מחשבותיו של דמבלדור

"בקיר שהיה מימיננו היה חריץ ארוך שנמשך מהרצפה כמעט עד התקרה ובהק באור עדין. אבל מינדר פנה לקיר הימני שם היה חור קטן- בגודל של אצבע.

מינדר אמר "הנה החור" ופנה לצד, שם הוציא נרתיק מכיסו ואטם היטב את שרביטו. "המערה חסומה לקסם," הסביר.

ניגשתי לחור והכנסתי אליו את השרביט שלי ולחצתי עליו בכוח. הרגשתי את הראש שלי מתחיל להסתחרר, נפלתי על הברכיים, אבל המשכתי ללחוץ על השרביט.

כך במשך זמן שנמשך נצח כשאני מרגיש את הכוח שלי הולך ואוזל ממני. עיגולים שחורים הופיעו לי בשדה הראיה, הולכים ומתפשטים.

אחרי כמעט דקה, הגעתי עם השרביט לקצה החור עזבתי אותו, והוא נשאב פנימה ונעלם.

אז בקעה מהחור קרן אור שהלכה והתפשטה לצורת שער מגולף. מינדר ניסה לעבור דרך האור ולא הצליח, הוא צחקק והטיל רדוקטו לכיוון הקיר עם החריץ.

ולתדהמתי, במקום להיהרס הקיר נאטם אף יותר ובאור נוצר סדק חשוך, מינדר צעק שוב דיפינדו ובקול נפץ השער נפתח מולנו."

דרקסין התנשם והמשיך "המערה הפנימית היתה עשויה כאליפסה ענקית שאנחנו עמדנו על מדף סלע דקיק שיצא מאחד הצדדים הצרים שלה.

מאחורינו נאטם השער לחלוטין, ואנו מצאנו את עצמנו עומדים בחושך מוחלט, מלבד אור כחול שבקע מאמצע המערה.

אחרי כמה דקות הראייה שלי הצטללה שוב ויכלתי לראות כלפי מטה, לעומק של לפחות עשרים מטרים שם נצנצו מים שפיתו אותי לשחות בהם.

מינדר כאילו קרא את מחשבותי ואמר "זה שיקוי הרג, שיכלה אותך ברגע שתיגע בו. המטרה שלנו שם." הוא הרים את ידו והצביע למרכז המערה, היכן שהיה האור הכחול,

שעכשיו הצלחתי להבחין מהיכן הוא בוקע. היתה זו מין בליטת אבן שבלטה מהשיקוי, הבליטה עוצבה כך שהיתה צרה במקום שבו בקעה מהשיקוי,

הצטמצמה עוד יותר ככל שגבהה, ואז התרחבה לרוחב גדול מאוד עליו צמח מעין יער- אבל מטופח.

ידעתי מהשלט בכניסה למערה שאי אפשר להכניס למערה דברי קסם, אבל המרחק מאיתנו אל האי היה עצום, ולא הבנתי איך מינדר מתכונן לעבור.

לפתע מינדר הוציא מכיס הגלימה שלו גליל, והטיל אותו אל האי, אבל בעצם- הקצה נשאר בידו... וא קלטתי שזה סולם חבלים של מוגלגים."

הפרק הקודם		הפרק הבא