוצה.

ויולה ראתה איך הוא נפרד מחבריו ומתקדם אליה.

 כל צעד שלו הלחיץ אותה.

'אין לך מה להילחץ' אמרה לעצמה בפאניקה.

 "היי" לי, חייך אליה חיוך קטן.

 ויולה נשמה אוויר בזהירות "אתה ר-רוצה אולי..לעשות סיבוב במדשאות?" היא שאלה בקול נבוך.

הוא הנהן ,ושניהם הלכו זה לצד זה בשתיקה מביכה.

"איך היה אתמול במסיבה?" הוא שאל פתאום בקול רציני.

 "מה? אממ הא..היה טוב." ויולה הרגישה איך הפרצוף שלה מאדים.

הוא שתק לרגע ואז המשיך "זה נכון מה שאומרים?".

 "מה אומרים?" ויולה שאלה בלחץ עפ"י שידעה טוב מאוד מה כולם אומרים.

"עלייך ועל אנטוניו" לי ענה בקצרה.

 ויולה נשכה את השפתיים שלה ואז ענתה בנשימה אחת "כן".

זה הספיק.

הפרצוף שלו נראה הרוס,כאילו קיווה שלא משנה מה כולם אומרים ,כולם משקרים.

"אתה בסדר...נכון?" שאלה ויולה בהיסוס,צועדת צעד אחורה,בטוחה שעוד רגע ייפול הברק.

הוא לא ענה.אפילו לא טרח להרים את מבטו מהאדמה. אחרי דקה של שתיקה שכבר ויולה תכננה להסתובב וללכת, לי הרים את ראשו וכנראה,בהתפרצות זעם כלשהו הוא דיבר.

"אני בסדר! ברור שאני בסדר! זה לא כאילו היה בינינו משהו, את יודעת. וזה לא כאילו התחלתי להרגיש כלפייך משהו, אבל זה בסדר כנראה לך לא אכפת מדברים כאלו רק מבחינה של כמה את מקובלת. כי באמת מה הקטע שאת עם אנטניו? קיללת אותו ואז רבתם ולא דיברת. ופתאום תוך יום יש שמועות שהסלית'רנים עשו מסיבה ואנטוניו וויולה התנשקו או משהו-"

"סליחה?!" ויולה הרגישה שהיא עוד שנייה מתפחלצת "אתה חושב שאני עם אנטוניו בגלל שאכפת לי 'מרמת המקובלות' או מה שזה לא יהיה?!"

 ויולה הרגישה איך העיניים הירוקות שלה מתחילות להתמלא דמעות, "אתה יודע שבדרומשטרנג אני הייתי הילדה הכי מנודה בבית הספר?! את זה אתה יודע? אז בבקשה, אל תבוא ותגיד לי דברים כאלה!".

 ויולה שמה לב איך פיו של לי נפער לרווחה.

הוא פתח אותו וסגר מספר פעמים כאילו בכוונתו לומר דבר מה, בסוף,כשלא יצא כלום מפיו, הוא הרים את ידו והתכוון להניח אותה על כתפה של ויולה.

 ויולה הלכה מספר צעדים אחורה וכמעט שמעדה, 'איך הוא מעז?' חשבה לעצמה 'איך הוא מעז לומר לי דברים כאלו ואז לנסות לגעת בי?!'.

לי,כשידו עוד מורמת באוויר, אמר בקול שקט, "אני בסה"כ לא מבין מה את עושה איתו, זה הכול."

ויולה צמצמה את עיניה בהלם מהול מבוכה ,"חשבת אולי על זה שאני קצת אוהבת אותו?".

לי שמט את ידו לצידי גופו, ללא ספק המשפט האחרון של ויולה פגע בו.

 ויולה מצידה לא הרגישה אשמה, 'זה מגיע לו' חשבה לעצמה אך אחרי כמה דקות של שקט טעון רגשית ויולה הרגישה קצת אכזרית, וכשבאה למלמל מילת סליחה לי הפנה מבט להווגרווסט ומלמל משהו על שיעור, עפ"י שהיה זה סוף השבוע.

 ובלי לומר מילה הוא הסתובב ופנה בהליכה מהירה לבית הספר.

 ויולה התיישבה מתחת לעץ ובכתה, תוך התעלמות מוחלטת מדקירות הרעב שתקפו אותה ללא הרף.

'אני באמת אוהבת אותו?' שאלה את עצמה ויולה 'אני באמת אוהבת את אנטוניו?' וכשנזכרה בהרגשה החמימה של הידיים שלו ובטעם השפתיים שלו היא ידעה מה התשובה.

"את בסדר?" קול של ילד שאל אותה, ויולה הרימה את ראשה בבהלה,כועסת על עצמה על-כך שתפסו אותה בוכה,ומבטה נתפס ישר בעיניו של הארי פוטר.עיניים ירוקות.כמו שלה.

"כ-כן..סתם שטויות" מלמלה ויולה.

הארי פוטר הסתכל עליה במבט זהיר, לאחר כמה שניות של שקט אמר "אני הארי פוטר,דרך אגב."

ויולה הרגישה איך חיוך נמתח על שפתיה "אה, באמת? מפתיע, להארי פוטר אין צלקת?-אוי רגע בעצם מצאתי אותה, אתה הארי פוטר!" ויולה צחקה, כשראתה שהארי לא צוחק היא השתתקה 'לחבר'ה מהווגרווסט יש חוש הומור דפוק' חשבה לעצמה. "חה חה חה" הארי חייך חיוך מתוח "אולי במקום לצחוק על הצלקת שלי תציגי את עצמך את יודעת, קוראים לזה נימוסים".

ויולה נשכה את שפתיה 'יופי,נימוסים'.

"אני ויולה ג'ורדון" היא מלמלה ,באותה שנייה הבטן שלה השמיעה קול של צפרדע .

הארי החניק צחוק וויולה אדומה מבושה קמה על רגליה וניקתה בכפות ידיה את אחורי הג'ינס שהתלכלכו מהדשא.

"טוב,אני מתקדמת לכיוון האולם הגדול,ניפגש מתי שהוא ,הארי." 

היא חייכה אליו והוא החזיר חיוך של ילד מבויש.

כשויולה נכנסה לאולם הגדול,אנטוניו עדיין היה שם.

מבלי להסיר את עיניה מעיניו היא התקדמה לאורך השולחן,נמנעת מלהביט בשולחנות אחרים.

כשהיא עמדה לידו ,אנטוניו חייך ופינה לה מקום צמוד אליו על הספסל.

ויולה בלי שום היסוסים הדביקה נשיקה דביקה על שפתיו ופנתה להרגיע את הבטן שלה בטוסט עם ריבה.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תגובות♥:)

הפרק הקודם		הפרק הבא