הכל יכול להיות

פרק זה מוקדש באהבה רבה ללילי פוטר ולגולהומניק...

_________________________________________________________________________________

התחלתי לערוז את הדברים שלי בזמן שבן דיבר עם מנהלת הפנמייה.

שמחתי לעזוב אבל ידעתי שאני התגעגע לחברות שלי.

משהו דפק בדלת ואני קפצתי באושר ובשניות הוא הפך לכעס.

"תעוף מפה ניק" אמרתי בכעס.

"את באמת עוזבת" הוא אמר.

"מה נראה לך שצחקתי" אמרתי בנימה ארסית.

"אני צריך לספר לך את האמת לפני שאת הולכת" הוא אמר.

"ניק עזוב אותי מהשטיות שלך טוב...אני ימשיך בחיים שלי ואתה בשלך כאילו לא הכרנו אחד את השני" אמרתי והמשכתי לארוז.

"קייט את מיוחדת ...את יוכולה לעשות דברים שאנשים רגילים לא יכולים לעשות..."הוא לא סיים לדבר ואני קטעתי אותו "לא נמאס לך באמת מה אני יכולה לעשות לצמיח כנפיים, לעוף איזה עוד שקרים תספר לי".

"את לא יכולה לעוף אבל את יכולה לשלוט בכל היסודות" הוא הרים את קולו..

"על מה אתה מדבר?" שאלתי.

"את זוכרת שהראתי לך את הסיפור של היסודות אז את גם כזאת, את כשפית, בגלל זה רצו להרוג אותך" הוא אמר.

*פלשבק*

"ניק מה זה הספר הזה" שאלתי.

"זה אגדה שמספרת שיש אנשים שיכולים לשלוט ביסודות אש, מים, אדמה, אוויר" הוא הסביר לי "אנשים אלה נקראים כשפים האגדה מספרת שלפני 2000 שנה המלאכים נתנו לחמישה כשפים את היכולת לשמור על האיזון בכדור הארץ ושבלי חמשת הכשפים האלו יהיה כאוס בעולם ומאז ועד היום מעבירים הכשפים את הכוחות מדור לדור, עם הזמןהושמדו כל הכשפים בעולם ונשארו רק חמישה. כשף אוויר אחד, כשף מים אחד, כשף אדמה אחד, וכשף מים אחד. הכשף האחרון הוא מאחד בין כולם ואם הוא ימות כל הארבעה ימותו".

"וזה נכון?" שאלתי.

"אני חושב שכן, עובדה עכשיו אין כאוס" אמר.

*סיום פלשבק*

"זאת רק אגדה, אתה בעצמך אמרתה את זה" אמרתי בשקט.

"שהיית ילדה היתה שרפה בבית של סבא וסבתא שלך, כל מי שהיה בבית מת חוץ ממך, באורך פלא אתיצאת משם ללא שום פגע" הוא אמר.

"מאיפה אתה יודע את זה" שאלתי.

"וכשהיית בת שתיים עשרה פגע טיל בבית הספר כולם נפגעו חוץ ממך" הוא המשיך מתעלם ממני.

"תענה לי" צעקתי.

"בכל המקרים לא נפגעת, ובשום מקרה לא זכרת כלום, לא נראה לך מוזר" הוא עדיין התעלם ממני.

בשלב הזה התחלתי לבכות זה היה כמו לקחת את כל הסיוטים שלך ולנפנף מול הפרצוף ולהגיד את אשמה.

"אני שונאת אותך...אני שונאת אותך, תעוף מכאן לא נמאס לך" צעקתי ודמעות זולגות מעיני.

"את היית חייבת לדעת את זה" הוא אמר ויצא מהחדר.

ארזתי את הדברים שלי וירדתי למטה שם חיכה לי בן.

"בוא נעוף מכאן, אני לא רוצה להשאר פה" אמרתי.

הוא חייך ואנחנו יצאנו לדרך.

הפרק הקודם		הפרק הבא