גאונה

לאחר שהתרחקתי מספיק מהחנות נכנסתי לחנות הראשונה שראיתי, חנות חיות. החנות הייתה מלאה חתולים, ינשופים, עכברושים, קרפדות ועוד כמה חיות. מבין כול החיות משך את תשומת ליבי רק חתלתול קטן וג'ינג'י שעל לחיו השמאלית היה כתם לבן קטן. "שלום קטנצ'יק", אמרתי וליטפתי את הגור מבעד לסורגי הכלוב. "את רוצה אותו? יש עכשיו מבצע על כול גורי החתולים, עשר אוניות ושלושה חרמשים ואת מקבלת ינשוף מתנה!" לא ממש הבנתי למה אני צריכה ינשוף אבל הרעיון שיהיה לי גור חתולים עם חבר ינשוף מצא חן בעייני אז הסכמתי ושילמתי על העסקה.

"ילדה! ילדה! סליחה, את ליילה, נכון?" שאל ילד בערך בין גילי בעל שיער כהה ועיניים ירוקות. "איך אתה יודע את השם שלי?" שאלתי מעט בפליאה, "דודה שלי אמרה לי כדי שאני אחפש אחרייך,אבא שלי נידב אותי", הוא אמר ואני הבטתי בו בהבעת רחמים. "גברת גריינג'ר וויזלי, נכון?"

"את מתכוונת לדודה הרמיוני?" הבטתי בו לרגע ואז אמרתי, "אני מניחה שכן, איפה היא דרך אגב, אני צריכה שהיא תחזיר אותי ל- התכוונתי הביתה", לא היה לי כוח להסביר לילד הזה הכול. "בואי, אני אקח אותך אליה, דרך אגב, אני אלבוס, זאת הולכת להיות השנה הראשונה שלי", הציג את עצמו אלבוס ואני הנהנתי, "אתה יכול לקרוא לי לילי", אמרתי ושלחתי לו יד ללחיצה. "נראה לי שאני אוותר, לאחותי קוראים לילי", הוא ולחץ את ידי. "טוב, אז תמיד תוכל לקרוא לי נייט*". היא ברור שאלבוס לא הבין אבל הוא חייך. "את ילידת מוגלגים, נכון?" שאל אלבוס ואני משכתי בכתפיי, "מי יודע, אולי ההורים שלי בכלל קוסמים, אני לא יודעת", קיוויתי שאלבוס לא יעשה מזה סיפור, לצערי תפילתי לא נענתה. "מה הם מתו?! את יתומה?" הוא שאל בלבול וזעזוע. "לא בדיוק, למרות שהייתי מעדיפה להיות, ההורים שלי סוג של נטשו אותי כשהייתי בת פחות משנה. אני עובדת בשביל המדינה ". אלבוס נראה מפקפק בגרסה שלי אך כבר הגענו אל גברת גריינג'ר וויזלי או כמו שאלבוס קרא לה "דודה הרמיוני". "ליילה, לאן נעלמת, ממש דאגתי, אוה, ואני רואה שקנית לך חיות מחמד, בכול מקרה אני צריכה להחזיר אותך להורים שלך-"

"את מתכוונת למוזס", תיקנתי אוטומטית אבל היא התעלמה. "כדי שלא ידאגו לך. ואלבוס תלך לאבא שלך, ג'יימס כבר רוצה ללכת", היא אמרה ותפסה את ידי. הפעם כבר ידעתי למה לצפות ותחושת החנק צרמה לי פחות.

"גברת גריינג'ר וויזלי, מה נוהל הבטיחות לגבי מחשבים בהוגוורטס?" שאלתי. "אי אפשר להכניס מחשבים להוגוורטס", היא אמרה מעט מופתעת. "אין דבר כזה אי אפשר, יש רק לא רוצה", אמרתי מעט בכעס. "זה לא קשור אלי, ליילה. מכשירי חשמל משתגעים כשהם מתקרבים להוגוורטס".

"אז אני אדאג שהמחשב שלי יעבוד על קסם", אמרתי ונכנסתי לתוך הבית.

הפרק הקודם		הפרק הבא