I dont give a shit

המשךך ! (:

אני עולה קומה נוספת, לקומה השלישית והאחרונה בבית. אני שמה לב שאני די מחבבת את המדרגות העגולות, כי הן שונות מאלו שהיו לנו בבתים הקודמים. בקומה הזו יש רק שתי דלתות ומעלית, וזה ממש מוזר כי הקומה עצומה מדי בשביל שתי דלתות. אני תוחבת את הכפית בגלידה, דוחפת אותה לפה ומרגישה את כל העצמות קופאות ואחר כך נרגעות. אני פונה לחדר הימני מבין השניים ופותחת אותו בבעיטה כי הדלת לא סגורה לגמרי. אוקס תתעצבן על טביעת הנעל שהשארתי על הדלת הלבנה. אני מגלה שזה החדר של אוקס. החדר בדיוק לטעמה. המיטה הזוגית (שרק אוקס ישנה עליה) נחה בתוך תיבה גדולה מעץ בצבע חום בהיר, ומוצעת בסדין לבן. כמות הכריות הוורודות והלבנות לא מפתיעה אותי בשל העובדה שאוקס חובבת כריות כמעט כמו שהיא אוהבת בגדים. שמיכת הפוך בצבע ורוד בהיר מזוויעה. הקירות צבועים בורוד בייבי נוראי, ורצפת הפרקט היא החלק הנורמלי היחיד בחדר כולו. לאוקס יש שולחן איפור ענק משלה, שאני אפילו לא מעיזה להתקרב אליו. קרוב אליו יש דלת בצבע הקיר (שלא הייתי רואה אם הידית לא הייתה קיימת) ואני מניחה שמאחוריה יש חדר אמבטיה ורוד. אני מרגישה שהחדר מעורר בי בחילה, נוצרת בזיכרון את מה שראיתי עד עכשיו (לא הספקתי לראות הכול, החדר פשוט עצום) כי אני מבטיחה לעצמי לא להיכנס לחדר הזה שוב, ויוצאת לכיוון החדר האחרון - שלי. אני משאירה את הדלת של החדר של אוקס פתוחה ומביטה לרגע בטביעת הנעל שכנראה תיעלם עוד כמה דקות.

אני שומעת עקבים (כמעט בטוח שהם של אוקס) וממהרת לדלת החדר שלי. בגלל הגלידה שאני אוכלת אני נאלצת לפתוח את החדר עם המרפק, ולטרוק אותה בבעיטה לאחור. אני ממהרת לראות את החדר שלי, כדי להחליט מיד עד כמה הוא נורא כרגע. אני נכנסת כמעט בריצה לחדר וכמעט פולטת את כל הגלידה שבפה שלי, אך מתעשתת ברגע האחרון. לצערי, אני לא מצליחה לעצור את עצמי ואני נופלת. אני מצליחה לבלוע את הגלידה הקרה בקושי, וקופאת. לא בגלל הגלידה. אולי גם. אבל הסיבה העיקרית היא שאני נמצאת עכשיו בתוך מים. העיניים שלי עצומות ואני נאבקת במים ועולה לכדי ציפה על המים. אני משתעלת ופולטת מים שבלעתי, ומסתכלת סביבי. אני ממהרת לצאת מהמים כי אני מתקררת. אני מוצאת מגבת על קולב ליד הדלת ומתנגבת במהירות. עם בגדים רטובים ושיער מגעיל, אני מתבוננת בחדר שלי. מים, ומים ועוד מים. החדר הזה פשוט אדיר.

החדר, הוא למעשה בריכה בתוך הבית. נכנסים בדלת, ויש לאורך הקיר פס של רצפת שיש לבנה ברוחב של מטר. מימין ומשמל נמצאת הבריכה, וביניהן, כפס מתעקל נמצא שביל שבמרכזו אי עגול. על האי, שקוטרו כשישה מטרים נמצא שטיח צהוב זרחני, ועליו מיטה. מיטה וחצי שחורה ומצעים צהובים. יש לי רק כרית אחת- כמו שאני אוהבת, בצבע שחור. החלק שעליו נח המזרון עשוי מפלסטיק שחור חצי שקוף והוא מתעקל על מעל המיטה כך שהוא מצל על רובה במרווח של כמטר בין המזרון לפלסטיק. אני עולה על המיטה ורואה שני רמקולים בצידי הפלסטיק ואורות צבעוניים.  אני מחפשת את הכפתור לאורות ומוצאת אותו מתחת למיטה. מקום נורא לכפתור, לדעתי. אני לוחצת ונדלקות מנורות צהובות. במבט ראשון, אני מתבאסת שיש רק צבע אחד למנורות, אבל אז אני מבינה שאוקס ידעה שאני אתעצבן אם יהיה שם יותר מצהוב אז היא תכננה את המיטה ככה שהיא תהיה רק בצהוב. נחמד מצידה. מעניין מתי היה לה התקף מצפוני שלא ניצלתי. אני מבחינה שוב ברמקולים ומעבירה את ידי עליהם על מנת לחפש את הכפתור שהפעם יפעילו את המוזיקה. אני רואה את הכפתור ולוחצת עליו, אבל כלום לא קורה. אני לוחצת שוב ושוב, ואז מתחילה לחפש את הסיבה. אין שום מצב בעולם שאוקס קנתה מיטה שלא פועלת באופן מושלם. אני מגלה שוב מתחת למיטה (שוב זה מקום נורא) מקום שאפשר לחבר אליו כבל USB. אני מביטה מסביב ונזכרת שהתיקים למטה. אני קמה מהמיטה, יוצאת בזהירות מהחדר ונתקלת בנהג. שנינו נופלים לאחור, אבל לו יש מזל כי הוא נחת על תיק, ואני לא. אני קמה מהר ומשפשפת את הגב. הנהג מושיט לי את התיק ואני רואה שזה התיק שלי. אני מביטה בנהג. הוא הוריד את הכובע. חבל, עכשיו רואים לו את התפתחות הקרחות. כבר עדיף לו להיראות כמו חמור. אני מודה לו וחוזרת לחדר תוך גרירת התיק אחרי. אני פותחת את התיק ומחפשת את הכבל שיתחבר למיטה. אני מוצאת אותו ומחברת את האייפוד שלי למיטה. אני מנתקת את האוזניות, נשכבת על המיטה, מרטיבה אותה תוך כדי, ומתמכרת למוזיקה. 

אני אשמח לתגובות / הערות / הארות / כל מה שיש לכם להגיד (:

הפרק הקודם		הפרק הבא